עמ"ת 16605-12-25

1. לפניי ערר לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים (השופט א' פרסקי), אשר ניתנה ביום 2.12.2025 במ"ת 9896-10-25, במסגרתה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר בפיקוח אלקטרוני.

2. ביום 10.10.2025 הוגש לבית המשפט המחוזי ירושלים כתב אישום מאוחד נגד העורר ונגד נאשם נוסף (להלן: הנאשם הנוסף). כתב האישום תוקן ביום 19.10.2025 בשל טעות סופר. תיאור העבירות אשר יוחסו לעורר, לרבות עובדות כתב האישום, מפורטים בהחלטתה של השופטת ד' ברק-ארז מיום 9.11.2025, אשר דחתה ערר של העורר בגין החלטה לעצרו עד למתן החלטה אחרת (עמ"ת 46854-10-25 אבו נג'מה נ' מדינת ישראל). יצוין, כי על פי הנטען, ביום 28.9.2025 שהו העורר והנאשם הנוסף בחנות מכולת בירושלים. העורר פנה לנאשם הנוסף והציע לו לקיים "קרב חופשי" - זאת, על רקע של סכסוך בין משפחותיהם של השניים. הנאשם הנוסף נענה להצעה, והשניים יצאו מהמכולת והחלו לדחוף זה את זה בחוזקה. בשלב מסוים, הנאשם הנוסף שלף סכין ודקר את העורר מספר פעמים בראשו, בצווארו ובבטנו, כשהוא גורם לו לחבלות חמורות. לאחר שהצליח להדוף מעליו את הנאשם הנוסף, ניסה העורר לפגוע בנאשם הנוסף באמצעות בקבוק זכוכית. בסופו של דבר, לעורר נגרמו פגיעות גוף קשות בגינן הוא נזקק לניתוח. לנאשם הנוסף נגרם חתך באצבעו.

3. העורר נעצר ביום 2.10.2025. בד-בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים המתנהלים נגדו. המדינה טענה כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר; כי מתקיימת בעניינו עילת מסוכנות; וכי אין בנמצא חלופת מעצר שתאיין את מסוכנותו.

4. במועד הגשת כתב האישום (10.10.2025), התקיים דיון בפני בית המשפט המחוזי בו טען סנגורו של העורר כי כריכת עניינו של העורר עם הנאשם הנוסף בכתב אישום המתנהל בפני בית המשפט המחוזי, מחמירה עם העורר - שעניינו אמור להתברר בפני בית משפט השלום. בסופו של יום, הורה בית המשפט המחוזי על הארכת מעצרו של העורר עד להחלטה אחרת.

5. ביום 21.10.2025 התקיים דיון נוסף בבית המשפט המחוזי, ובו העלה סנגורו של העורר טענה לפיה פעל העורר מתוך הגנה עצמית. כן הוגשה בקשה לשחררו לחלופת מעצר מבלי שיוגש תסקיר שירות המבחן. המדינה, מנגד, טענה כי לא ניתן לראות במעשים כאמור הגנה עצמית. באותו היום נתן בית המשפט המחוזי החלטה בה הורה על מעצר העורר עד להחלטה אחרת. בית המשפט המחוזי ציין כי האירועים נשוא כתב האישום תועדו, וכי החומרים שהוצגו מבססים ראיות לכאורה נגד העורר. ביחס לטענות העורר באשר להגשת כתב האישום המאוחד לבית המשפט המחוזי, נקבע כי ההליך העיקרי הוא המסגרת המתאימה לבירורן. כמו כן, הורה בית המשפט המחוזי על הכנת תסקיר בעניינו של העורר לשם בחינתה של חלופת מעצר.

6. ביום 2.11.2025 התקיים דיון בפני בית משפט זה בערר על החלטת בית המשפט המחוזי, בה טען העורר כי אין מקום להמתין לתסקיר שירות המבחן. ביום 9.11.2025 דחתה השופטת ברק-ארז את הערר בקבעה כי טרם ניתנה החלטה סופית בעניין מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

7. ביום 25.11.2025 הוגש תסקיר שירות מבחן בעניינו של העורר. שירות המבחן התרשם כי העורר חווה קושי בהתמודדות עם מצבי חרדה וכי הוא מתקשה לווסת את רגשותיו במצבים כאלו. לצד זאת, ציין שירות המבחן כי לא נמצאה התרשמות מדפוסים אלימים מושרשים, וכי ככלל העורר הוא בעל כוחות לתפקוד תקין. שירות המבחן העריך כי מהעורר נשקף סיכון נמוך לביצוע עבירות אלימות נוספות, וככל שיבוצעו עבירות כאלו חומרת העבירה המוערכת היא בינונית. שירות המבחן המליץ על חלופת מעצר בדירה שכורה באבו-גוש, בהשגחת מפקחים מוצעים - אשתו, אמו, דודו וסבו. כן הומלץ על צו פיקוח מעצר.

8. לאחר הגשת התסקיר, התקיים ביום 26.11.2025 דיון בעניינו של העורר בבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי ציין כי בהינתן רמת החומרה והמסוכנות הנגזרות ממעשי העורר מושא כתב האישום, וכן בהינתן עמדתו של שירות המבחן, קבע בית המשפט המחוזי כי יש להעביר את העורר למעצר בפיקוח אלקטרוני מחוץ לכלא לאחר קבלת חוות דעת של יחידת מעוז בנושא.

9. ביום 26.11.2025 הוגש לבית משפט זה ערר על ההחלטה, כאשר העורר טען כי היה מקום להורות על מעצר בית בפיקוח אנושי, ללא צורך בפיקוח אלקטרוני. ביום 1.12.2025 הורה השופט ד' מינץ על דחיית הערר על הסף, שכן מדובר בהחלטת ביניים שניתנה בטרם התקבלה החלטה סופית בעניינו של העורר (עמ"ת 75509-11-25 אבו נג'מה נ' מדינת ישראל (1.12.2025)).

