החלטה

לפניי בקשה לעיון חוזר בשאלת ההוצאות שנפסקו לטובת החשוד.

לטענת המבקשת, בשל טעות סופר הוגשה בקשה להעברת החשוד למחסום, ולא בקשה לשחרור בערבויות, ומשכך התבקש ביטול החיוב בהוצאות.

הסניגור התנגד לבקשה, וטען כי במהלך הדיון ציין הטוען המשטרתי כי עמדת המשטרה היא להורות על גירוש והעברת החשוד למחסום.

לאחר שעיינתי בבקשה ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

טעות סופר עשויה להוות עילה לעיון חוזר; אולם בנסיבות העניין לא שוכנעתי כי לא הייתה אפשרות בידי היחידה החוקרת לעדכן את טוען המעצרים בזמן אמת, במיוחד שעה שהדיון התקיים בצהריים, וטוען המעצרים נמצא בקשר רצוף עם היחידות החוקרות לצורך הצגת עמדתן באופן מיטבי.

הטעות הנטענת, הביאה להכבדה מיותרת על מערכת המשפט ולעלויות נוספות, שעה שניתן היה להעביר את החשוד למחסום ללא צורך בהבאתו לבית משפט, וזאת במיוחד על רקע העובדה שהחקירה בעניינו לא קודמה במהלך ימי מעצרו.

למעלה מן הצורך אציין כי סכום ההוצאות שנפסק מצוי ברף הנמוך, ואף מטעם זה אין הצדקה להתערב בהחלטה.

סוף דבר - הבקשה נדחית.

ניתנת אורכה ליחידה החוקרת לשלם את ההוצאות לחשוד תוך 30 ימים מהיום.