5. טיעוני ב"כ המשיב בקליפת אגוז הם אלה: הוראת סעיף 31(ג) לצו מאפשרת הוצאת פקודת מעצר לתקופה של 96 שעות רק כאשר העצור נחשד בעבירת ביטחון. כאשר אין מדובר בעבירת ביטחון, מוסמך קצין משטרה להורות על פקודת מעצר לתקופה של 48 שעות בלבד. היחידה החוקרת בחרה אמנם לחקור את המשיב בחשד לביצוע עבירות לפי הצו, אך המשיב נחקר בחשד לעבירה של הפרת שטח צבאי סגור, לפי סעיף 318 לצו, שאינה עבירת ביטחון. בהינתן האמור, היה לשחרר את המשיב בחלוף 48 שעות משעת המעצר, קרי: ביום 15.11.2025 בשעות הבוקר. פקודת המעצר שהוצאה בבוקר יום 16.11.2025 ניתנה שלא כדין, והבאת המשיב בפני שופט רק בשעות אחר הצהרים של יום 16.11.2025, נעשתה באופן בלתי חוקי. עוד טוען ב"כ המשיב, כי מאחר שהמשיב נתפס במחסום בירושלים, מקום בו כלל אין תחולה להוראות הצו, היה על היחידה החוקרת להביאו בפני שופט תוך 24 שעות משעת מעצרו, כמתחייב מחוק המעצרים. בהתנהלותה המתוארת, טוען ב"כ המשיב, פעלה המבקשת בחוסר סמכות ובניגוד לדין, תוך פגיעה בזכויותיו של המשיב.

6. במענה לטענות המשיב השיבה המבקשת, כי עבירת הפרת שטח צבאי סגור, לפי סעיף 318 לצו, באה בגדר עבירת ביטחון כהגדרתה בסעיף 1 לצו, וכך גם עבירת הפרעה לחייל שהמשיב הוחשד בביצועה. משכך, החלטת הקצין להורות על פקודת מעצר בתוך 96 שעות משעת המעצר, היתה כדין. לטענת המבקשת, כיוון שמדובר ב"עבירת פנים" כהגדרתה בסעיף 7(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, קיימת לה סמכות להעמיד לדין את המשיב בבית משפט השלום בעבירות שיוחסו למשיב בכתב האישום.

דיון והכרעה

7. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות אני מוצא שלא נפל פגם בהתנהלות המבקשת ומעצרו של המשיב היה כדין.

8. המשיב נעצר במחסום אזעיים על ידי חייל משטרה צבאית לאחר שניסה להיכנס לישראל ברכב נושא לוחית זיהוי ישראלית, ולצדו נוסעת תושבת האזור שלא היה בידה אישור כניסה לישראל. ביום 16.11.25 נעצר המשיב בהתאם לפקודת מעצר שהוצאה נגדו ל-96 שעות על פי סעיף 31 לצו.

9. סעיף 31(א) לצו מורה כי כל חייל מוסמך לעצור אדם אף ללא פקודת מעצר, אם יש מקום לחשד שאותו אדם עבר עבירה לפי הצו. הוראת סעיף 31(ג) קובעת כי מי שנעצר לפי סעיף קטן (א) בחשד לביצוע עבירת ביטחון, יש להוציא לגביו פקודת מעצר בתוך זמן סביר. אם לא ניתנה פקודת מעצר בתוך 96 שעות מעצר מעצרו - ישוחרר ממעצר. המשיב נחשד, בין היתר, בביצוע עבירות של הפרת שטח צבאי סגור, לפי סעיף 318(ו) לצו, ושל הפרעה לחייל, לפי סעיף 218 לצו, אשר על פי סעיף ההגדרות בצו באות בגדר "עבירת ביטחון". בהתאם לכך הוצאה נגדו, בדיעבד, פקודת מעצר ל-96 שעות. מכאן, שכל הנוגע לשאלת הסמכות אין מקום לטענה כי היחידה החוקרת פעלה בחוסר סמכות.

10. באופן דומה אני מוצא לדחות את טענתו הנוספת של ב"כ המשיב. המשיב נתפס בשטח האזור, במחסום אזעיים, כאשר ניסה להיכנס לישראל שלא כדין ברכב. במצב דברים זה חלות הן הוראות הצו והן הוראות חוק הכניסה לישראל, ועל פני הדברים לתביעה נתונה הסמכות לבחור לפי שיקול דעתה בין הגשת כתב אישום בבית משפט בישראל לבין הגשתו לבית משפט צבאי, כאשר בית המשפט לא יטה להתערב בשיקול דעתה המקצועי של התביעה (ר' בג"ץ 372/88 פוקס נ' הפרקליט הצבאי הראשי (31.7.1988)).

11. אוסיף, שכלל מקום שנתונה לבית משפט בישראל סמכות עניינית לשפוט נאשם שעבר עבירה על חוקי מדינת ישראל, הסמכות אינה מושפעת מהשאלה האם המעצר בוצע לפי הוראות הצו או לפי חוק המעצרים. עניין זה אף הוסדר בהנחיית פרקליט המדינה 1.17 - חקירה והעמדה לדין של תושבי אזור יהודה והשומרון שאינם אזרחי ישראל אשר ביצוע עבירות בשטח מדינת ישראל (מיום 27.4.2021). מכל מקום, בירור מקיף בשאלה זו, ככל שתועלה על ידי המשיב, ראוי שייערך במשפט עצמו, וטענות המשיב שמורות לו.

טענת המשיב נדחית אפוא.

נקבע דיון ליום 17.12.25, בשעה 10:45.

המשיב יובא לדיון בוויעוד חזותי, אלא אם תוגש בקשה אחרת.

ניתנה היום, כ"א כסלו תשפ"ו, 11 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.