עמת 35325-12-25 – מדינת ישראל נ' פלוני
עמ"ת 35325-12-25
|
|
||
|
לפני: |
כבוד השופט אלכס שטיין
|
|
|
העוררת: |
מדינת ישראל |
|
|
נגד
|
||
|
המשיב: |
פלוני |
|
|
|
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט מ׳ אבן חן) שניתנה ביום 10.12.2025 במ"ת 57962-11-25
|
|
|
תאריך הישיבה: |
כ"ב בכסלו התשפ"ו (12 בדצמבר 2025)
|
|
|
בשם העוררת: |
עו"ד טליה קצב
|
|
|
בשם המשיב: |
עו"ד דוד הלוי
|
|
|
החלטה
|
1. לפניי ערר המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט מ׳ אבן חן) שניתנה ביום 10.12.2025 במ"ת 57962-11-25, בגדרה הורה בית המשפט על שחרור המשיב מבית המעצר לחלופת מעצר "בית שחרית" ביבנאל, וקבע כי שירות המבחן לנוער יעדכנוֹ בתסקיר משלים על מועד קליטתו של המשיב במוסד זה.
2. החלטה זו ניתנה על רקע כתב-האישום החמור שהוגש נגד המשיב, קטין בן 17, בת"פ 57905-11-25 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לנוער (להלן: ההליך העיקרי). כתב אישום זה מספר על מעשי התפרעות חמורים עד-מאד שהמשיב ושותפיו ביצעו באזור השומרון - בהיותם רעולי פנים ומצוידים בחומרים דליקים, אלות ואבנים - במטרה לעורר בהלה ופחד בקרב תושבים ערבים פלסטינים אך בשל היותם ערבים. מעשים אלה כללו פגיעה ברכוש, הצתות כלי רכב, תקיפה שהסבה לנפגעיה חבלות, לרבות שברי עצמות גוף וגולגולת, וכן ניסיון הימלטות ממעצר במסגרתו קרע המשיב את האזיקונים בהם נאזק לצרכי מעצרו. בשל מעשים אלה, מואשם המשיב בהצתה בצוותא חדא למטרת טרור, עבירה לפי סעיף 448(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין וסעיף 37(א) לחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016 (להלן: חוק המאבק בטרור) (ריבוי עבירות); חבלה בכוונה מחמירה בצוותא חדא למטרת טרור, עבירה לפי סעיפים 329(א)(1) ו-29 לחוק העונשין, בצירוף סעיף 37(א) לחוק המאבק בטרור (3 עבירות); חבלה בכוונה מחמירה למטרת טרור, עבירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, בצירוף סעיף 37(א) לחוק המאבק בטרור; חבלה במזיד לרכב בצוותא חדא ממניע גזענות, עבירה לפי סעיפים 413ה, 29 ו-144ו לחוק העונשין (ריבוי עבירות); וכן היזק בזדון בצוותא חדא ממניע גזענות, עבירה לפי סעיפים 452, 29 ו-144ו לחוק העונשין (ריבוי עבירות).
3. לאמור בכתב האישום יש אימות לכאורי בחומר הראיות.
4. מעשים אלה, מפליגים בחומרתם, מעידים על המסוכנות הרבה אשר נשקפת מהמשיב לציבור, ובפרט לתושבים פלסטינים ממוצא ערבי. כמו כן, חלות על המשיב שתי חזקות מסוכנות סטטוטוריות, המעוגנות בסעיפים 21(א)(1)(ג)(2) ו-21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996.
5. בהינתן מסוכנות כאמור, דינו של נאשם בגיר חד הוא: מעצר עד תום משפטו מאחורי סורג ובריח ללא היזקקות לבדיקת חלופות למעצר (בכפוף למקרים נדירים, חריגים שבחריגים, שלא כאן המקום לדון בהם).
6. דא עקא, המשיב הוא קטין ודינם של קטינים שונה מדינם של בגירים. שלילת חירותו של נאשם קטין לפני הרשעה כפופה לעיקרון אי-הכליאה הקבוע בסעיף 10א לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971.
סעיף זה מורה כדלקמן:
"לא יוחלט על מעצרו של קטין אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירותו פחותה, והמעצר יהיה לפרק הזמן הקצר ביותר הנדרש לשם השגת המטרה כאמור; בקבלת החלטה על מעצרו של קטין, יובאו בחשבון גילו והשפעת המעצר על שלומו הגופני והנפשי ועל התפתחותו."
