עפ"ג 9320-11-25

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט לנוער בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (הנשיא ב' שגיא), מיום 30.9.2025, ב-ת"פ 51338-08-23, עד להכרעה בערעור שהגיש עליו המבקש.

רקע הדברים

1. ביום 22.7.2024, הורשע המבקש (יליד שנת 2007), על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעובדותיו של כתב אישום מתוקן בהליך נושא הערעור (ת"פ 51338-08-23; להלן: כתב האישום בהליך העיקרי), הכולל אישום בעבירה של גרימת חבלה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), בנסיבות סעיף 335(א)(1) לחוק. כמו כן, הורשע המבקש בארבעה כתבי אישום נוספים (ת"פ 22878-08-21; ת"פ 17357-01-22; ת"פ 49447-11-22; ת"פ 40976-09-23; להלן: כתבי האישום בתיקי הצירוף), אף זאת על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון. בכתבי האישום בתיקי הצירוף הורשע המבקש בשתי עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק; שתי עבירות של תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק (האחת מהן בוצעה בצוותא עם אחרים, ועל כן הורשע בביצועה לפי סעיף 29(א) לחוק); וכן עבירה של החזקת אגרופן או סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק.

2. בתמצית, עניינו של כתב האישום בהליך העיקרי, באירוע שאירע עת המבקש היה בן כ-16.5 שנים. הרקע לאירוע הוא מריבה שפרצה בין אחותו של המבקש לבין המתלונן וחבריו. יצוין כי המתלונן צעיר מהמבקש בשנתיים וכן כי קיימת בין השניים היכרות קודמת, על רקע סכסוך בין המתלונן לבין אחיו של המבקש. לאחר שנודע למבקש על המריבה שאחותו הייתה מעורבת בה, הגיע המבקש למקום האירוע כשהוא מצויד בחפץ חד שהביא עמו. המבקש התקרב אל המתלונן, כשגבו של המתלונן מופנה אליו, ודקר אותו דקירה אחת בגבו באמצעות החפץ החד שהביא עמו. כתוצאה מהדקירה, נפל המתלונן ארצה, ובעודו שכוב על הרצפה, בעט בו המבקש ונמלט מהמקום. המתלונן פונה בעקבות האירוע לבית חולים, שם הוא אושפז כחודשיים ימים, ועבר שני ניתוחים וצפוי לעבור ניתוח נוסף.

עניינם של ארבעת כתבי האישום בתיקי הצירוף גם הוא בעבירות אלימות שביצע המבקש:

א.  התיק הראשון (ת"פ 22878-08-21): המבקש, עת היה בן כ-14, הבחין בנער הצעיר ממנו בשנה, עמו למבקש היכרות שטחית מוקדמת. המבקש פנה לנער ושאל "למה אבא שלך רדף אחרי אח שלי?". משלא קיבל תשובה, תקף המבקש את הנער בכך שבעט בו, דחף אותו וגרם לנפילתו. בגין האמור הואשם המבקש בתקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק.

ב. התיק השני (ת"פ 17357-01-22): המבקש, עת היה בן כ-14.5, וחבריו, נפגשו בלובי כניסה של בניין. אחד הדיירים, אדם מבוגר בן 67, התלונן על רעש שעשו המבקש וחבריו וביקש מהם לעזוב את הבניין. המבקש סירב לעשות כן, באמרו "אני לא יוצא מה תעשה לי". הדייר השיב לו כי יתקשר למשטרה. משכך, הסתובב המבקש ותקף את המתלונן במכות אגרופים בפניו. גם בכתב אישום זה הואשם המבקש בתקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק.

ג.  התיק השלישי (ת"פ 49447-11-22): המבקש, עת היה בן כ-15.5, וחברו לספסל הלימודים, עישנו סיגריה בפינת העישון בבית הספר בו למדו. המבקש ביקש מאותו חבר להתקרב אליו. כאשר עשה כן, השליך המבקש לעברו סיגריה בוערת שפגעה ברגלו. בכתב אישום זה הואשם המבקש בעבירת תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק.

ד. התיק הרביעי (ת"פ 40976-09-23): המבקש, עת היה בן כ-16, שהה יחד עם ארבעה נוספים בקניון. במהלך שהותם בקניון הבחינה החבורה בנער אחר (בן כ-17 במועד קרות האירוע), ותקפו אותו בצוותא, בכך שהכו אותו במכות אגרוף ובבעיטות. מיד ובהמשך לכך, הוציא המבקש סכין והפנה אותו לכיוונו של הנער. בגין האמור הואשם המבקש בעבירה של החזקת אגרופן או סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק, ובעבירה של תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק.

