4. בהחלטתו מיום 18.1.26 קיבל ביהמ"ש קמא את הבקשה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. נקבע כי מתקיימות ראיות לכאורה נגד העורר. חזקת המקום היא נדבך מרכזי בהן ולא עלה בידי העורר להפריכה במאזן ההסתברויות. בהקשר זה ציין ביהמ"ש קמא כי המשרד היה נעול בעת מציאת הנשק. אמנם היה מפתח בסמוך לדלת אולם לפי גרסת העורר בחקירתו השימוש בו ע"י אחרים נעשה לפי הנחיותיו. טענת העורר בדבר כניסה של לקוחות למשרד בהיעדרו נבדקה בהתאם לשמות הלקוחות שמסר העורר, אשר שללו זאת. במקום היו מצלמות אבטחה, אף שכבלי החשמל שהובילו למשרד לא היו מחוברים למכשיר DVR(מכשיר כאמור נמצא בחיפוש בבית העורר), דבר המצביע על שליטת העורר במקום. לכך מתווספות ראיות נסיבתיות נוספות, שהן אי-התייצבותו של העורר במשטרה על-אף שהשוטרים יצרו עמו קשר במהלך החיפוש במקום, וכן מציאת מכשיר טלפון סלולרי לכאורה של העורר באותה הנמכת תקרה במשרד. עוד קבע ביהמ"ש קמא כי מתקיימת עילת מעצר של מסוכנות ואף חשש לשיבוש או התחמקות מהליכי משפט נוכח התנהלות העורר. בהינתן כלל הנסיבות סבר ביהמ"ש קמא כי חלופה לא תסכון, ומשכך הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

5. במסגרת עררו לפני טוען העורר נגד הקביעה בדבר קיום ראיות לכאורה ולחילופין לחולשה ראייתית. לפי הנטען, המקום בו נמצא ונתפס הנשק איננו בשליטתו הבלעדית של העורר. מדובר במבנה המצוי במגרש פתוח המשמש את עסק העורר. המגרש פתוח לכל, איננו מגודר ועוברים בו אנשים רבים ובהם שוהים בלתי חוקיים שכן המקום צמוד לגדר ההפרדה. בסמוך לו ממוקמים בתי מגורים (לא של העורר). כמו-כן, מפתח המשרד נמצא גלוי לצד הדלת, ובאופן זה פתחו השוטרים את הדלת ללא כל קושי בהגיעם לבצע את החיפוש, וכן חלונות המבנה אינם ניתנים לנעילה. עוד נטען כי אין בחומר החקירה תשתית לקבוע שמכשיר הטלפון שנמצא בתקרה המונמכת הוא של העורר. בנוסף טען הסנגור כי ככל שקיימות ראיות לכאורה ובהינתן עוצמתן שאיננה רבה, יש להורות על הגשת תסקיר מעצר לבחינת חלופה או מעצר באיזוק אלקטרוני.

הכרעה:

6. לאחר עיון בתיק החקירה מקובלת עלי מסקנת ביהמ"ש קמא כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר.

7. כידוע, ראיות לכאורה הן ראיות גולמיות, שלאחר בחינתן בהליך העיקרי עשויות להוביל להרשעה. בשלב הבקשה למעצר עד תום ההליכים, אין הראיות נבחנות לפי רף ההוכחה הנדרש במשפט הפלילי אלא השאלה הנבחנת היא האם במכלול הראיות גלום פוטנציאל סביר להרשעת הנאשם.

8. כפי שציין ביהמ"ש קמא בהחלטתו, נדבך מרכזי בטענות המאשימה מצוי בסעיף 144(ד) לחוק העונשין הקובע כי: "מקום שנמצא בו נשק, רואים את מחזיק המקום כמחזיק הנשק, כל עוד לא הוכח אחרת".

