4. בהחלטתו, כאמור, דחה בית המשפט קמא את הבקשה, תוך שקבע כי כפי שעולה מאישור המסירה, הדו"ח נשלח בדואר רשום לכתובתו הרשומה של המערער וחזר בציון "לא נדרש". לפיכך, חלה חזקת המסירה אשר מעבירה את הנטל לכתפיו של המערער, נטל בו לא עמד. עוד נקבע, כי הבקשה אינה מעלה נימוקים ממשיים הואיל ואין בעצם הטענה כי אחר נהג ברכב, גם אם צורף תצהיר מטעמו של אותו נהג, כדי לבסס חשש לעיוות דין ולהצדיק הארכת המועד.

יתרה מכך, הוסיף בית המשפט קמא וקבע, כי על פי תגובת המשיבה הקנס שולם ומשכך, מוחזק המערער כמי שהודה, הורשע בביצוע העבירה ונשא את עונשו. על פי הפסיקה, הארכת מועד להישפט אחרי התשלום אפשרית במקרים מיוחדים ובנסיבות חריגות.

5. המערער מאן להשלים עם החלטת בית המשפט קמא. בהודעת הערעור חזר על טענותיו כפי שנטענו לפני בית המשפט קמא. לעניין תשלום הדו"ח נטען, "כי הדו"ח שולם בטעות באמצעות כרטיס האשראי שלו באתר למרכז גביית קנסות, שילם את הדו"ח מבלי שידע שאסור לשלומו (כך במקור - א' ס'), בכך ששילם אותו מחשש לפיגורים ו/או עיקולים, ולא ידע שהתשלום גרם לנזק בלתי הפיך לרישיון הנהיגה שלו, הוא פחד שאם לא ישלם את הדו"ח תהיה הוצאות (כך במקור - א' ס') ופיגורים על שמו". המערער סבור כי בנסיבות אלה תשלום הקנס אינו מהווה מחסום מפני הארכת המועד להישפט.

המערער שב וטען, כי לא ידע על אודות הדו"ח אלא רק לאחר שקיבל הודעת תשלום קנס מהמרכז לגביית קנסות; כי באישור המסירה אין חתימתו ושמו של המערער; כי באישור המסירה צוינו מספרים שמהווים הטעייה לפקידי הדואר שעה "שנרשם מספר '325' שאינו קשור בכלל לכתובתו של המערער"; וכי המערער עמד בנטל להוכיח קיומו של נהג אחר בפועל. המערער הפנה לפסיקה ואף טען כי "עניין המצלמות טרם הוסדר בפסיקה" בכל הנוגע לתקינות ולאמינות הנתונים המופקים על ידן.

6. בדיון לפניי חזר ב"כ המערער על נימוקי הערעור וציין, כי "הרבה אנשים עונים על אותו שם" של המערער, ולכן קשה מאוד בדואר לדעת למי שייך אישור המסירה. נטען כי המערער "נכנס לדואר לשלם את המע"מ או לשלם חובות כלשהם באותו רגע, ונודע לו שיש לו חוב במרכז לגביית קנסות, הוא שילם בלי לדעת מה משמעות התשלום". ב"כ המערער הפנה לזכרון הדברים שצורף ואשר נערך בין המערער לבין אחיו שהחזיק ברכב בפועל. נטען כי הבעלות לא הועברה על שם האח כדי לא להוסיף עוד "יד" לרכב.

המערער עצמו ציין לשאלת בית המשפט, כי תיבת הדואר אשר מופיעה על גבי אישור המסירה אינה כתובתו אלא "יכול להיות שזה תיבת דואר של אבא שלי המנוח" וכי יש "עשרות חאלד ג'בארין בכפר". אשר לתשלום הדו"ח טען המערער, כי כשהוא "נכנס לשלם את המע"מ אני שואל את הפקידה אם יש דו"חות, קנסות או כל מיני חובות שיש עליי. בדרך כלל אשתי הולכת לדואר ויכול להיות ששילמתי בטעות. אחרי ששילמתי ראיתי את הדו"ח וביררתי והבנתי שאח שלי ביצע את העבירה".

7. ב"כ המשיבה התנגדה לערעור וטענה, כי הכתובת המופיעה באישור המסירה היא כתובתו של המערער. היא אף ציינה כי תגיש פלט כתובות לבית המשפט. הפרטים של המערער באישור המסירה תקינים, ואף מופיעים שמו ומספר תעודת הזהות שלו. לעניין התשלום, נטען כי בקשה להארכת מועד תתקבל רק בנסיבות חריגות, והמערער לא הצביע על טעמים מיוחדים או חריגים. לפי המשיבה, על המערער החובה לדאוג כי כתובתו שמצויה בידי גורמי התעבורה היא כתובתו האמיתית, ואם לא עשה כך, אין לו להלין אלא על עצמו.

