4. בהודעת הערעור חזר וטען המערער, כי לא ביצע את העבירה המיוחסת לו, וכנראה שאשתו נהגה ברכב ולא הוא. כמו כן חזר וטען, כי לא בוצעה המצאה כדין והוא כופר בביצוע העבירה.

ההחלטה בתיק 838-08-24

5. למערער נרשם דוח תעבורה שעניינו נהיגה במהירות מופרזת (דוח מצלמה).

6. ביום 3.8.24 הגיש המערער בקשה להישפט בגין הדוח, בה טען כי לא ביצע את העבירה וכי מעולם לא קיבל את הדוח ולא ידע עליו, רק לאחרונה נודע לו עליו, לאחר שביצע בדיקה במשרד הרישוי.

7. בהחלטה מיום 7.8.24 דחה בית משפט קמא את הבקשה והטעים כי הדוח נשלח לכתובת המערער והוא לא דרש את דבר הדואר. בנוסף צוין, כי כפירה כללית, וטענה כי אחר נהג ברכב, מבלי לפרט את הדברים, אינם מקימים עילה לעיוות דין. היה על המערער לבסס את הטענה ולפרט אותה, תוך תמיכה במסמכים ובראיות, על מנת להראות שיש בה פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה.

8. בהודעת הערעור חזר וטען המערער כי לא ביצע את העבירה המיוחסת לו, וכנראה שאשתו נהגה ברכב ולא הוא. כמו כן חזר וטען, כי לא בוצעה המצאה כדין, וכי הוא כופר בביצוע העבירה.

דיון והכרעה

9. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בהחלטות בית המשפט קמא ובטיעוני הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעורים להידחות.

10. מהעיון ושמיעת טיעוני ב"כ המערער, עולה כי מדובר בדוחות שחוזרים על עצמם, מאותה מצלמה ובאותו מקום. יצוין, כי בפני בית המשפט היו מונחים ארבעה ערעורים, אחד נמחק, אחד התקבל בהסכמה, בעקבות המלצת בית המשפט, ושני הערעורים המונחים כעת בפני.

11. אשר לשאלת ההמצאה בשני התיקים המצוינים לעיל קיימת המצאה כדין, המערער שעליו נטל הראיה, לא סתר המצאה זו. אפנה בהקשר זה לשני אישורי המסירה המפורטים, הכוללים את כל פרטי המערער ואת כתובתו, וכן את הציון "לא נדרש", המלמדים כי המערער לא דרש את דבר הדואר מבית הדואר.

12. אם המערער עבר להתגורר במקום אחר, עליו האחריות לפי סעיף 2(א) לחוק עדכון כתובת, התשס"ה 2005, לעדכן את הרשויות בכך, וכצעד אחראי נוסף, עליו החובה לעשות "עקוב אחרי" בבית הדואר שבאזור מגוריו, על מנת לוודא, כי דברי הדואר ישלחו לכתובת החדשה אליה עבר. המערער לא הראה שעשה אף אחד מהדברים הללו, ועל כן אין לו להלין על עצמו.

13. אשר לשאלת עיוות הדין, הנטל על המערער היה להראות כי קיים חשש כזה, היה עליו להראות כי לו יוחזר "הגלגל לאחור" התוצאה המשפטית תהיה שונה. ברם, המערער לא הוכיח זאת. יצוין, כי בתיק 838-08-24 לא נטענה טענה שנהג אחר, נהג ברכב, אלא נטען שלא בוצעה העבירה תוך כפירה כללית. טענה זו עלתה רק בערעור. הלכה פסוקה היא, כי כפירה כללית אינה מקימה עילה לביטול פסק הדין: "העובדה שהמבקש כפר בפני השוטר שרשם את הדו"ח ובפני בית המשפט, אין משמעותה שיש לבטל את פסק הדין כדי למנוע עיוות דין. לשיטה זו - כל מי שכופר ולא התייצב זכאי לביטול פסק-דין, ולא היא" (ראו דברי כב' הנשיאה נאור, ברע"פ 1773/04 אלעוברה אסמעיל נ' מדינת ישראל, פסקה 5, (23.2.2004)). עוד יצוין, כי בשום שלב בערכאה הדיונית, ואף לא בבית משפט זה, לא צורף תצהיר מאת אשתו של המערער, המלמד כי היא נוטלת על עצמה אחריות, כנטען.

14. בנסיבות מצטברות אלה לא מצאתי שיש ממש בערעורים, ואני דוחה אותם, עיכוב הביצוע בטל ומבוטל, הפקדון יושב למפקידו בכל אחד מהתיקים שבכותרת.

ניתן היום, ז' כסלו תשפ"ה, 08 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.