5. בדיון לפניי, הודה הסנגור כי יש למערער "קושי עם אישור המסירה שהצגנו, לא עברו שנתיים ואולי נצליח לקבל יותר נתונים מהדואר ככל ולא יעלה הדבר בידנו נשקול למחוק את הערעור".

המשיבה התנגדה לדחיית הדיון וציינה, כי ב"כ המערער "היה צריך לבצע את הבדיקה הזו זמן רב קודם לערעור". יתרה מכך, נטען, כי למערער מספר גרסאות כשבין היתר טען בתצהיר כי ידע על הדו"ח כבר ביום 22.12.2023 ורק ביום 23.2.2024 פנה לבית המשפט. על כן, גם בהעדר אישור מסירה אין מקום לקבלת הערעור.

הסנגור ביקש כי תינתן לו שהות על מנת לבחון את הדברים שהעלה ב"כ המשיבה בדיון, ועל מנת "למצות את הבדיקות" באשר לדו"ח ולתהליך המסירה. בסופו של דבר נעתרתי לבקשת הסנגור וקבעתי דיון נוסף לפניי.

6. בדיון הנוסף, הופיע בהעברה סניגור אחר שטען, כי המערער "ניגש פיזית לדואר ישראל" אך נמסר לו שמאחר ואישור המסירה "ישן מאוד, הם לא יכולים ליתן לו תשובות". אף שמדובר בדחייה שנייה, אפשרתי למערער להודיע בכתב מה עמדתו הסופית באשר לניהול ההליך. לציין, כי בדיון טען הסנגור, שהכתובת המופיעה באישור המסירה "היא כתובתו הישנה" של המערער, "ממנה עבר מזמן, אך לא העביר את הכתובת במשרד הפנים..." (ההדגשה - לא במקור).

7. בהודעה מאוחרת בכתב, הודיע ב"כ המערער, כי למעשה המערער עומד על הערעור, וכי הוא עותר לקבלתו, תוך ששב והעלה את סוגיית עיוות הדין אשר ייגרם למערער, כאשר קיים תצהיר נהג בפועל, ומאחר והדו"ח מעולם לא התקבל בידי המערער. להודעה צורפה תשובה של דואר ישראל לפניית המערער, בה נאמר, כי "מאחר ודבר הדואר נשלח לפני למעלה מ 18 חודשים", אין אפשרות לבחון את בקשתו.

8. המשיבה התייחסה להודעת המערער, ועתרה לדחיית הערעור, תוך שהפנתה לשיהוי הניכר בפנייה של המערער לבית המשפט; לסתירות בגרסת המערער, אשר טען כי נודע לו על הדו"ח במועד מוקדם יותר; ולכך כי בדיון האחרון אישר ב"כ המערער כי הנ"ל לא עדכן את כתובתו החדשה במשרד הפנים, כך שאין לו להלין אלא על עתמו.

דיון והכרעה

9. לאחר שנתתי דעתי להודעת הערעור על נספחיה ולטענות הצדדים, לרבות בהודעות בכתב שהגישו, ולאחר שעיינתי בתיק של בית המשפט קמא, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות.

10. אין חולק על כי קיים בענייננו אישור מסירה לפיו דבר הדואר לא נדרש. אין גם חולק, כי עד לפנייה לדואר בעקבות הדיון השני לפניי (פנייה מיום 19.9.2024), המערער לא עשה דבר כדי לנסות לסתור את חזקת המסירה ולהוכיח כי העדר המסירה לא נבע מסיבות התלויות בו. יתרה מכך, בדיון הנסף בפניי התברר, כי המערער לא עדכן את כתובתו במשרד הפנים, משמע, שהדואר נשלח לכתובת הרשומה הידועה של המערער באותה העת, ולכן אי קבלת הדואר על ידו הינה תוצאה ישירה של מחדלו מלעדכן את כתובתו. רוצה לומר - הדואר לא התקבל אצל המערער מסיבות ה"תלויות בו" (כלשונה של תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974). ראו והשוו, רע"פ 8626/14 סמארה נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (10.2.2015) (להלן: "עניין סמארה").

11. זאת ועוד, בבקשה שהוגשה לבית המשפט קמא, טען המערער בתצהירו (סעיף 3), כי ביום 22.12.2023 נעצר "לביקורת שגרתית", ואז נמסר לו שרישיונו בהתלייה. דא עקא, שהמערער פנה לבית המשפט רק בחלוף חודשיים. בנסיבות תיק זה, מדובר בשיהוי שפועל לרעת המערער.

12. הנה אפוא, המחדל של המערער שנמנע מבירור על אודות תהליך המסירה בזמן אמת, לכל הפחות בעת שלטענתו נודע לו לראשונה על הדו"ח, יחד עם השיהוי בפנייה לבית המשפט, מחייבים דחיית הערעור.

13. לא זו אף זו, לא די בטענה כי אחר נהג ברכבו של המערער על מנת להביא אוטומטית לפתיחת השערים ולמחילה על המחדלים. זאת, במיוחד שעה שתצהיר הנהג "בפועל" הוא תצהיר לקוני שלא מפרט באיזה נסיבות הרכב היה ברשותו, וכיצד הוא זוכר זאת בחלוף כשנה וחצי. אי הפירוט בתצהיר, עומד בעוכרי הטענה (ראו עניין סמארה, פסקה 10).

להשלמת התמונה ולמעלה מהצורך אציין, כי העובדה שהמאשימה לא הגיבה לבקשה בבית המשפט קמא, אין בה בנסיבות תיק זה כדי להועיל למערער, שכן אף ללא התגובה, קביעותיו של בית המשפט קמא מבוססות ובדין יסודן.

‏

14. השורה התחתונה מכל האמור היא, שדין הערעור להידחות.

מזכירות בית המשפט תשלח פסק דין זה לצדדים, כמקובל.

ניתן היום, כ"ז תשרי תשפ"ה, 29 אוקטובר 2024, בהעדר הצדדים (בהסכמה).