דיון והכרעה

8. לאחר שנתתי דעתי להודעת הערעור על נספחיה ולטענות הצדדים לפניי, ולאחר שעיינתי בתיק של בית המשפט קמא, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות.

9. בהתאם לסעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"), עם תשלום הקנס מושא הודעת התשלום, רואים את מקבל ההודעה "כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו".

10. נקבע, כי בקשה להישפט היא דרך פעולה חלופית לתשלום הקנס (ראו, מיני רבים, 7928/21 ג'ינו נ' מדינת ישראל (21.11.2021); רע"פ 2342/21 שדיד נ' מדינת ישראל (8.4.2021)). בכגון דא, הארכת המועד להישפט בנסיבות מעין אלו, אפשרית במקרים מיוחדים ובנסיבות חריגות ביותר. לא שוכנעתי כי המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים המצדיקים הארכת המועד להישפט חרף תשלום הקנס.

11. אין חולק כי התשלום נעשה על ידי המערער זמן רב לפני הפנייה לבית המשפט. טענת המערער כי התשלום בוצע כבדרך אגב, אינה יכולה לסייע לו, שכן לתשלום הדו"ח משמעות משפטית כפי שצוין לעיל ובוודאי שאין בה כדי להצדיק את השיהוי הרב בהגשת הבקשה. שיהוי זה פועל אף הוא לחובתו של המערער.

12. נוכח תשלום הדו"ח, נחלשות טענותיו האחרות של המערער לעניין אי קבלת הדו"ח ולעניין קיומו של נהג אחר. אולם יובהר, כי גם בטענות אלה אין כדי להביא לקבלת הערעור. ודוק, על פי פלט הכתובות המשטרתי שצירפה המשיבה לאחר הדיון, כתובתו של המערער היא כפי שמופיע באישור המסירה. לא מופיעה שם כל תיבת דואר אחרת. המערער אף אישר כי קיימת זיקה לכתובת זו כשטען שככל הנראה מדובר בתיבת הדואר של אביו. בנסיבות אלה, אם המערער בחר שלא לדרוש את הדואר, אין לו להלין אלא על עצמו.

13. הוא הדין באשר לטענה כי הרכב היה בחזקת אחיו של המערער. טענה לקיומו של נהג אחר אינה מטה קסמים, אין בטענה מעין זו כדי להביא אוטומטית להארכת המועד להישפט. זאת, במיוחד שעה שהבעלים של הרכב בחר לשלם את הדו"ח ובכך להודות כי העבירה בוצעה על ידו. טענה מאוחרת כי אחר נהג ברכב אינה מקימה כשלעצמה חשש לעיוות דין.

יתרה מכך ולמעלה מהצורך יצוין, כי כפי שעולה מהעתקי הדו"חות שצירפה המשיבה, מספר הודעות תשלום קנס שבוצעו על הרכב מושא ענייננו, בוצעו ונרשמו על שם המערער. מדובר בדוחות מהחודשים אוגוסט 2022, יוני 2023 ויולי 2023. הנה כי כן, בזמנים הרלוונטיים המערער השתמש ברכב, כפי שעולה מעצם תשלום הדו"חות, דבר אשר מחליש ואף סותר את טענתו כי הרכב היה בחזקתו הבלעדית של אחיו.

בכגון דא, לא נעלמו מעיניי טענות המערער בתשובה לתגובה שהוגשה על ידו, לפיהן "לעיתים רחוקות ובשל העמסת סחורה בלבד, הוא משתמש ברכב באישור מר נזיה ג'בארין ובהסכמתו", אך דווקא טיעון זה יש בו כדי לחזק את המסקנה בדבר דחיית הבקשה, אם בחר המערער להמשיך להיות הבעלים הרשום ואף לשלם את הדו"ח.

14. כאשר הבעלים הרשום בוחר במודע לשלם את הדו"ח ושוקט אל שמריו חודשים רבים, המסקנה היא אחת - שהוא מקבל על עצמו את החזקה שבסעיף 229(ח) לחסד"פ. בנסיבות אלה, לא ניתן ככלל לאפשר הנעת התהליך לאחור, ויש לבכר את עיקרון סופיות הדיון וודאות ההליכים המשפטיים.

הטענה כי להרשעה השלכות לעניין הגבלות כאלה ואחרות על רישיון הנהיגה, אין בה כדי להוות טעם מיוחד או חריג לסטייה מעקרון סופיות הדיון בענייננו - נוכח השיהוי הרב והתשלום המודע של הדו"ח.

סוף דבר

15. השורה התחתונה אפוא היא, שדין הערעור להידחות.

מזכירות בית המשפט תשלח פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, כ"ד אב תשפ"ה, 18 אוגוסט 2025, בהעדר הצדדים, בהסכמתם.