1.  לפני בקשה למעצר עד תום ההליכים.

2.  כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת כניסה והתפרצות למקום מגורים ממנו, בניגוד לסעיף 406(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

3.  על פי עובדות כתב האישום, ביום 11.09.25, בשעה 03:28 לערך, התפרץ המשיב לדירה, עת פתח את חלון דלת הכניסה בכוח, מה שגרם לשבירת החלון, כל זאת כאשר המתלוננים וילדיהם הקטנים ישנו בדירה. בהמשך לכך, יצאה המתלוננת מחדרה, הבחינה במשיב בדירתם, שאלה לפשר זהותו וניגש להעיר את המתלונן בחדר השינה שלהם. או אז, נכנס הנאשם לחדר השינה של המתלוננים וטען בפני המתלונן כי הוא גר בשכנות, וכן דרש ממנו כסף בטענה כי הציל אותם מפורץ אחר. אף לאחר שהמתלונן ביקש מהמשיב שייצא מהדירה, זה האחרון סירב והמשיך לדרוש כסף.

4.  ביום 14.09.25 נערך דיון לפני באשר לשאלת הראיות לכאורה, אשר בו טענו הצדדים לעניין זה. לאחר טענות הצדדים, ביקשתי לקבל לידי את תיק החקירה על מנת להעמיק בראיות התביעה.

5.  לטענת ב"כ המשיב, קיים כרסום של ממש בראיות המבקשת. המתלוננים לא זיהו את המשיב, לא נערך מסדר זיהוי, ולא נמצאו ממצאים פורנזיים המקשרים אותו לדירה. אף התיאור שנמסר - אדם ללא חולצה המחזיק את חולצתו ביד - אינו תואם את מצבו של המשיב במועד מעצרו, כשהיה לבוש בחולצה. עוד הוסיף כי גם בחקירה הדברים אינם מחזקים את ראיות המבקשת. בחקירה הראשונה, שנערכה לפנות בוקר שהמשיב לכאורה היה נתון תחת השפעת אלכוהול וסמים. בית המשפט הופנה להערת החוקר כי המשיב "מדבר לא לעניין". בחקירה השנייה, לאחר התייעצות עם עורך דין, חזר בו המשיב ולא קשר עצמו להתפרצות והרבה להשיב תוך הפנייה לעדות הקודמת.

6.  בנוסף, טען ב"כ המשיב כי לא ניתן לשלול שמדובר לכל היותר בהסגת גבול לבניין, ולא בהתפרצות לדירה עצמה. עדות המתלוננת אינה חד משמעית ואף ייתכן שראתה את המשיב רק לאחר מעשה.

7.  מנגד, טוענת המבקשת כי בניגוד לטענות ב"כ המשיב, בתיק קיימת תשתית ראייתית מוצקה. המתלוננת הבחינה במשיב בתוך הבית, שאלה מיהו והוא אף הלך אחריה לכיוון חדר השינה וביקש מהמתלונן כסף, כאשר ילדיהם הקטינים ישנו בדירה. בנוסף, המתלונן צילם את הפורץ בתוך הבית, והשוטרים עצרו את המשיב בסמוך למבואת הכניסה. המשיב עצמו קשר עצמו לאירוע בחקירתו הראשונה, ובהמשך חקירתו השנייה אף הפנה שוב לדבריו אלה. המתלונן שלל קיומו של פורץ נוסף והבהיר שמדובר במשיב. לפיכך, ישנם עדי ראייה, תיעוד מצולם, ודברי המשיב עצמו - כולם תומכים בגרסת התביעה.

8.  עיינתי בתיק החקירה, לרבות בסרטון המצורף, בעדויות ובחקירות שבוצעו על ידי היחידה החוקרת, והגעתי לכלל מסקנה כי בתיק זה קיימת תשתית ראייתית לכאורית.

9.  מעיון בתיק החקירה עולה כי המתלוננים, בני זוג המתגוררים בדירה יחד עם ילדיהם, מסרו עדויות עקביות ומהימנות. עדותה של המתלוננת, לפיה רעש חזק העיר אותה משנתה ובעקבותיו הבחינה במשיב בתוך דירתה, מתיישבת עם עדותו של המתלונן ותומכת בה. התרשמתי כי תיאוריה של המתלוננת באשר להשתלשלות האירועים, ובייחוד ביחס לשיחה שהתנהלה בין המשיב לבין המתלונן, מחזקים זה את זה ומגבירים את האמון בגרסתם המשותפת.

10.  בנוסף אני מפנה לדוח הפעולה של רש"ט רועי רויזמן המציין בדוח שערך " עליתי אל הקומה ואל הדירה והבחנתי בקורבן של הדירה ולידו החשוד בהתפרצות" ( השוטר מציין שמצלמת הגוף לא פעלה בשל בעיה טכנית) . לגישתי דוח זה יוצר קישור נוסף ומוצק בין המתלונן למשיב המחזק את עדויות הקורבנות בתיק.

