עמ"ת 17931-01-26

1.  בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 4.1.2026 (מ"ת 39232-11-25, השופט א' פרסקי). בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

2.  ביום 14.11.2025 הוגש נגד העורר ואדם נוסף שעמו יש לו קשרי חברות (להלן: הנאשם הנוסף) כתב אישום לבית המשפט המחוזי בגין עבירות נשק (ת"פ 39218-11-25). על-פי המתואר בכתב האישום, אשר תוקן ביום 10.12.2025 על דרך צירוף אחיו כנאשם, העורר סייע לנאשם הנוסף לרכוש נשק ותחמושת. זאת, כאשר במועדים הרלוונטיים הנאשם הנוסף החזיק בתפיסה לפיה צפויה להיערך "מלחמה גדולה" בין המוסלמים לכופרים ואף שלח סרטונים של ארגון "דאע"ש - המדינה האסלאמית" לעורר. בכתב האישום לעורר עצמו יוחסו העבירות הבאות: סחר בנשק ובתחמושת בצוותא לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 יחד עם סעיף 29(ב) לחוק זה, וכן נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) לו. המשך הדברים יעסוק בעניינו של העורר בלבד.

3.  העורר נעצר ביום 23.10.2025 ומעצרו הוארך מעת לעת. בד בבד עם הגשת כתב האישום המקורי, המדינה ביקשה להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. המדינה טענה כי יש בידיה ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר בכתב האישום, ובכלל זה הודאותיהם של העורר והנאשם הנוסף וכן פריקת מכשיר הטלפון של הנאשם הנוסף. כמו כן המדינה טענה כי קמה בעניינו של העורר עילת מעצר של מסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), בשים לב לטיב העבירות המיוחסות לעורר ולנסיבות המפורטות בכתב האישום. עוד נטען כי קמה נגד העורר עילת מעצר סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים בשים לב לכך שמיוחסות לעורר עבירות בנשק חם.

4.  ביום 14.11.2025 הוארך מעצרו של העורר בהסכמתו עד החלטה אחרת (השופטת ח' זנדברג). בהמשך לכך, ביום 27.11.2025 התקיים דיון בבקשת המעצר עד תום ההליכים שבו הסכים העורר לקיומן של ראיות לכאורה. ביום 4.1.2026 התקיים עוד דיון בבקשה שבו עתר בא-כוחו של העורר לכך שיוגש תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו, ובו תיבחן האפשרות להורות על חלופת מעצר או לחלופין על העברתו למעצר בפיקוח אלקטרוני. מנגד, באת-כוח המדינה טענה כי אין מקום להיעתר לבקשתו של העורר, בשים לב למסוכנות הנשקפת ממנו.

5.  בהחלטתו הנזכרת בפתח הדברים, בית המשפט המחוזי הורה, כאמור, על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים (השופט פרסקי). זאת, בשים לב לכך שלעורר מיוחסות עבירות בנשק, שנועדו לקדם פעולה נגד הציבור, ואלו מקימות לגביו חזקת מסוכנות בעוצמה גבוהה. על כן, בית המשפט המחוזי סבר כי אין מקום להורות על קבלת תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו של העורר.

6.  הערר שבפני מכוון נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי. העורר טוען כי חלקו בכתב האישום הוא הקטן ביותר מבין הנאשמים מאחר ששימש כ"מתווך" בלבד בעסקת הנשק מושא כתב האישום. העורר מוסיף לטעון כי תסקיר מטעם שירות המבחן יאפשר גיבוש תמונה מלאה בשאלת המסוכנות, ואף עמד על החשיבות הנודעת לקבלת תסקירים לבחינת חלופות מעצר, לרבות בעניינם של נאשמים בעבירות סחר בנשק. על כן, לשיטת העורר שגה בית המשפט המחוזי כשלא בחן חלופות בעניינו למעצר מאחורי סורג ובריח.

7. הדיון בערר התקיים בפני ביום 12.1.2026. בא-כוחו של העורר ציין כי אכן מיוחסות לעורר עבירות חמורות, אך הדגיש לצד זאת את גילו הצעיר, את היותו נעדר עבר פלילי, כמו גם את האופי המצומצם של הבקשה - תסקיר לבחינת האפשרות של העברת העורר למעצר בדרך של פיקוח אלקטרוני. מנגד, באת-כוח המדינה ציינה כי מעבר למדיניות הנוהגת ביחס לעבירות נשק, יש ליתן משקל לנסיבות המחמירות הנזכרות בכתב האישום, בנוגע לפן הביטחוני-אידיאולוגי בפעילותו של הנאשם הנוסף, שאף העורר היה חשוף לו (הגם שהדברים לא מיוחסים לו במישרין).

8.  לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני סבורה כי דין הערר להידחות. מקובלת עלי עמדת המדינה כי זו התוצאה מתחייבת כאן מן הצירוף בין המדיניות הכללית ביחס להליכי מעצר של נאשמים בעבירות נשק לבין ההקשר הביטחוני של האירועים מושא כתב האישום. אין בטענות שהועלו בפני, לרבות גילו הצעיר של העורר, כדי להטות את הכף כנגד אלה.

9. סוף דבר: הערר נדחה.

ניתנה היום, כ"ה טבת תשפ"ו (14 ינואר 2026).