1. המערער הורשע על פי הודאתו בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה. טרם הטיעונים לעונש ביקש בא כוחו דאז, עו"ד אגבאריה, להפנות את המערער לממונה על עבודות השירות על מנת לבחון את התאמתו לביצוען. בשלב מתקדם יותר התקבלה חוות דעתו של הממונה, לפיה המערער מתאים לריצוי מאסר בעבודות שירות. בין לבין דחה בית המשפט את הדיון לבקשת הסניגור לצורך מיצוי מו"מ בין הצדדים. טרם הטיעון לעונש, הוחלף ייצוג המערער, וביום 21.10.25 החל לייצג את המערער עו"ד אמין רמאדן, בא כוחו הנוכחי, אשר לדבריו, דחה את הצעת המאשימה להסדר והצדדים טענו לעונש באופן חופשי.

2. בדיון שהתקיים ביום 21.10.25 בבית המשפט קמא טענו הצדדים לעונש באופן חופשי. המאשימה הפנתה לחומרת העבירה ולעברו התעבורתי של המערער, ועתרה לעונשי מאסר בכליאה ממשית שלא יפחת משנה, וכן עונשים נלווים נוספים בהם פסילה ורכיבי ענישה נלווים. בא כוחו המלומד של המערער הפנה להודאתו המיידית של המערער וללקיחת האחריות. עוד צוין, כי אין כל הצדקה ליתן למערער ענישה נוספת שעה שכבר נשפט בתיק נהיגה בפסילה קודם, ריצה בתיק זה פסילה עד תום ההליכים, והטלת פסילה נוספת תפגע קשות בפרנסתו. מדובר באדם חיובי וערכי שמבקש לשקם את חייו ולפעול בחוק. על כן, נטען למתחם ענישה שאינו מחייב מאסר בעבודות שירות, תוך שבית המשפט קמא התבקש למקם את העונש ברף המינימלי של המתחם.

3. בגזר דינו מנה כב' בית המשפט קמא את השיקולים העונשיים לצורך קביעת מתחם העונש ההולם. בית המשפט התייחס לפגיעה בערכים החברתיים, למדיניות הענישה הנוהגת ולנסיבות הקונקרטיות של ביצוע העבירה. לאור כל אלה קבע, כי מתחם העונש ההולם בנסיבות שבפניו, נע בין מאסר מותנה ועד למאסר של שנה, פסילה בין 10 חודשים ועד 48 חודשים, לצד ענישה נלווית לרבות קנס. בקביעת העונש בתוך המתחם לקח כב' בית המשפט קמא בחשבון לחומרה, את העובדה שהמערער נוהג מ־2017 וצבר 14 הרשעות קודמות, ביניהן נהיגה בזמן פסילה וכן עבירות נוספות, את ההרשעה בעבירה של נהיגה בזמן פסילה (שסומנה על ידו ת/2), עבירה שבוצעה בעוד ההליך תלוי ועומד בפניו. כמו כן, התחשב בית המשפט לקולא, בנסיבותיו האישיות של המערער כפי שפורטו בהרחבה על ידו. בסופו של יום, בהתחשב בכלל השיקולים שפורטו על ידו, סבר בית המשפט קמא, כי אין למצות את הדין עם המערער, ויש להקל עליו כך שהמאסר שיוטל עליו ירוצה בדרך של עבודות שירות. לאור זאת גזר עליו את העונשים המפורטים בכותרת החלטה זו.

4. בהודעת הערעור כמו גם בטיעון בעל פה חזר וטען ב"כ המערער המלומד כי נפל שגגה מלפני כב' בית המשפט קמא, המערער נענש פעמיים, בשל כשל בייצוג שלא ניתן לו משקל. בא כוחו הקודם היה צריך לצרף את תיק הפסילה הקודם לתיק זה ולקבל עונש כולל אחד. בית המשפט קמא שגה כשלא נתן כלל משקל לעובדה זו בגזר דינו, וכמו כן, בית המשפט ידע על תוכן המו"מ בין הצדדים והיה צריך לפסוק בהתאם להבנות אלה.

דיון והכרעה

5. כידוע, ערכאת הערעור תתערב בעונש שגזרה הערכאה הדיונית אך במקרים שבהם ניכרת חריגה קיצונית ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים או כאשר נפלה טעות מהותית ובולטת בגזר הדין [ראו, מני רבים: עפ"ג 54285-07-25 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 8 (30.9.25); עפ"ג 66272-01-25 רגב נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (15.5.25)]. המקרה דנן אינו נמנה עם מקרים חריגים אלו; ואף אם היה בית משפט זה סובר כי נפלה שגגה במנגנון קביעת העונש, והדבר לא עולה מגזר הדין, לא היה בכך, כדי להקים עילה להתערבותה של ערכאת הערעור, שכן, נפסק כי "ערכאת הערעור בוחנת, בראש ובראשונה, את התוצאה העונשית הסופית שבגזר הדין. היינו: גם אם נפלה שגגה באופן בו יושם מנגנון הבניית שיקול הדעת המעוגן בחוק, אין בכך כדי להצדיק את קבלת ערעור במקרים שבהם התוצאה העונשית אינה מצדיקה התערבות" [ע"פ 5407/21 דלאשי נ' מדינת ישראל, פסקה 9 [נבו] (15.2.2022)].

6. בהינתן כללים אלו, בחנתי את גזר דינו של בית המשפט קמא ולא מצאתי כי קמה עילה להתערב בגזר הדין.