7. עיקרון זה כפוף, כמובן, לחריגים, שכן קטינות אינה מקנה חסינות מפני מעצר במקרים שמצדיקים את הפעלתו של אמצעי קשה זה ביחס לנאשם קטין (ראו, למשל, החלטת השופט י׳ אלרון בבש"פ 2434/21 פלוני נ׳ מדינת ישראל, פסקה 8 (13.4.2021) (להלן: בש"פ 2434/21)). ברם, עיקרון אי-הכליאה אינו נסוג מניה וביה מפני חומרת העבירות המיוחסות לקטין - זאת, גם כאשר מדובר בעבירות בעלות חומרה יתרה. אם ניתן להעמיד לקטין חלופת מעצר שתמזער את מסוכנותו, חובה על בית המשפט להעדיף חלופה זו על-פני כליאתו של הקטין מאחורי סורג ובריח (ראו והשוו: בש"פ 3313/19 מדינת ישראל נ' פלוני (19.5.2019); עמ"ת 14744-04-25 פלוני נ׳ מדינת ישראל (8.5.2025); וכן המ"ע 63591-04-25 מדינת ישראל נ׳ פלוני (13.5.2025)). המקרה שנדון בבש"פ 2434/21, אליו הופניתי על ידי באת-כוח המדינה, הוא מקרה שבמוקדו עמד קטין שביצע, לכאורה, מעשי עבירה הדומים לאלו שמיוחסים למשיב דכאן, כאשר מעשים אלו כללו שימוש ברימוני הלם ובוצעו על ידי הקטין תוך הפרתו של מעצר-בית מלא בו היה נתון (ראו שם, פסקה 2). הווה אומר: הקטין שעניינו נדון בבש"פ 2434/21 זכה לקבל חלופת מעצר, אולם מעל באמון שניתן בו, הפר את תנאי החלופה שנקבעו לו, וביצע עבירות חמורות. פשיטא הוא שאותו קטין לא היה ראוי להזדמנות שניה בדמותה של חלופת מעצר. בכך שונה המקרה אשר נדון בבש"פ 2434/21 מזה שלפניי - מקרה שבמרכזו עומד קטין, המשיב דכאן, שמבקש לקבל הזדמנות אחת לשיקום ולתיקון דרכיו במסגרת חלופת מעצר.
8. שירות המבחן לנוער בחן את עניינו של המשיב באופן יסודי והמליץ על השמת המשיב בחלופת מעצר טיפולית-חינוכית "בית שחרית" המפוקחת על ידו. "בית שחרית" נמצא, כאמור, ביבנאל, הרחק מאזור היו"ש. בנסיבות אלה, ומבלי להקל ראש בטענות המדינה באשר למסוכנות הנשקפת מהמשיב, הנני סבור כי בהחלטת בית המשפט המחוזי מושא הערר לא נפל כל פגם. החלטה זו עומדת על יסודות איתנים, ועל כן דין הערר להידחות - זאת, בכפוף לעיבוי התנאים המגבילים ולקביעת הסדר עתידי לאור הצפי שחלופת המעצר "בית שחרית" תקבל את המשיב למחיצתה לתקופה מוגבלת של כשלושה חודשים.
9. אשר על כן, אני קובע כי המשיב יועבר לחלופת המעצר האמורה בתנאים כדלקמן:
· המשיב לא יצא מהמתחם של "בית שחרית" בשום נסיבות למעט מילוי צרכים רפואיים שאינם סובלים דיחוי, המתועדים כיאות על ידי גורמים רפואיים; מילוי צרכים רפואיים אחרים שיאושרו מראש על ידי בית המשפט המחוזי מרכז-לוד; וכן התייצבות לדיונים בהליך העיקרי או בהליך משפטי אחר אליו יזומן על ידי בית משפט כבעל דין או כעד.
· ביקורי המשיב במתחם "בית שחרית" יתאפשרו רק לבני משפחתו מדרגה ראשונה - הוריו ואחאיו - זאת, בכפוף לכללי הביקורים אשר נהוגים ב-"בית שחרית".
· המשיב יימנע מכל מגע עם הנאשמים והעדים הקשורים לפרשה בגינה הוא הועמד לדין בהליך העיקרי.
· ניתן בזה צו האוסר על יציאת המשיב מן הארץ, והמשיב יפקיד במזכירות בית המשפט המחוזי מרכז-לוד כל דרכון ותעודת מעבר שברשותו או ברשות הוריו.
· כל הפרה של אחד התנאים שקבעתי, קלה כחמורה, תביא לביטולה המיידי של החלופה ולמעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח עד לגמר הדיון בהליך העיקרי; והוא הדין לגבי כל הפרה מהותית של תנאי השהות ב-"בית שחרית" שקבע המוסד.
10. בתום תקופת שהותו של המשיב ב-"בית שחרית", ובתנאי שהמשיב לא יפר תנאי מתנאי שחרורו לחלופת המעצר, המשיב ייעצר בפיקוח אלקטרוני מחוץ לכלא בתנאי מעצר-בית מלא ובתנאים נוספים אשר ייקבעו על ידי בית המשפט המחוזי מרכז-לוד.
11. הערר נדחה אפוא בזאת, בכפוף לאמור לעיל.
ניתנה היום, כ"ד כסלו תשפ"ו (14 דצמבר 2025).
|
|
|
|




