עמ"ת 39680-12-25

ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט א' פרסקי) במ"ת 40305-05-25 מיום 16.11.2025, בגדרה נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר בתנאי מעצרו.

רקע

1.  ביום 16.05.2025 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של סחר בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); שתי עבירות של נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק; ושתי עבירות של ירי מנשק חם לפי סעיף 340א(א) לחוק, שאחת מהן בוצעה בצוותא. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו עד לתום ההליכים, בגדרה צוין כי ברשות המאשימה ראיות לכאורה הכוללת עדות של סוכן משטרתי; תיעוד של עסקאות; תיעוד שיחות; פריקת מכשיר סלולרי; מחקרי תקשורת ועוד. כן הודגש, כי לעורר עבר פלילי מכביד הכולל צבר הרשעות בעבירות שונות ומרובות בגינן ריצה עונשי מאסר.

2.  ביום 28.05.2025 הודיע בא-כוח העורר על הסכמת מרשו למעצר עד תום ההליכים, משלא אותרה על-ידו, נכון לאותה העת, חלופה שניתן להציעה, תוך שהוא ביקש לשמור על זכותו להגיש בקשה מתאימה בהמשך. בהתאם, הורה בית המשפט של המעצר על מעצר העורר עד לתום ההליכים.

3.  ביום 12.09.2025 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצרו, בגדרה טען כי "נמצאה חלופה מתאימה וראויה למעצר הממשי" בו הוא נתון והתבקש להעבירו למעצר בפיקוח אלקטרוני לצד פיקוח אנושי הדוק של שני מפקחים, בכתובת הנמצא מחוץ לעיר ירושלים (היא, מקום ביצוע העבירות לכאורה); וכל זאת לאחר קבלת תסקיר מעצר ובחינה . ביום 14.09.2025 הורה בית משפט קמא כי המדינה תגיש תגובה בתוך יומיים וכי "ככל שישנה התנגדות לקבלת תסקיר תודיע המדינה אם יש צורך בקיום דיון או שניתן להחליט על בסיס עמדות הצדדים". בו ביום הגישה המשיבה את תגובתה בעניין בציינה כי היא מתנגדת לבקשה לעיון חוזר; לשליחה לתסקיר; ולכך שתינתן החלטה על בסיס הכתובים וביקשה לקבוע דיון בבקשה. למחרת היום, התקיים דיון בבקשה, בגדרו הורה בית המשפט, מבלי שהוא מקל ראש בעבירות המיוחסות, על עריכת תסקיר שירות מבחן שיסייע בקבלת ההחלטה בבקשה לעיון חוזר.

4.  ביום 12.11.2025 הוגש תסקיר, בגדרו צוין כי העורר "מתקשה לבחון מוקדי סיכון [...]וניתן להעריך כי [הוא] מוסיף לקיים קשרים בעייתיים על אף ששולל זאת. עוד נראה כי אחרים בסביבתו הקרובה אינם מצליחים להשפיע על התנהלותו ולסייע בבלימת המשך התנהגות בעייתית מצדו" – בשל כך, העריך שירות המבחן כי קיים סיכון להישנות התנהגות שולית בקרב העורר. ביחס לחלופת המעצר שהוצעה, צוין כי על-אף שהשירות התרשם שהמפקחים המוצעים מנהלים אורח חיים תקין, ולמרות שהביעו נכונות לפקח על העורר באופן הדוק, ניכר כי הם "עשויים להיתקל בקושי בזיהוי מצבי סיכון עתידיים" אליהם עשוי להיקלע העורר. בנסיבות האמורות, שירות המבחן לא בא בהמלצה לשנות את תנאי מעצרו של העורר.

5.  ביום 16.11.2025 נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר. זאת לאחר שבית המשפט נתן דעתו לעברו הפלילי המכביד; לחומרת האישומים המיוחסים לו, ולהתרשמותו של שירות המבחן. עוד בגדרי ההחלטה הנ"ל נדחתה בקשת העורר, שהועלתה במסגרת הדיון, לעריכת תסקיר שירות מבחן נוסף לעורר, במסגרתו ייבחנו הוריו כמפקחים נוספים. נקבע, כי אין כל תוחלת "בהעסקת שירות המבחן בהכנת תסקיר נוסף" משהמלצת שירות המבחן, נשענה, בין היתר, על התרשמות מהעורר עצמו ומהסיכון להישנות התנהגות שולית מצדו, לצד הערכת המפקחים שהוצעו.

