7. המבקש מוסיף וטוען שאין מקום להמשיך ולחקור לאחר הגשת כתב האישום, גם לא בגין עבירות שלא נכללו בו, שכן פיצול כתב האישום נוגד הן את הוראות נוהל אח"מ שמספרו 300.20.021 ואת את הנחיית פרקליט המדינה שמספרה 6.11.

8. אפתח ואומר שתוקפו של צו התפיסה לא פקע בעקבות הגשת כתב האישום, אף שראוי היה להגיש בקשת תפיסה חדשה (ר' לעניין זה ע"פ 3390/19 אהרון אביטן נ' מדינת ישראל (21.11.19)).

9. ככלל, בבקשה לשחרור תפוסים לאחר הגשת כתב אישום, "על בית המשפט, לבחון קיומן של ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעה. כן, לתור אחר קיומו של "פוטנציאל חילוט" במובן זה שלאחר הרשעה יהיה ניתן להורות על חילוט הרכוש (ראו בש"פ 9222/20 רמי כהן נ' מדינת ישראל (2021)). בהמשך, בהינתן העובדה כי בסעד זמני עסקינן, בשל הפגיעה הגלומה בקניינו של אדם עוד טרם הרשעה, עמדה הפסיקה על דרישת המידתיות כך, שיש לנקוט באמצעים חלופיים לתפיסת הרכוש שפגיעתם בקניינו של הנאשם תהא פחותה ככל הניתן (ראו לדוגמה -ע"פ 80/19 אהוד מאיר שאיבות בע"מ נ' מדינת ישראל (2019))." (ע"ח (מחוזי נצרת) 3126-05-25 מדינת ישראל נ' אהוד בן חיים (18.5.25))

10. המבקש לא צירף לבקשתו תצהיר, ולא טען דבר בנוגע לקיומן או העדרן של ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעה בסחר בסמים, או פוטנציאל חילוט, וזאת על אף שכבר צילם ועיין בחומר הראיות, ועל כן אין לי אלא לצאת מנקודת הנחה שאין מחלוקת בעניינים אלו.

11. בכל הנוגע למידתיות התפיסה, סעיף 31(6)לפקודת הסמים קובע חזקה כי כל רכושו של הנאשם בסחר בסמים ייראה כרכוש שהושג בעבירת הסמים. המחוקק מניח זיקה בין רכושו של הנאשם ושל בני משפחתו, לבין העבירה, וזאת על רקע היותו סוחר סמים.לפיכך נקבע ש"אשר להיקף העבירות והעסקאות הנזכר בכתב האישום - היקף זה אינו מעלה ואינו מוריד - שכן הנאשם מוחזק כמי שרכושו הגיע אליו בעקבות סחר בסמים (ראה למשל ע"פ 80/19)." (עמ"ת (חי') 63474-11-19 מדינת ישראל נ' טל אוזן (15.12.19))

12. אשר על כן, אף אילו הייתי מתעלמת מהעובדה שהמשיבה ממשיכה וחוקרת עבירות נוספות, נוכח העובדה שהמבקש אינו טוען להעדר ראיות לכאורה או פוטנציאל חילוט בעבירות סחר בסמים בגינן כבר הוגש כתב אישום, אני דוחה את הבקשה להחזרת הכספים שנתפסו. נוכח המסקנה אליה הגעתי, איני מוצאת שיש מקום להידרש לטענות המבקש בנוגע לפיצול כתב האישום, ולהמשך החקירה בנוגע לעבירות כלכליות נוספות.

13. עם זאת, אני סבורה שהקפאת חשבונות הבנק מכבידה מעבר למידה, ואינה משרתת את הצורך "לשמר את מצבת נכסיו של הנאשם ולמנוע הברחתם, באופן שאם יורשע בסופו של הליך ויינתן צו חילוט, ניתן יהא לבצע הצו", כלשון בית המשפט בבש"פ 6817/07 מדינת ישראל נ' יוסף סיטבון (31.10.07). לשם מניעת ברחת הנכסים, די בהמשך החזקת הכספים שנתפסו.

