להשלמת התמונה יש לציין כי בהכרעת הדין בתת"ע 10620-10-24 ציין בית המשפט קמא כי הוגשה בקשה לדחות את מועד הדיון. בקשה זו לא הוכרעה.

משגילה המערער כי ניתנו פסקי דין בהעדר כאמור, פנה לבא כוחו הנוכחי וזה הגיש בקשה לביטול פסק הדין בתת"ע 10620-10-24.

בית המשפט קמא דחה בקשה זו, תוך שקבע כי לא הייתה בתיק בקשה לדחיית מועד הדיון, וגם אם הייתה היה על המערער לוודא כי ניתנה החלטה בטרם החליט לא להתייצב. בנוסף, צוין כי אין כל פירוט של הגנת המערער.

משהתקבלה ההחלטה האמורה הגיש ב"כ המערער בקשה לעיון חוזר, שנדחתה בהעדר נסיבות חדשות. בקשה ברוח זו הוגשה אף בתת"ע 8414-04-24, אך גם היא נדחתה.

הערעורים ותשובת המשיבה

מכאן הערעורים, במסגרתם מציין הסנגור כי המערער היה מיוצג על ידי בא כוחו הקודם בשני התיקים. ערב הדיון שוחח המערער עם סנגורו וזה האחרון הודיע לו כי אינו יכול להופיע לדיונים עקב דיון אחר הקבוע לו בחיפה, ועל כן יגיש בקשת דחייה והוא יעדכן את המערער בעניין. במהלך יום הדיונים ניסה המערער לקבל תשובה מבא כוחו, אך ללא הצלחה. בסוף היום גילה כי נשפט בהיעדר כאמור.

בא כוחו הנוכחי של המערער סבור כי במצב דברים זה היה על בית המשפט קמא להימנע מלשפוט אותו בהיעדר, ומששפט אותו כאמור לבטל את פסקי הדין.

באשר לקביעת בית המשפט כי לא הראה הגנה, טען כי בהליך פלילי אינה עומדת לו חובה לחשוף את הגנתו טרם הקראת כתב האישום. באופן כללי צוין כי המערער כופר בביצוע העבירות, ולטענת הסנגור, ודי היה בכפירה זו על מנת לפתוח את שערי בית המשפט בפניו.

במהלך הדיון בערעור, ב"כ המשיבה טען כי אין מתקיים במקרה זה עיוות דין, כאשר לגבי אחת העבירות המערער הודה במיוחס לו בפני השוטר רושם הדו"ח ולגבי העבירה השנייה ציין כי יודע שנעצר "בגלל הטלפון".

ב"כ המשיבה הוסיף וטען כי המערער ובא כוחו הקודם לא התייצבו לדיונים מבלי שאלה נדחו. לטעמו, משלא ניתנה החלטת דחייה על ידי בית המשפט קמא, היה עליהם להתייצב לדיון. משלא עשו כאמור, בדין נשפט המערער בהיעדרו ודין הערעור להידחות.

במהלך הדיון שהתקיים בפניי ביום 10.03.2025, ביקשתי לוודא כי אכן הבקשה לדחיית הדיון שהוגשה על ידי ב"כ הקודם של המערער התייחסה לשני התיקים. בנוסף, ביקשתי מהצדדים להציג בפניי פסיקה בנוגע לרמת הענישה בגין העבירות בהן הורשע המערער. לצורך זה התקיים דיון נוסף ביום 19.03.2025, במהלכו הציג הסנגור את הבקשה שאכן התייחסה לשני התיקים, גם אם נסרקה לתיק בית משפט אחד בלבד. כמו כן, הציגו הצדדים פסקי דין בנוגע לרמת הענישה בעבירה.

בא כוח המשיבה אף הפנה לעברו התעבורתי של המערער, הכולל 30 הרשעות קודמות, מתוכן 11 בעבירות דומות.

ההכרעה בערעור

לאחר בחינת הדברים, נחה דעתי כי דין הערעורים להתקבל.

