החלטה

האזנתי בקשב רב לטיעוני הצדדים בדיון שהתקיים ביום 22/10/2025, עיינתי בתיק החקירה שנמסר לי (את"ן אילת 44553/2025), בכתב האישום שהוגש נגד המשיב בתיק פל"א 825-10-25 (להלן: "התיק העיקרי") ובבקשה להורות על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים הנלווית אליו. עוד נתתי דעתי לטענתו המאתגרת (כרגיל) של עוה"ד אלקיס, ב"כ המשיב, כי המשיב לא ביצע, ולו לכאורה, את העבירה החמורה (יותר) המיוחסת לו - נהיגה בזמן פסילה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") - שכן תקופת היותו פסול מלנהוג, בהתאם לגזר דינו של השופט הנכבד י. עדן בת"פ 17402-01-18, חלפה זה מכבר.

טענה מאתגרת זאת, המושתתת על נוסחו של סעיף 42(ג)(2) לפקודה, תבחן לעומקה ע"י המותב הנכבד שידון בתיק העיקרי. כשלעצמי, די לי בקביעה הזהירה כי פרשנות תכליתית של הוראת הסעיף הנ"ל, לפיה תקופה שבה נשא הנהג הנאשם (להבדיל "מבעל הרישיון", כלשון הסעיף) עונש מאסר על העבירה שבגללה נפסל "לא תבוא בחישוב תקופת הפסילה" בצירוף הוראת סעיף 46 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (לפיה תקופת המאסר שהטיל כב' השופט עדן בגזה"ד הנ"ל על המשיב נמנתה אחרונה מבין תקופות המאסר המצטברות בהן היה נתון עד לאחרונה), כדי לקבוע כי לכאורה עבר המשיב (גם) את העבירה החמורה (יותר) מבין העבירות המיוחסות לו.

בנוגע ליתר העבירות המיוחסות למשיב (נהיגה בקלות ראש, נהיגה בהיותו בלתי-מורשה וללא ביטול וחנית הרכב במקום המיועד לחנית נכים) אין מחלוקת לכך שקיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב ביצען.

משאלה הם פני הדברים, בחנתי את רמת המסוכנות הנשקפת מהמשיב, אם אורה על שחרורו או על העברתו למעצר בית בפיקוח אלקטרוני ומצאתיה גבוהה - מאוד.