11.  מעבר לכך צפייה במצלמת הגוף מלמד שהמשיב נעצר סמוך לדירת המגורים ותיחקור המשיב בדירתו מבסס קשר ישיר בין המשיב לבין המתלונן המתאר את הארוע " אני רואה אותו", ולהבנתי לא יכולה להישמע טענה שהמעוכב מחוץ לדירה איננו זה שאליו מתייחס המתלונן בתחקורו בשטח.

12.  מעיון בחקירתו של המשיב עולה כי גרסאותיו אינן עקביות ואינן מהימנות. בחקירתו הראשונה טען המשיב כי הבחין באדם הפורץ לדירת המתלוננים שעה שנסע במונית, ואף הוסיף כי היה נתון תחת השפעת סמים ואלכוהול, או למצער תחת השפעת אלכוהול, תוך שהוא מודה בנוכחותו בדירת המתלוננים. ואולם, בחקירתו השנייה מסר גרסה שונה ולקונית, באומרו כי "באתי לעשות טוב ואכלתי חרא". אמירה שלגישתי מסבכת את המשיב באירוע ובזירה.

13.  בהמשך החקירה נמנע המשיב ממתן מענה ענייני לשאלות החוקרים, והפנה לתשובותיו הקודמות באמרו: "אמרתי כבר". התנהלות זו פוגעת בעקביות גרסתו ומחזקת את הקושי ליתן בה אמון. הרי אם נטען שדברי המשיב בחקירתו הראשונה ניתנו על רקע צריכת אלכוהול הרי בחקירה המאוחרת פגה השפעת האלכוהול וניתנה למשיב למסור גרסה מלאה ומפורטת, והוא נמנע מלעשות כן.

14.  בנוסף מפנה למסמך י"ז בו המתלונן מדגיש ,"שהפורץ היחיד שהיה בדירה זה הבחור שנעצר על ידינו" (מזכר המתעד שיחה בין המתלונן לחוקרת שיפרה מוסן לוי).

15.  צפייה בסרטון מצלמת הגוף הותירה רושם ברור כי קיים דמיון בין דמותו של המשיב כפי שנצפתה בסרטון, לבין הדמות שצולמה על ידי המתלוננת בחדר השינה. לכך יש להוסיף כי המשיב אינו מתגורר בסמוך למקום האירוע, והימצאותו במקום ובמועד הרלוונטיים נותרה ללא הסבר מניח את הדעת. נתונים אלה מקשים על קבלת גרסתו ומחזקים את התשתית הראייתית הלכאורית נגדו.

16.  טענת ב"כ המשיב כי המשיב נחקר כאשר היה תחת השפעת אלכוהול וסמים אינה רלוונטית לענייננו. נקבע זה מכבר כי "ראיות לכאורה הן ראיות גולמיות העשויות להביא להרשעה לאחר שיבחנו ויעובדו במסגרת ההליך העיקרי", וכי "לצורך מעצר עד תום ההליכים אין צורך לעמוד ברף ההוכחה הפלילי, ודי לבחון האם מכלול הראיות מעלה פוטנציאל סביר להרשעת הנאשם" (ראו בש"פ 2685/24 HAGOS JOSAF נ' מדינת ישראל (10.4.2024); בש"פ 1908/23 בן משה נ' מדינת ישראל (3.4.2023); בש"פ 6226/23 עואדה נ' מדינת ישראל (12.9.2023)).

17.  באשר לטענה כי חקירת המשיב התקיימה בעת שהיה נתון תחת השפעת אלכוהול או סמים, ומשכך גרסתו לא נמסרה כביכול מרצון חופשי - סוגיה זו אינה מצויה במוקד ההכרעה בשלב הדיוני הנוכחי ויש לבחון אותה בהליך העיקרי (ראו בש"פ 6285/23 אלאפשק נ' מדינת ישראל (5.9.2023)). בשלב זה על בית המשפט לבחון את כלל הראיות הלכאוריות ולבחון האם מתקיים "סיכוי סביר להרשעה". לאחר שעיינתי בגרסתו הראשונית של המשיב, לא מצאתי כי מדובר בגרסה נעדרת היגיון פנימי או קוהרנטיות במידה שיש בה כדי לכרסם בתשתית הראייתית שהונחה על ידי התביעה. כבר צוין בעבר כי יש בפגמים ובמחדלי חקירה להשפיע על הליכי המעצר, אך ההשלכות כתוצאה מכך תלויות בטיבו ובעצמתו של הפגם (ראו בש"פ 8494/20 מגידיש נ' מדינת ישראל (נבו 23.12.2020)).

18.  כפי שציינתי לעיל, בחנתי את תיק החקירה, עדויות המתלוננים, ודוחות השוטרים שהגיעו לזירה לאחר האירוע, חקירת המשיב, התצלומים, והגעתי לכלל מסקנה כי בתיקנו זה קיימות ראיות לכאורה.

ניתן היום, ח' תשרי תשפ"ו, 30 ספטמבר 2025, במעמד הצדדים.