1.  לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בחדרה מיום 2.12.25, במסגרתו הורשע המערער בהיעדרו בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת והוטל עליו עונש של קנס ופסילה על תנאי מלנהוג למשך חודש ימים, למשך שנה.

2.  בתמצית: ביום 3.11.25 הוגש נגד המערער כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה במהירות מופרזת. על פי כתב האישום, בתאריך 11.5.23 בשעות הבוקר נסע המערער ברכבו במהירות של 83 קמ"ש, בכביש בחדרה בו מהירות הנסיעה המרבית המותרת היא 50 קמ"ש. דיון נקבע ליום 2.12.25, המערער לא התייצב לדיון, ולפיכך הורשע בהיעדרו ובו ביום נגזר דינו והושת עליו עונש כאמור לעיל.

3.  המערער, המייצג את עצמו בהליך זה, הגיש ערעור במסגרתו טען כי לא הוזמן כדין ועל כן לא התייצב לדיון. עוד טען במסגרת הערעור כי יש באמתחתו טענות שבכוחן להביא לזיכויו.

4.  במהלך הדיון היום ציין המערער, כי במסגרת הליך אחר נעתר בית המשפט לבקשתו והאריך את המועד להישפט בגין הדו"ח מושא הערעור שלפניי. כוונת המערער הייתה להמ"ש 1144-03-25, שם ציין המערער בבקשתו להארכת מועד, כי הדו"ח נשלח לכתובת שגויה. המאשימה התנגדה לבקשה, אך בית המשפט קמא נעתר לה ולפנים משורת הדין האריך את המועד להישפט. אלא שכמפורט לעיל - המערער לא התייצב לדיון שנקבע בענייננו, והורשע בהיעדרו.

5.  שמעתי היום את טענות המערער, אך לא מצאתי כי יש בהן להביא לקבלת הערעור ולביטול הרשעתו ו/או גזר הדין.

6.  המערער הורשע בהיעדרו, לאחר שזומן כדין לדיון שהתקיים ביום 2.12.25 [אישור המצאה כדין, הכולל גם זימון לדיון הנ"ל - צורף לכתב האישום שהוגש לבית המשפט קמא]. המדובר במשלוח בדואר רשום, לכתובתו הרשומה של המערער. אישור המסירה כולל את מספר הדו"ח מושא ההליך, שמו וכתובתו של המערער, חתימה של עובד הדואר וכן חותמת של רשות הדואר. באישור המסירה מצוין כי דבר הדואר חזר בציון "לא נדרש". כידוע, אישור מסירה כאמור מהווה אישור מסירה כדין, ובהתאם לתקנה 44 א' לתקנות סדר הדין הפלילי, אישור זה מקים חזקה המעבירה את הנטל אל כתפי הנמען להראות, כי דבר הדואר לא התקבל אצלו מסיבות שאינן תלויות בו.

7.  המערער אינו מפרט כל סיבה, נימוק או ראיה המלמדת כי אי קבלתו של הזימון נעוץ בסיבות שאינן תלויות בו. המערער למעשה אינו מבסס את טענותיו בראיות, לא ערך בירור ברשות הדואר, ומלבד הטענה "לא קיבלתי", לא נעשה דבר על מנת להפריך את חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א' הנ"ל.

8.  בנוסף, לא השתכנעתי כי קיים חשש לעיוות דין בעניינו של המערער. בכל הנוגע לטענות המערער כנגד הרשעתו הרי שבהודעת הערעור אין כל פירוט של טענות. כל שטען לפניי היום הוא כי רעייתו היא שנהגה ברכב, וכי היא נהגת זהירה אשר לעולם אינה נוהגת מעל למהירות המותרת. ברי כי אין בכך כדי להקים חשש לעיוות דין, ולמעשה אין בפי המערער כל טענת הגנה ממשית.

9.  ואילו בעניין גזר הדין, הרי שנוכח מהות העבירה ועברו התעבורתי של המערער, מדובר בענישה מינימלית.

10.  סיכומו של דבר - בהעדר עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא, אני דוחה את הערעור.

המזכירות תעביר את העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ו טבת תשפ"ו, 15 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.