הערר והדיון במעמד הצדדים

6.  מכאן הערר שלפניי, בגדרו נטען כי לא היה מקום לקבל את המלצת שירות המבחן בעניין העורר. בתוך כך, נטען שלא הייתה כל סיבה לפסול את המפקחים שהוצעו, מששירות המבחן התרשם מניהול אורח חייהם התקין ונכונותם לפקח על העורר באופן הדוק. כן נטען, כי המפקחים נבדקו על-ידי שירות המבחן באופן "שטחי ביותר", ולא ברור מדוע נמצאו כלא מתאימים. זאת ועוד, נטען כי היה על בית המשפט של המעצר לבחון בעצמו את החלופה המוצעת, ובכלל זאת את המפקחים המוצעים ואת מידת התאמתם להשגת התכלית של איון מסוכנותו. לבסוף נטען, כי היה מקום לקבל תסקיר משלים, אשר במסגרתו שירות המבחן היה בוחן האם הוריו יוכלו להתאים למלאכת הפיקוח.

7.  בדיון שהתקיים לפניי ביום 17.12.2025, שב בא-כוח העורר על עיקרי הטענות שפורטו. מנגד, טענה באת-כוח המשיבה כי טיב ביצוע העבירות מלמד על מסוכנות גבוהה הנשקפת מן העורר; וכי העבירות המיוחסות לו מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית. כן הודגש עברו הפלילי המכביד של העורר, והעובדה שביצע, לכאורה, את המיוחס לו, אך זמן קצר לאחר ששוחרר ממאסר.

דיון והכרעה

8.  לאחר עיון ושמיעת טיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

9.  כעולה מהאמור לעיל, העורר לא חולק על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, בעניינו. טענותיו מופנות כלפי היסוד השלילי הקבוע בסעיף 21(ב) לחוק המעצרים בדבר היעדר אפשרות להשיג את מטרת המעצר, בדרך שפגיעתה בחירותו פחותה.

10. מסוכנותו של העורר נלמדת מטיב המעשים המיוחסים לו, בגדרם סחר לכאורה, בשתי הזדמנויות שונות, במגוון נשקים; ואף ביצע ירי במעמד מכירתם. מסוכנותו מתעצמת נוכח עברו הפלילי, הכולל צבר הרשעות בגינן ריצה מספר מאסרים לתקופות ממושכות (ראו והשוו להחלטתי בעמ"ת 21592-08-25 אלעברה נ' מדינת ישראל, בפסקאות 16–22 (21.08.2025)).

11. ואולם, העיקר, בענייננו הוא האמור בתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של העורר. כפי שציינתי לא אחת, לתסקיר המעצר נודעת חשיבות ותרומה לצורך הערכת המסוכנות של הנאשם ואפשרות לשחררו לחלופה. הגם שהתסקיר לא מחייב את בית המשפט תכליתו היא לסייע לבית המשפט בשיקוף מידת האמון שניתן ליתן בנאשם ו שיקוף מידת התאמתם של המפקחים המוצעים (ראו עמ"ת 53700-02-25 אבו זאיד נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (19.03.2025), והאסמכתאות שם). בעטיו של תסקיר שירות המבחן השלילי שהוגש בעניינו של העורר, בגדרו ניתנה הדעת לנתונים הקיימים בעניינו ולמידת התאמתם של המפקחים המוצעים למלאכת הפיקוח המורכבת דנן – לא מצאתי ממש בטענתו לפיה נפל פגם בהחלטה שלא לשחררו לחלופת מעצר.

12. כמו כן, לא מצאתי ממש בטענה לפיה היה על בית משפט קמא לבחון, בעצמו, את המפקחים המוצעים, ואת מידת התאמתם להשגת התכלית של הפחתת מסוכנותו – זאת, בשים לב לכך שמרכז הכובד בתסקיר שירות המבחן היה ההתרשמות מהעורר עצמו. בהקשר זה יצוין, כי גם בהחלטה לדחות את בקשת העורר לבחינת מפקחים נוספים על-ידי שירות המבחן, בשלב זה, לא מצאתי כל טעם לפגם.

13. למען הסר ספק יצוין, כי גם בטענות העורר ביחס ל'דלות' תסקיר שירות המבחן, ולפגמים הלכאוריים אשר נפלו בו – לא מצאתי טעם. זאת בייחוד שעה שהעורר, או מי מטעמו, לא העלה כל טענה בעניין בפני בית משפט קמא.

14. סוף דבר: הערר נדחה.

ניתנה היום, ו' טבת תשפ"ו (26 דצמבר 2025).