7. גזר דינו של בית משפט קמא מפורט ומנומק היטב. בית המשפט בחן את מכלול השיקולים העונשיים הרלוונטיים על פי הוראות חוק העונשין בבואו לגזור את דינו של המערער והגיע לתוצאה עונשית מדודה ואף מקלה בהינתן חומרתה של העבירה בה הורשע המערער ועברו המכביד.

8. המערער נוהג מ־2017, ובפרק זמן זה הספיק לצבור לחובתו 14 הרשעות קודמות בעלות אופי חמור, כגון: נהיגה בזמן פסילה, אי־ציות לאור אדום וכו', כמפורט לעיל. בסופו של יום, חרף עברו המכביד של המערער, וחרף הוראות הפסיקה אליה הפנה בית המשפט, לפיה נהיגה בזמן פסילה מצדיקה, על דרך הכלל, הטלת מאסר בפועל ולתקופה משמעותית [ראו הפסיקה שלהלן], הסתפק בית המשפט קמא ברוב חסד, בענישה מדודה בדמות של 4 חודשי מאסר בעבודות שירות וכן פסילה למשך 20 חדשים ממנה ניכה 6 חודשי פסילה [לעמדה עונשית של מאסר ממשי בעבירות של נהיגה בפסילה ראו: רע"פ 7612/13 אמסלם נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (18.3.14); קל וחומר כלפי אלה שתלוי ועומד נגדם מאסר מותנה והם רצידיוויסטים, רע"פ 5638/13 נכפולגר נ' מדינת ישראל (15.1.14); עפ"ת (מחוזי חיפה) 62597-07-19 מדינת ישראל נ' זועבי (19.9.19); עפ"ת (מחוזי חיפה) 32829-05-19 מרעי נ' מדינת ישראל (13.6.19); עפ"ת (מחוזי חיפה) 12738-11-19 כרמאוי נ' מדינת ישראל (23.12.19)].

9. אשר לטענת כשל בייצוג. לפי הטענה, בא כוחו הקודם של המערער לא צירף תיק קודם של נהיגה בזמן פסילה (הליך שסומן על ידי בית המשפט קמא ת/2), דבר שהוביל לפי שיטת ב"כ המערער הנוכחי לכך, שהמערער נענש פעמיים. שכן, לו היה מצרף את אותו תיק היה נענש פעם אחת. בית המשפט קמא התייחס לכך ודחה את הטענה. נקבע כי "...הנאשם מצא שלא לצרף את התיקים, ולא ביקש זאת, ואין מקום לראות בעונשים שהוטלו על הנאשם בגין אותה עבירה מאוחרת, תוך הפעלת עונשים מותנים שהיו תלויים ועומדים נגדו בהיותו רצידיוויסט, כשיקולים לקולא לזכותו של הנאשם" [עמוד 12 לגזר הדין, שורות 13-17].

10. דין הטענה להידחות. לפי הפסיקה, על הטוען "כשל בייצוג" להראות קשר סיבתי-תוצאתי בין הייצוג הכושל לתוצאה העונשית [רע"פ 976-09-25 כהן נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (21.9.2025)]. עוד עליו לבקש, מראש, את עמדת הסניגור הקודם לאותו "כשל בייצוג", ומקום בו תגובה כזו לא מוגשת אין כלל להידרש לטענה [ראו: רע"פ 4749/13 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (04.07.2013)]. אף אחד מהתנאים הללו שנקבעו בפסיקה, לא התמלא בנדוננו. לא הוכח קיומו של "כשל בייצוג", ולא הוכח קשר סיבתי בין "הכשל" לתוצאה העונשית, מה גם שלא התבקשה עמדת הסניגור הקודם. זאת ועוד, "צירוף תיקים" הוא עניין של שיקול דעת של הסנגור המטפל. הסנגור הקודם החליט שלא לצרף את אותו תיק מטעמיו. כנראה, כי הניח ובצדק, כי אם יתווסף אירוע נוסף של נהיגה בפסילה לגזר הדין, עלול הדבר להעלות את רף התוצאה העונשית - הנחה שאתקשה לקבוע כי אין היא מסתברת.

11. כך או כך, ב"כ המערער המייצג כיום, טען לעונש בבית המשפט קמא. הוא יכול היה, באותה מידה כמו עמיתו הקודם, לבקש מבית המשפט לתקן את הכרעת הדין, ולצרף את "תיק הפסילה" (ת/2). ברם, הוא לא עשה זאת. העלאת טענה מסוג זה לאחר שישנה כבר תוצאה עונשית בתיק, וסיווגה ככשל בייצוג כונתה בפסיקה "חוכמה שלאחר מעשה" [רע"פ 1634/10 סופה שמירה בע"מ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (23.6.2010)], וכניסיון לבצע מקצה שיפורים שאין להתיר [רע"פ 4749/13 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (4.7.2013); רע"פ 5621/11 אלקובי נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (5.2.2012)]. על ניסיון מקצה שיפורים זה מעידים דבריו המפורשים של ב"כ המערער הנוכחי, שהבהיר לבית משפט זה כי דחה הצעה של המשיבה בבית המשפט קמא לעונש של 3 חודשי מאסר בעבודות שירות: "...זה מה שהיה בהבנות בינינו לבין התביעות, 3 חודשי עבודות שירות, לא לקחתי את זה, כי חשבתי שמגיע לו קצת פחות" [עמוד 2 לפרוטוקול הדיון בערעור, שורות 18-20].

12. ואידך זיל גמור.

13. הערעור נדחה, עיכוב הביצוע מבוטל, המזכירות תעביר העתק ההחלטה לממונה על עבודות השירות.

ניתן היום, ט' טבת תשפ"ו, 29 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.