9. בענייננו, נמצאו הנשק והתחמושת כשהם מוסתרים בהנמכת תקרת מבנה המשמש כמשרד בעסקו של העורר. מדובר במבנה קטן וחד קומתי, בתוך מגרש בו מנהל העורר את עסק השיש שבבעלותו. אין למעשה מחלוקת כי העורר הוא מחזיק המבנה. בנסיבות אלה, קמה החזקה שלעיל ולפיה רואים את העורר כמחזיק הנשק אשר נמצא מוסתר בתקרת משרדו, כל עוד לא הוכח אחרת. יש להדגיש כי בהתאם להלכה הפסוקה, יסוד החזקה בסעיף איננו מחייב קיומה של חזקה או שליטה בלעדית של הנאשם במקום; "הלכה פסוקה היא, שעובדת קיומם של מחזיקים נוספים במקום בו נמצא נשק אינה גורעת מתחולת החזקה על אחד המחזיקים, המואשם בהחזקת הנשק שנמצא באותו מקום" (ע"פ 4941/90 מ"י נ' יגאל אלוש, פ"ד מו(4) 181, 184). משכך, החזקה קמה אף כאשר יש מחזיקים נוספים בנכס, לא-כל-כן כאשר המחזיק היחידי הוא הנאשם, כאשר לטענתו גם אחרים יכולים היכנס אליו, כבענייננו (ראו: ע"פ 930/22 אסמה חטיב נ' מ"י (31.7.22).

10. בהתקיים החזקה, הנטל על הנאשם להוכיח כי הנשק איננו בהחזקתו. ככלל, הרף הראייתי הנדרש הוא של הטיית מאזן ההסתברויות (עניין אלוש לעיל). לצד זאת נקבע בפסיקה, כי מידת ההוכחה הנדרשת עשוי להשתנות ממקרה למקרה ולהיות מושפעת מיכולתו האובייקטיבית של הנאשם להוכיח בנסיבות הקונקרטיות, את העובדה השלילית הטעונה הוכחה. נתונים הנוגעים למהות וטיב הנכס בו נתפס הנשק, יכולים להשפיע בהקשר זה, כאשר "לא דומה מקום הומה אדם לבית קטן; ולא דומה מונית המסיעה מדי יום עשרות אנשים למכונית פרטית" (עניין ח'טיב לעיל, פסקה 13). נתונים כאמור אינם שוללים את החזקה אולם הם עשויים להשפיע על מידת הראיות שיספיקו על מנת לסתור אותה.

11. במקרה דנן, משקמה חזקת המקום, ובהינתן העולה מחומר החקירה, מקובלת עלי מסקנת ביהמ"ש קמא בדבר קיום ראיות לכאורה וכי לשלב הנוכחי, לא עלה בידי העורר להצביע על סתירה או החלשה ממשית של החזקה. בהקשר זה, הגרסה שמסר העורר במשטרה איננה מסייעת לו לשלב זה. העורר נחקר במשטרה בדבר נגישות של אחרים למשרדו. בגרסה ראשונה שמסר טען כי ללקוחותיו גישה עצמאית למשרד כאשר הוא איננו נמצא בעסק, וזאת באמצעות המפתח שהוא משאיר במקום ותוך שהוא מנחה אותם היכן המפתח נמצא (חקירה מיום 17.12.25). בהמשך הלכה והצטמצמה הגרסה. תחילה מסר העורר שני שמות של לקוחות שנכנסו עצמאית למשרד, ולגבי אחרים מסר כי כניסתם היא לשטח המגרש הפתוח שם מאוחסן השיש (חקירה מיום 23.12.25). השניים שבשמותיהם נקב העורר נחקרו במשטרה והכחישו כי נכנסו אי-פעם למשרד. כאשר הוטחה גרסתם בפני העורר - הוא לא שלל אותה (חקירה מיום 28.12.25). העורר מסר בגרסתו במשטרה כי אחיו נמצאים לעיתים בשטח העסק אולם לא נכנסים למשרד (חקירה מיום 28.12.25). אחיו, ריבחי, מסר תחילה בחקירתו כי לא היה בתוך המשרד, אך בהמשך ציין כי לעיתים הוא נכנס למשרד להשאיר ניירת עבור העורר, גרסה שעל פניה איננה מתיישבת עם זו של העורר. גרסת העורר באשר לזיקתו לנשק שהוחבא במשרדו, כמו גם לעניין מאפייני השימוש במשרד ונגישותו לאחרים, תבחן במסגרת ההליך העיקרי מבחינת מידת האמון שניתן לתת בה, אולם לשלב הנוכחי אין בדברים כדי להניח תשתית מספקת לסתירת החזקה.