3. ביום 30.9.2025, ניתן גזר דינו של בית המשפט לנוער בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (הנשיא ב' שגיא) בעניינו של המבקש, הן לעניין כתב האישום בהליך העיקרי והן לעניין כתבי האישום בתיקי הצירוף.

במסגרת גזר הדין, עמד בית המשפט על כך ש-"מעשיו של הנאשם (המבקש בענייננו - י' כ') מלמדים על התנהלות חוזרת ונשנית של פתרון עימותים, קלים כקשים, באמצעות פנייה לאלימות פיזית ופגיעה בגופם ובנפשם של אזרחים נורמטיביים, הן בקטינים בני גילו [..] והן באזרחים מבוגרים ממנו". בית המשפט הוסיף כי מעובדות התיק העיקרי, הוא החמור מבין החמישה, ניתן ללמוד כי פעולות המבקש לא בוצעו מתוך אימפולסיביות רגעית, אלא מתוך בחירה מודעת, וכן הדגיש כי מפעולות אלו עולה "הקלות הבלתי נסבלת" בה המבקש נוקט באלימות.

בית המשפט סקר את מדיניות הענישה הנוהגת בכל הנוגע לעבירות תקיפה, ובפרט לשיקול הדעת הרחב שמסור לבית המשפט באשר להרשעת קטינים בעבירות מסוג זה. באשר לעניינו הפרטני של המבקש, שקל בית המשפט, מחד גיסא, את חומרת מעשיו של המבקש, את המסוכנות הנלמדת מהם, את התרשמותו של שירות המבחן מקיומו של סיכון להישנות התנהגות עוברת חוק בעתיד וכן את התנגדותו של המבקש להשתלב באופן כן ואמיתי בהליך טיפולי ואת העדרה של המלצה טיפולית בעניינו בתסקיר שהוגש מטעם שירות המבחן. מאידך, שקל בית המשפט את הודאת המבקש בעבירות שביצע, את נסיבות חייו המורכבות ואת השאיפות החיוביות שהביע בדבר שינוי אורחות חייו.

לנוכח השיקולים דלעיל, גזר בית המשפט על המבקש, בגין הרשעתו בעבירות המפורטות בחמשת כתבי האישום בהם הורשע, עונש של 24 חודשי מאסר בפועל. נוסף למאסר בפועל, בית המשפט המחוזי גזר על המבקש עונשי מאסר על תנאי, וכן הטיל עליו תשלום פיצויים לנפגעי העבירה בחמשת התיקים, בסך כולל של 22,000 ש"ח, וכן קנס בגובה 4,000 ש"ח.

הבקשה לעיכוב ביצוע

4. ביום 4.11.2025 הגיש המבקש ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי, היא הבקשה שבפניי.

5. במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע, טוען המבקש, בין היתר, כי הוא מצוי במעצר בתנאים מגבילים קרוב לשנתיים ימים, אשר בחלוף הזמן הצטמצמו משמעותית, דבר המעיד על כך שהמסוכנות הנשקפת ממנו היא נמוכה עד כדי לא קיימת. כמו כן, טוען המבקש כי הוא נעדר עבר פלילי ו-"לא הפר את התנאים המגבילים" שהוטלו עליו. עוד טען המבקש כי בעת ביצוע העבירות הוא היה קטין, וכיום הוא בגיר בן כ-18.5 שנה, אשר מאורס ומצפה לילד, וכן כי "לא נפתחו כנגדו תיקים נוספים בבית המשפט מעת ביצוע העבירה האחרונה". לבסוף, נטען כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי חורג באופן משמעותי מהפסיקה הנוהגת, ועל כן סיכויי הערעור שהוגש, להתקבל, הינם גבוהים.

6. ביום 11.11.2025 התקיים בפניי הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע. במסגרת הדיון טען בא-כוח המבקש כי סיכויי הערעור להתקבל, עד כדי שיוטל על המבקש עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות בלבד, הינם טובים. נטען כי המבקש שינה את אורחותיו וכן כי שינוי נסיבותיו האישיות מעת שבוצעו העבירות, מצדיק כי תינתן למבקש הזדמנות נוספת לשיקום במסגרת שירות המבחן.

