בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ארנון איתן) מיום 5.1.25, בו הורשעה המערערת על פי הודאתה בכתב אישום מתוקן, בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, והוטל עליה עונש של מאסר על תנאי והתחייבות כספית. הערעור נסוב על הרשעתה של המערערת בדין. העבירה בוצעה על ידי המערערת כלפי אמה, שבביתה התגוררה. בין המערערת לאמה התעורר ויכוח, שבמהלכו האם זרקה לעבר המערערת כוס פלסטיק עם מים ודרשה ממנה לעזוב את הבית או שתזמין משטרה, המערערת הכתה את האם בראשה והשתיים משכו זו בשערותיה של זו. האם איימה לזרוק את הטלפון של המערערת למים אם לא תעזוב אותה וכן איימה שתתקשר למשטרה. בתגובה, המערערת נטלה את הטלפון של אמה, השתיים נפלו לרצפה והמערערת התיישבה על גבה של האם והכתה אותה בראשה.

            במסגרת גזר הדין דן בית המשפט בבקשת המערערת להימנע מהרשעה. הוא תיאר את התסקירים שהוגשו, מהם עלו קשיים בקשר בין המערערת לבין שירות המבחן והעדר מסגרת טיפולית. הערכת שירות המבחן היתה שאין מקום להמשך ההליך השיקומי, ולא ניתנה המלצה לביטול ההרשעה. בית משפט קמא הוסיף כי לא הונחה תשתית לביסוס הטענה בדבר נזק מוחשי וקונקרטי שנגרם למערערת, כנדרש בהלכת כתב (ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל פ"ד נב(3) 337 (1997). בסופו של דבר הוטל עליה עונש כאמור לעיל.

            בערעור שהוגש טען ב"כ המערערת כי שירות המבחן נכשל בבניית תכנית טיפול למערערת, וכי היא ניסתה ללא הצלחה ליצור קשר עם קצינת המבחן, וכשהדבר לא עלה בידה ניסתה לבנות לעצמה תכנית טיפול נפשי באמצעות קופת החולים. עוד טען כי הוכח שרישום פלילי יזיק למערערת באיתור עבודה בעתיד, ועל בית המשפט להתחשב בכך, וכי בית המשפט קמא היה יכול להימנע מהרשעה גם ללא המלצה של שירות המבחן.

            בדיון שהתקיים ביום 14.5.25 חזר ב"כ המערערת על הטענה שההרשעה עלולה לפגוע במערערת ולחסום בפני האפשרויות תעסוקה בעתיד. בהסכמת הצדדים המערערת הופנתה לשירות המבחן לקבלת תסקיר נוסף.

            בתסקיר שהוגש ביום 17.9.25 ציינה קצינת המבחן את ההתרשמות שמקורה עוד בזמן הדיון בבית משפט השלום, לפיה מצבה הנפשי של המערערת מורכב, חוסר האיזון שלה מהווה גורם סיכון לביצוע עבירות נוספות ומצריך הליך שיקומי מורכב, והמערערת לא שיתפה פעולה בעניין זה. היא הוסיפה כי במפגש הנוסף במסגרת הערעור עלה שהמערערת אינה מתגוררת עוד עם אמה, ושתיהן תיארו שיפור בקשר ביניהן ורגיעה במצב. המערערת מסרה שהיא עובדת מזה חודשיים בשירות לקוחות וכי היא שומרת על קשר עם מטפלת פרטית ופונה אליה כשמרגישה צורך בכך. המערערת הביעה חשש בעניין הרשעתה הפלילית, ומהפגיעה האפשרית באפשרויות התעסוקה ובתפיסתה העצמית בשל ההרשעה. קצינת המבחן לא הצליחה ליצור קשר עם המטפלת. היא העריכה כי חלה הפחתה ברמת הסיכון, בצד צורך בהתערבות טיפולית נוספת, אולם בשל העדר מוטיבציה מטעם המערערת נמנעה מהמלצה על צו מבחן. בהתייחס להרשעה עמדת קצינת המבחן היא שהמערערת לא הצביעה על נזק קונקרטי אלא על חשש כללי, אולם במכלול השיקולים ובמטרה לקדם את המגמה החיובית ולמנוע חסמים תעסוקתיים בעתיד, המליצה לשקול בחיוב ביטול ההרשעה, והטלת צו שירות לתועלת הציבור.

            בדיון ביום 28.9.25 טען ב"כ המערערת שהיא נפגעה בעבר כאשר נאלצה לפרוש ממקום עבודה בשל הרשעתה, וכי בדיון הראשון ב"כ המשיבה הסכים לעקרון של העדפת שירות לתועלת הציבור. הוא ציין כי המערערת היא אישה צעירה ללא עבר פלילי.

            ב"כ המשיבה טען כי המערערת אינה עומדת בתנאים לביטול הרשעה, לא הוכח נזק קונקרטי והתסקיר אינו מצביע על שינוי דרמטי או על איון הסיכון. לדבריו בית משפט קמא לא טעה ואין מקום להתערב בגזר דינו.

            לאחר ששקלנו את טענות הצדדים אנו סבורים שיש לדחות את הערעור.

            גזר הדין שניתן בבית משפט קמא מנומק ומפורט, הוא תואם את הענישה הנוהגת והראויה, ולא מצאנו שנפלה בו טעות. במסגרת הדיון בערעור הפנינו את המערערת לקבלת תסקיר נוסף לנוכח הקשיים שעלו בתסקירים שהוגשו לבית משפט קמא, ועל מנת לאפשר למערערת להראות שינוי מהותי במצבה, אולם לא מצאנו שחל שינוי כזה. מבחינת הפגיעה במערערת, בית משפט קמא קבע בגזר הדין שלא נגרם לה נזק קונקרטי כתוצאה מההרשעה. מהתסקיר העדכני שהוגש בערעור עולה כי היא עובדת כבר תקופה לא קצרה בשירות לקוחות, כך שהמערערת מועסקת על אף ההרשעה, ולא הונחה תשתית לחשש לנזק כלשהו בעתיד, מלבד טענות כלליות. מבחינה טיפולית, על אף הקביעה שרמת המסוכנות ירדה, לא חל שינוי מהותי במצבה של המערערת. אכן, היא מתגוררת כיום בנפרד מאמה והקשרים ביניהן יציבים יותר, אולם מהתסקיר העדכני עולה כי המאפיינים האישיותיים והמטענים הרגשיים עדיין קיימים, ובמצב דחק עלולים להוות טריגרים להתפרצות תוקפנית. עוד עולה מהתסקיר כי המערערת אינה מצויה במסגרת טיפולית כלשהי, על אף הצורך המתואר בתסקיר. קצינת המבחן אף לא המליצה על צו מבחן בעניינה של המערערת, בשל העדר מוטיבציה מצידה.

            בנסיבות אלו יש לדחות את הערעור על העדר ההרשעה.

            באשר להמלצה לביצוע שירות לתועלת הציבור, ולא מצאנו שיש יתרון לעונש זה על פני העונשים של קנס והתחייבות שהוטלו על המערערת בבית משפט קמא.

            מכל האמור עולה כי לא נפלה טעות בגזר הדין של בית משפט קמא, וכי מאז ניתן גזר הדין לא חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק התערבות בגזר הדין.

            בנסיבות אלו החלטנו לדחות את הערעור.

ניתן היום, י"א תשרי תשפ"ו, 03 אוקטובר 2025, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.