למסקנה זו אני מגיע על יסוד הפגיעה שנגרמה למערער עקב התנהלותו הלכאורית של בא כוחו הקודם, אשר אומנם הגיש בקשת דחייה בשני התיקים, אך נראה כי לא טרח לוודא מה עלה בגורלה.

העובדה כי הוגשה בקשת דחייה כאמור תומכת בטענת המערער כי אכן שוחח עם בא כוחו ערב הדיון ולא התייצב לדיון על פי סברתו כי זה האחרון יפעל לדחיית הדיונים.

על כן, גם אם לא ארע כך כאמור, כאשר הסנגור לא וידא כי בקשותיו לדחייה נדונו והתקבלו, אין לגלגל את האחריות על אי הדחייה ואי ההתייצבות בעקבותיה על כתפי המערער, שפעל באופן סביר בנסיבות. נכון אמנם כי חובת ההתייצבות לדיון היא של הנאשם, ברם במיוחד בהליכים בהם חובה זו מסויגת, כהליכי תעבורה, אין לבוא בטרוניה לנאשם שלא התייצב, תוך הסתמכות על דברי בא כוחו.

על כך אוסיף, כי גם אם הצדק עם בית המשפט קמא שעצם הגשת בקשת דחייה אינה ערובה לקבלתה, משראה בית המשפט כי קיימת בקשה לדחות את הדיון שהוגשה על ידי סנגור, ספק בעיניי האם היה ראוי לשפוט את המערער בהיעדרו.

ודוקו, כאשר בית המשפט מבקש לעשות שימוש בסמכות הנתונה לו לפי סעיף 240(א)(3) לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982 הוא נדרש לוודא כי לא יהיה בשפיטתו של הנאשם משום עיוות דין.

בדומה, כאשר דן בית המשפט בבקשה לבטל פסק דין שניתן בהיעדר, בהתאם לסעיף 130(ח) לחוק, הוא נדרש לבחון האם הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש או האם הדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין.

כאמור, בענייננו, נראה כי אכן הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבות המערער, כאשר סמך על דברי סנגורו, שהגיש בקשות דחייה בהתאם לאשר הבטיח למרשו. באופן דומה, בשים לב להתנהלות המתוארת, קם חשש מובנה לעיוות דין, בשל מניעת המערער מלעלות את טענותיו במסגרת הליכים נגדו. בעניין זה, אדגיש כי לשיטתי, בשל היות ההסדרה המאפשרת שיפוט נאשם בהעדרו בעבירות כגון זו עליה עמד הנאשם לדין חריגה, יש להפעילה בזהירות, תוך מתן משקל מוגבר לצורך למנוע עיוות דין המתבטא בפגיעה מיותרת בזכויות הנאשם.

בעיניי, היה די באמור על מנת להצדיק קבלת הבקשות לביטול פסקי הדין שהוגשו על ידי הסנגור במקרה דנן.

על כך אוסיף כי שגה בית המשפט קמא בהנמקת החלטתו בתת"ע 10620-10-24, כאשר דחה את הבקשה לביטול פסק הדין בהיעדר בקשת דחייה, למרות שציין מפורשות בהכרעת הדין כי הוגשה בקשה כאמור. משטעה בית המשפט קמא באשר לתשתית העובדתית לבקשה, קיים קושי לקבל אף את יתר נימוקיו.

בנסיבות האמורות, גם אם העונשים שהוטלו על ידי בית המשפט קמא אינם חורגים מהמנעד העונשי המקובל, מתקיימים תנאים המצדיקים את ביטול פסקי הדין שניתנו בהיעדר, כאמור.

סוף דבר

הערעורים מתקבלים על כן מהטעמים שפורטו.

פסקי הדין שניתנו בתיקים מבוטלים בזאת, ובית המשפט יידון בתיקים משלב ההקראה.

מזכירות בית המשפט תוודא קבלת פסק דין זה על ידי הצדדים.

מזכירות בית המשפט תעביר העתק פסק דין זה למזכירות בית המשפט השלום לתעבורה בעכו.

ניתן היום, כ"ד אדר תשפ"ה, 24 מרץ 2025, בהעדר הצדדים.