מנגד, באת-כוח המדינה, ציינה את חומרת המעשים בהם הורשע המבקש וכן כי שירות המבחן לא בא בהמלצה בעניינו של המבקש בבית המשפט המחוזי. מעבר לכך, הודגש כי נוסף לתיקים בהם הורשע המבקש, הוגש בעת האחרונה כתב אישום נוסף כנגדו (ת"פ 67409-10-25; להלן: כתב האישום החדש), המייחס לו עבירה שעניינה החזקת סכין שלא כדין, אשר בוצעה ביום 6.2.2025, עת המבקש בן 17 ו-10 חודשים.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים בדיון שבפניי, הוריתי בהחלטתי מאותו היום (11.11.2025), לפנים משורת הדין ומעבר למקובל, כי לצורך ההכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע יוגש מטעם שירות המבחן לנוער תסקיר עדכני בעניינו של המבקש, אשר במסגרתו תוצג המלצתו של שירות המבחן לנוער באשר לגזר הדין שהוטל על המבקש. כמו כן, הוריתי על עיכוב ביצוע גזר הדין שהוטל על המבקש עד למתן החלטה אחרת.

7. ביום 27.11.2025 הוגש, בהתאם להחלטתי, תסקיר עדכני מטעם שירות המבחן לנוער בעניינו של המבקש (להלן: התסקיר העדכני). במסגרת התסקיר העדכני, שירות המבחן תיאר את עברו של המבקש, ובפרט כי המבקש סיגל לעצמו, כאמור בתסקיר, דפוס התנהגות אלים בעקבות בריונות ממנה סבל בילדותו. שירות המבחן ציין כי התייחסותו של המבקש לעבירות בהן הורשע, גם כיום, הינה שטחית, תוך שהוא שב ומתאר כי פעל במצב דברים בו סבר כי עליו להגן על עצמו או על בני משפחתו. צוין כי תיאור זה עומד בניגוד לאמור בכתבי האישום.

עוד ציין שירות המבחן כי, לדבריו של המבקש, מאז מעצרו בהליך העיקרי הוא נמנע מכל שימוש באלימות, שינה את סביבתו החברתית, למד לשלוט בתגובותיו, ואף השתלב בעבודה, הקים חיי משפחה והינו נכון להשתלב בתהליך שיקומי. עם זאת, שירות המבחן ציין את קיומו של כתב האישום החדש שהוגש כנגד המבקש, ובנוסף לו, כי נפתח כנגד המבקש תיק חקירה נוסף, אשר הינו תלוי ועומד, בגין חשד לעבירות של החזקת סכין ונהיגה ללא רישיון, שבוצעו ביום 12.7.2025. בהקשר לכך, ציין שירות המבחן כי המבקש ואימו (עמה שוחחו נציגי שירות המבחן) מתקשים להסביר את מעורבותו הנוספת בפלילים. בנוסף, צוין כי בבדיקת שתן שנערכה למבקש ביום 23.11.2025, נמצאו שרידי סם מסוג קנאביס, וכן כי המבקש, לטענתו, אינו יודע מדוע אלו היו תוצאות הבדיקה מאחר ולטענתו אינו משתמש בסמים. לבסוף, שירות המבחן מצא כי "עולה הרושם כי הצהרתו [של המבקש - י' כ'] בדבר הרצון בטיפול נובעת מחומרת העונש, אשר הוטל עליו ולא מתוך מוטיבציה פנימית לטיפול. בהתאם, אנו מתקשים לראות כיצד יצליח להתמיד בהליך טיפולי מעמיק ככל ויידרש".

באשר להמלצת שירות המבחן בעניינו של המבקש: שירות המבחן ציין כי ככלל שהות במאסר בפועל אינה פשוטה ואף טומנת בחובה סיכון לסיגול דפוסי עבריינות. עם זאת, בשים לב לאמור בגוף התסקיר, משעה שניתנו למבקש הזדמנויות טיפוליות רבות, אשר לא נענו על-ידו ועל-ידי משפחתו, וכן בהתאם לחומרת העבירות אשר ביצע המבקש ולנוכח התרשמותו העדכנית של שירות המבחן מהמבקש, שירות המבחן מתלבט אם בפועל המבקש יעמוד ויתמיד בתכנית הטיפול שתוצע לו כיום. זאת, על אף הצהרותיו המילוליות בהקשר זה. שירות המבחן הוסיף וציין כי הוא מתקשה לראות כיצד יצליח המבקש להתמיד בהליך טיפולי מעמיק, ככל ויידרש. לבסוף, צוין כי במידה ובית משפט זה יורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר, יוגש תסקיר במסגרת הערעור, במסגרתו ניתן יהיה לבנות תכנית טיפול למבקש, בהתאם לצרכיו, ובתקווה כי הוא ישתף פעולה עמה.