12. אשר לטענת העורר בדבר מאפייני המקום; אכן, המגרש בו מנוהל עסקו של העורר איננו מגודר ומצוי בסמיכות לבתי מגורים, כך שטענתו בדבר כניסה של אחרים למגרש נראית לכאורה מסתברת. אולם הנשק לא נמצא ברחבי המגרש הפתוח, אלא בתוך המשרד הנעול המצוי בו. מפתח הדלת נמצא ע"י השוטרים מונח על מעמד המחובר לקיר המבנה (סרטון שחזור; דו"ח פעולה מיום 28.12.25), אולם לא עולה מהראיות כי המשרד פתוח לכל. כפי שכבר צוין, גרסה ברוח זו שמסר העורר תחילה בחקירתו, איננה מתיישבת עם עדויות אחרות שנגבו. מחומר החקירה עולה כי בעסק לא הועסקו עובדים וכי השימוש במשרד לצרכי העסק הוא על-ידי העורר בלבד. הראיות לעת הזו מצביעות לכאורה על כך שמדובר במבנה קטן, הוא מצוי בשימוש תדיר של העורר בלבד ואחרים אינם פוקדים אותו על דרך השגרה. בנסיבות אלה, אין לקבוע כי עלה בידי העורר לשלב הנוכחי להפריך או לכרסם ממשית בחזקת המקום העומדת כנגדו, ולפיה הוא מחזיק הנשק והתחמושת שנמצאו במשרדו.

13. אוסיף כי מקובלת עלי אף מסקנתו של ביהמ"ש קמא באשר להתנהלותו המחשידה של העורר, אשר נמנע מלהתייצב במשטרה על-אף שבטרם החיפוש במשרד הוא נקרא למקום על-ידי המשטרה ואף היה מודע היטב למציאת הנשק שכן אשתו נעצרה באותו מעמד והוא היה נוכח בדיון הארכת מעצרה. לצד זאת אציין, באשר לקביעת בימ"ש קמא לראיה נסיבתית הנוגעת למכשיר טלפון שנמצא בהנמכת התקרה השייך לכאורה לעורר, כי לא מצאתי בחומר החקירה תשתית מספקת לכך. לציין כי במהלך החקירה נתפסו מספר מכשירי טלפון - אחד בהנמכת התקרה, אחד מאשת העורר, שניים בעת מעצרו של העורר במהלך נסיעה ברכבו ועוד אחד בחיפוש בביתו, ולעת הזו ההבחנה ביניהם וזיהויים בחומר החקירה, איננה ברורה לחלוטין, והמאשימה בטיעוניה אף לא התבססה על עניין זה.

14. בהינתן שמדובר בעבירת נשק, הרי שקמה חזקת מסוכנות סטטוטורית נגד העורר. המסוכנות נלמדת אף מתוך הנסיבות הקונקרטיות, כאשר בהקשר זה יש חשיבות לסוג הנשק בו מדובר - רובה M16ולצדו תחמושת רבה - תשע מחסניות תואמות, בהן 68 כדורים ועוד 10 כדורי תחמושת נוספת. מתקיימת אפוא עילת מעצר מובהקת של מסוכנות.

15. ביהמ"ש קמא מצא כי במכלול נסיבות העניין חלופת מעצר לא תסכון, ובנסיבות אלה אף לא ראה להורות על הגשת תסקיר מעצר. אינני סבורה כי נפלה שגגה בקביעתו זו המצדיקה התערבות. כפי שנפסק על-ידי ביהמ"ש העליון בשורה ארוכה של החלטות, בעבירות נשק, המשקפות מסוכנות אינהרנטית לציבור, הכלל הוא מעצר מאחורי סורג ובריח, וכי רק בנסיבות חריגות, ניתן להסתפק במעצר באיזוק אלקטרוני או החלופה (ראו מני רבים - בש"פ 4422/22 אבו ג'ודה נ' מ"י (5.7.22); בש"פ 5679/18 דרבאס נ' מ"י ( 30.7.18); בש"פ 4799/24 עטאונה נ' מ"י (1.7.24)). עוד נקבע כי היעדר עבר פלילי אין די בו להוות ברגיל נסיבות מיוחדות כאמור (בש"פ 5679/18 הנ"ל; בש"פ 6305/11 מדינת ישראל נ' איהאב (7.9.11)).ברוח זו הלך בימ"ש קמא, ובהחלטתו זו אינני מוצאת יסוד להתערב.

16. סוף דבר, הערר נדחה.

המזכירות תמציא

ניתנה היום, ט"ז שבט תשפ"ו, 03 פברואר 2026, בהעדר הצדדים.