10.  ביום 1.12.2025 ניתנה חוות דעת של יחידת מעוז, לפיה אין מניעה למעצרו של העורר תחת פיקוח אלקטרוני בבית המוצע ביישוב אבו-גוש. ביום 2.12.2025 התקיים דיון בפני בית המשפט המחוזי וניתנה החלטה לפיה העורר יועבר למעצר בפיקוח אלקטרוני באבו-גוש תחת פיקוח המפקחים שאושרו. כן הוטלו על העורר מגבלות שונות - איסור יצירת קשר עם העדים בפרשה; התייצבות לדיונים ונשיאה בעונש ככל שיוטל; איסור יציאה מהארץ; הפקדת דרכון; הפקדה כספית בסך 15,000 ש"ח; התחייבות עצמית וחתימה על ערבות צד ג' של המפקחים בסך 50,000 ש"ח.

11.  מכאן הערר שלפניי.

12.  לטענת העורר, שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא אימץ את המלצת שירות המבחן בדבר שחרורו למעצר-בית ללא פיקוח אלקטרוני. העורר מדגיש כי הערכת הסיכון הנמוכה של שירות המבחן; פציעותיו, המחייבות טיפולים רפואיים תכופים; קיומם של ארבעה מפקחים ראויים; ומיקום החלופה המרוחק ממקום האירוע וממגורי הנאשם האחר - כל אלה תומכים כולם בשחרור ללא פיקוח אלקטרוני. לטענת העורר, פיקוח אלקטרוני מהווה עבורו הכבדה יתרה בשל מצבו ושאר הנסיבות.

13.  עוד סבור העורר כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שהתייחס לפיקוח אלקטרוני כעניין של מה בכך, ולא הבחין כיאות בין מעצר-בית בפיקוח אנושי לבין מעצר בפיקוח אלקטרוני, למרות קיומו של הבדל מהותי בין השניים. כמו כן, מציין העורר כי חלפו למעלה מחודשיים מאז האירוע, והעורר, נעדר עבר פלילי, שוהה במעצר-בית, מה שמפחית את המסוכנות ברף הנמוך, המיוחסת לו כאמור, ומייתר את הצורך בהקשחה והחמרה בתנאי שחרורו בערובה. לשיטתו, התוספת של פיקוח אלקטרוני אינה תורמת דבר ומכבידה על העורר, הזקוק לטיפולים רפואיים תכופים - והיא אינה עולה בקנה אחד עם הכלל שמחייב מזעור הפגיעה בחירותו של נאשם שחוסה בצלה של חזקת החפות (ראו: סעיף 1(ב) לחוק המעצרים).

14.  מנגד, המדינה סומכת את ידה על ההחלטה מושא הערר ועל נימוקיה. לטענתה, מעצר בפיקוח אלקטרוני מאזן באופן מידתי בין הפגיעה ההכרחית, לטעמה, בחירויות העורר לבין צרכיו של ההליך הפלילי.

15.  ביום 11.12.2025, אחרי שמיעת הצדדים, החלטתי כי העורר יציג לפניי ולפני המדינה תיעוד רפואי בנוגע לצרכיו הרפואיים והטיפולים הרפואיים הנדרשים לאור מצבו. כמו כן, קבעתי כי המדינה תוכל להגיב לאמור במסמכים אלה בסד הזמנים שנקצב לכך.

16.  אחרי קבלת התיעוד הרפואי ותגובת המדינה, הגעתי למסקנה כי במקרה דנן מעצר בפיקוח אלקטרוני הוא בגדר הכבדה בלתי הכרחית (ראו: סעיף 1(ב) לחוק המעצרים) - זאת, בפרט, לנוכח צרכיו הרפואיים של העורר, מצבו הרפואי הלא פשוט, היותו נעדר עבר פלילי, והעובדה שמסוכנותו נמצאת ברף נמוך (אני אומר זאת מבלי להקל ראש בחומרת המעשים המיוחסים לעורר ובהיותו, לכאורה, יוזם האירוע האלים שבו עסקינן).

17.  אשר על כן, אני מקבל את הערר ומורה כי העורר ייעצר במעצר-בית מלא, ללא פיקוח אלקטרוני - וללא חלונות התאווררות - במקום מעצרו הנוכחי באבו גוש ובהתאם למסגרת הפיקוח הקיימת. כמו כן, אני מחייב את העורר לקבל אישור מראש מבית המשפט המחוזי ירושלים לכל יציאה שמטרתה קבלת טיפול רפואי, וקובע כי עליו להיות מלווה באחד ממפקחיו בכל יציאה כאמור שתאושר לו, אם תאושר לו, וכן בכל התייצבות לדיונים אשר מתנהלים בעניינו בבית המשפט המחוזי. בנוסף, אני קובע כי כל התנאים המגבילים שנקבעו לעורר על ידי בית המשפט המחוזי, למעט האזוק האלקטרוני שיוסר, יוסיפו לעמוד על כנם, וכי כל הפרה של אחד התנאים הללו - קלה כחמורה - תוביל למעצרו המיידי מאחורי סורג ובריח עד תום משפטו. זאת ועוד: העורר יוסיף להפקדה הקיימת סכום נוסף של 25,000 ש"ח, שאותו ניתן יהיה להפקיד בבית המשפט המחוזי במזומנים או באמצעות ערבות בנקאית. הסרת הפיקוח האלקטרוני תיכנס לתוקף 12 שעות אחרי הפקדת הסכום הנוסף כאמור.

ניתנה היום, ג' טבת תשפ"ו (23 דצמבר 2025).