8. בשים לב לעולה מהתסקיר העדכני, ביום 27.11.2025 הוריתי למבקש לעדכן האם הוא עומד על הבקשה לעיכוב ביצוע דנן. ביום 11.12.2025 עדכן המבקש כי הוא עומד על בקשתו. משכך, בשלה העת להכריע בבקשה שבפניי.

דיון והכרעה

9. נקודת המוצא לדיון בבקשות לעיכוב ביצוע היא בכלל הקובע כי נאשם שהורשע ונגזר דינו יחל בריצוי עונשו באופן מידי, ואילו עיכוב ביצוע העונש הוא החריג לכלל. יחד עם זאת, לבית המשפט מסור שיקול-דעת לעכב את ביצוע עונש המאסר, ועליו לתת דעתו לכלל הנסיבות והנתונים הרלוונטיים בעניינו של המבקש. במסגרת זו יש לבחון מספר שיקולים, ביניהם: העבירה ונסיבות ביצועה; משך תקופת המאסר שנגזרה; טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; עברו הפלילי של המבקש והתנהגותו במהלך המשפט; נסיבותיו האישיות של המבקש; והשאלה אם מדובר בערעור על חומרת העונש בלבד, או שמא גם על הכרעת הדין. לבסוף, נדרש לאזן בין השיקולים השונים ביחס למקרה הפרטני (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241 (2000) (להלן: עניין שוורץ)).

10.  כפי שצוין לעיל, ערעורו של המבקש מופנה כלפי גזר הדין בלבד. הלכה היא כי בנסיבות אלו הנטייה תהא שלא לעכב את עונש המאסר(ראו, למשל: עניין שוורץ, פסקה 18(ו) לפסק דינה של השופטת ד' ביניש; ע"פ 2336/24 גאלי נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (17.4.2024); עפ"ג 11675-09-25 קנבסקי נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (10.9.2025) (להלן: עניין קנבסקי)).

עוד נקבע בעניין שוורץ, כי האיזון שעורך בית המשפט, במסגרת החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע, הינו בין האינטרס הציבורי באכיפה אפקטיבית של החוק, לבין מימוש זכות הערעור וכן ב-"צורך להימנע מפגיעה קשה ובלתי הפיכה בנידון עקב מאסרו המיידי, אם יתברר בדיעבד - לאחר בירור ערעורו - כי מאסרו היה בלתי מוצדק" (שם, פסקה 14 לפסק דינה של השופטת ד' ביניש).

אין לכחד כי בנסיבות בהן מדובר בקטין אשר מבוקש לעכב את ביצוע מאסרו, הפגיעה הפוטנציאלית באותו קטין אם יתברר, בדיעבד, כי מאסרו היה בלתי מוצדק, מטבעה, היא קשה ומשמעותית באופן מיוחד. עם זאת, אין בכך שמדובר במערער קטין (וליתר דיוק - מי שהיה קטין בעת ביצוע העבירות בהן הורשע), כדי להוביל, באופן אוטומטי, לכך שדין הבקשה לעיכוב ביצוע להתקבל, אלא יש לבחון כל מקרה בהתאם לנסיבותיו. כפי שהזדמן לי לציין בעבר:

"גם כאשר עסקינן בענישת קטינים אין לדעתי לקבוע כלל גורף לפיו מקום בו מוגש ערעור על ידי קטין שהוטל עליו עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, לתקופה משמעותית, בניגוד להמלצת שירות המבחן - יש מקום ליתן צו לעיכוב ביצוע. לעמדתי, יש לבחון כל מקרה בהתאם לנסיבותיו." (ע"פ 8689/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (19.12.2023) (להלן: עניין פלוני)).

11.  במקרה דנן, כמפורט לעיל, הורשע המבקש בביצוען של חמש עבירות אלימות עת היה קטין בן 14 עד 16.5 שנים, ובעקבות כך גזר עליו בית המשפט המחוזי עונש של 24 חודשי מאסר בפועל. בהקשר זה, אבקש לציין כי טענתו של המבקש לפיה הוא נעדר עבר פלילי, דבר התומך בבקשתו לעכב את עונש המאסר שהוטל עליו, מוטב כי לא הייתה נטענת בנסיבות בהן העונש שנגזר עליו מתייחס לחמישה כתבי אישום נפרדים שעניינם חמישה אירועי אלימות נפרדים, הנפרשים לאורך תקופה ארוכה, בהם הורשע המבקש.

12.  טענתו העיקרית של המבקש במסגרת הבקשה דנן, עניינה בכך שתסקירי שירות המבחן שהוגשו לבית המשפט המחוזי (בימים 29.9.2024 ו-2.3.2025 בהתאמה) אינם משקפים את התמונה המעודכנת בעניינו. המבקש טען כי על אף היעדרה של המלצה חיובית בעניינו בתסקירים אלו, הוא הלכה למעשה השתקם, באופן אשר מצדיק את הפחתת העונש שנגזר עליו עד כדי מאסר בפועל שיבוצע בדרך של עבודות שירות בלבד, ומשכך יש לקבל את הבקשה דנן. זאת, מאחר שבנסיבות אלו, לטענת המבקש, דחיית בקשתו לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל עליו עלולה לסכל את הערעור שהגיש, ולמצער את חלקו של הערעור הנוגע לענישתו בדרך של עבודות שירות ולא בדרך של מאסר מאחורי סורג ובריח (ראו והשוו: עניין פלוני, פסקה 10; עפ"ג 35437-03-25 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (6.4.2025); עניין קנבסקי, פסקה 10).

נוכח טענתו האמורה של המבקש, ובשים לב לקטינותו בעת ביצוע המעשים, הוריתי, כפי שכבר צוין לעיל, באופן לא שגרתי, כי שירות המבחן לנוער יגיש תסקיר עדכני בעניינו של המבקש כבר בשלב זה ולצורך ההכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע. זאת, תוך שהדגשתי כי מן הראוי שהמבקש לא יפתח ציפיות על יסוד החלטתי זו, וכן תוך שציינתי כי אף אם יתקבל תסקיר חיובי בעניינו של המבקש, לא יהיה בכך, באופן אוטומטי, כדי להוביל לקבלת הבקשה דנן (ראו בעמוד 5 לפרוטוקול הדיון מיום 11.11.2025). התסקיר העדכני התקבל, כמפורט לעיל, ביום 27.11.2025.

13.  לא אכחד כי ככל שאכן טענותיו של המבקש לעניין כך שהוא שינה את אורחות חייו; שהוא מצוי משך כשנתיים בתנאים מגבילים אותם לא הפר (ומשכך המסוכנות הנשקפת ממנו פחתה מהותית); וכן לכך שהוא, הלכה למעשה, השתקם - היו נתמכות בתסקיר העדכני וביתר העובדות המצויות בפניי - ייתכן ויכול היה המבקש לבסס טענה כי קיים סיכוי של ממש כי עונשו יופחת במסגרת הערעור שהגיש עד לכדי מאסר בפועל שיבוצע בדרך של עבודות שירות, חלף מאסר מאחורי סורג ובריח.

עם זאת, למרבה הצער, נראה כי זהו איננו המצב במקרה דנן. במסגרת הדיון שנערך בפניי, עלה כי בעת האחרונה הוגש כנגד המבקש כתב אישום חדש, המייחס לו עבירה של החזקת סכין שלא כדין, שלכאורה בוצעה עת היה בן 17 ו-10 חודשים, לאחר הרשעתו בבית משפט קמא וקודם למתן גזר הדין. בנוסף, מהתסקיר העדכני מטעם שירות המבחן עולה כי בחודשים האחרונים נפתח כנגד המבקש תיק חקירה נוסף, במסגרתו חשוד המבקש בביצוע עבירה נוספת של החזקת סכין שלא כדין, שלכאורה בוצעה עת חצה את גבול הקטינות והיה בגיר בן 18 ו-4 חודשים, אף זאת לאחר הרשעתו בבית משפט קמא וקודם למתן גזר הדין. ויוזכר: במסגרת תיק הצירוף הרביעי (ת"פ 40976-09-23) הורשע המבקש באותה העבירה - שעניינה החזקת סכין שלא כדין. ועוד יוזכר: במסגרת כתב האישום בהליך העיקרי, דקר המבקש באמצעות חפץ חד את המתלונן בגבו (הגם שבאותו מקרה תוקן כתב האישום, והמבקש לא הורשע בעבירה של החזקת אגרופן או סכין שלא כדין).

מהטעמים שפורטו בתסקיר העדכני שהוגש, שירות המבחן לנוער הגיע לכלל מסקנה לפיה: "משעה שניתנו [למבקש - י' כ'] הזדמנויות טיפוליות רבות, אשר לא נענו מצד הצעיר ומשפחתו, בהתאם לחומרת העבירות אותן ביצע ולנוכח התרשמותו העדכנית מתפיסותיו ועמדותיו, אנו מתלבטים אם בפועל יעמוד ויתמיד בתכנית הטיפול שתוצע לו כיום, על אף הצהרותיו המילוליות לכך".

14.  בנסיבות אלה, אפנה לדבריו של בית המשפט המחוזי בעניינו של המבקש: "לא בכדי יטיל בית המשפט עונש מאסר על קטין המקבל אחריות על מעשיו, אולם במקרה דנן מדובר ברצף אירועים אלים, חמור ומסוכן ובהיעדר הליך שיקומי עמוק, לא ניתן להימנע מכך".

חומרת מעשי האלימות; ההסלמה בחומרתם של מעשי האלימות מאירוע לאירוע, עד למקרה נושא כתב האישום העיקרי; ריבוי מעשי האלימות וביצועם לאורך תקופה ארוכה; היעדרו של הליך שיקומי משמעותי בעניינו של המבקש (לפי העולה מתסקירי שירות המבחן, ובייחוד מהתסקיר העדכני); וכן מעורבותו הנוספת של המבקש בפלילים (כעולה מהתסקיר העדכני בעניינו) - אינם מותירים סיכוי, אף במידה הפחותה הרלוונטית לעניין בקשה לעיכוב ביצוע, לכך שעונשו של המבקש יופחת, במסגרת הערעור, לעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.

משכך, אין בדחייתה של הבקשה לעיכוב ביצוע כדי לפגוע פגיעה קשה ובלתי הפיכה במבקש, והתוצאה היא שדין הבקשה להידחות.

15.  באשר לבקשה לעכב את ביצועם של יתר רכיבי גזר הדין שקבע בית המשפט המחוזי, הם תשלום הפיצויים לנפגעי העבירה והקנס שהוטל על המבקש: הלכה היא כי בית המשפט לא יורה, ככלל, על עיכוב ביצוע של פיצוי או קנס שהוטלו במסגרת גזר דין, רק בשל הגשת ערעור על גזר הדין. זאת, מאחר שברוב המקרים תשלום פיצוי או קנס אינו גורם נזק אשר לא ניתן יהיה לרפאו, אם לבסוף יתקבל ערעורו של המבקש (ראו, מני רבים: ע"פ 77/19 רחמן נ' מדינת ישראל, פסקה 2 (7.1.2019); עפ"ג 6758-05-25 אבו מוך נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (28.5.2025); עפה"ג 77440-08-25 מסארווה נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (10.9.2025)).

עוד נקבע בפסיקה כי סטייה מכלל זה מחייבת נסיבות מיוחדות, כאשר לא די בכך שהמבקש נתון במצב כלכלי קשה (ע"פ 3745/17 אלבז נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (22.5.2017); ע"פ 29/13 בירנבוים נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (13.1.2013)).

עיון בבקשה לעיכוב ביצוע מעלה כי לא הועלה טעם משכנע כלשהו, על-ידי המבקש, מדוע יש לעכב את תשלום הפיצויים או את הקנס שהוטל עליו, עד להכרעה בערעור (מעבר לטענה שנטענה בעלמא כי יש לעכב את תשלומם של אלו).

16.  סיכומו של דבר: הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית, ומשכך, בטל צו עיכוב הביצוע שניתן בהחלטתי מיום 11.11.2025.

בנסיבות עניינו של המבקש, ולפנים משורת הדין, יעדכן המבקש את בית המשפט, בתוך 7 ימים, בדבר מועד הלידה הצפוי של ארוסתו. לאחר מכן, תינתן החלטה משלימה באשר למועד בו יתייצב המבקש לריצוי עונש המאסר שנגזר עליו.