14. על כן אני דוחה את הבקשה להשיב את כספי המבקש שנתפסו, אולם מורה על שחרור ההקפאה מחשבונות הבנק, וזאת על מנת לאפשר למשיב לקבל ולמשוך מהם כספים שלא נתפסו.

המבקשת 2

15. כאמור, המבקשת 2 (להלן ולשם קיצור: "המבקשת") היא רעיית המבקש 1. על פי הצו מיום 17.6.25 הוקפאו חשבונות הבנק של המבקשת ונתפסו בהם כ- 25,500 ₪. לטענת המבקשת 2, היא אינה חשודה ומעולם לא נחקרה, ועל כן, אין מקום להמשך החזקת המשיבה בחשבונות הבנק ובכספים. המבקשת מוסיפה וטוענת שהמשך המצב הקיים פוגע בזכויות הקניין שלה ומכביד עד מאד על ההתנהלות היומיומית שלה למענה ולמען ילדיה הקטינים.

16. לטענת המשיבה, הכספים המופקדים בחשבונות הבנק של המבקשת הם כספי המבקש 1, וחשבונות המבקשת שימשו אותו לצורך הלבנת כספים שהגיעו אליו בעבירה.

17. סעיף 21(ב) לחוק איסור הלבנת הון מגדיר רכוש בר חילוט כ"כל רכוש שנמצא בחזקתו, בשליטתו או בחשבונו" של הנאשם. הלכה פסוקה היא שלעניין חילוט, לא הבעלות הפורמאלית קובעת, אלא הבעלות המהותית.

18. אולם כפי שפורט לעיל, ס' 31(6) לפקודת הסמים קובע חזקה לפיה "כל רכוש של אדם כאמור, ורכוש של בן זוגו ושל ילדיו אשר טרם מלאו להם עשרים ואחת שנים, וכן רכוש של אדם אחר שהנידון מימן את רכישתו או העבירו לאותו אדם ללא תמורה, ייראה כרכוש של הנידון שהושג בעבירה של עסקת סמים, אלא אם כן הוכיח הנידון אחד מאלה: (א) האמצעים להשגת הרכוש היו חוקיים; (ב) הרכוש הגיע לידיו או לידי בעליו לא מאוחר משמונה שנים שקדמו ליום הגשת כתב האישום בשל העבירה שעליה נדון;". במילים אחרות, פקודת הסמים קובעת חזקה לפיה רכושה של המבקשת הוא רכושו של בן זוגה, המבקש 1.

19. אם לא די בכך, ישנה בחומר הראיות אינדיקציה לכך שכספים שהופקדו בחשבון הבנק של רעיית המבקש 1 שייכים למבקש (ר' הודעת המבקש 1 מיום 19.6.25, ש' 58-64).

20. עם זאת, בפני המבקשת פתוחה הדרך לסתור את החזקה. כבר נקבע כי "בהליך ביניים בבקשה לסעדים זמניים לשם הבטחת החילוט, נטל ההוכחה שונה מהרמה הנדרשת במתן צו חילוט לאחר הרשעה. לשם החילוט הזמני די בשלב הביניים בקיומן של ראיות לכאורה המצביעות על "פוטנציאל חילוט", קרי על קיומו של סיכוי סביר שאם יורשעו הנאשמים, יביא הדבר לחילוט הרכוש שבמחלוקת." וכי "במידה והוכחו התנאים המקדמיים לחזקה, יש באפשרותו של הנידון להוכיח את אחד הסייגים לה. זאת עליו להוכיח בנטל הוכחה של מאזן הסתברויות... ואין די בהעלאת ספק בדבר אי כשירות הכספים (ע"פ 5680/15 ניקלוא סעיד נ' מדינת ישראל (27.10.15))

21. ככל שביקשה המבקשת לטעון שהכספים שנתפסו בחשבונות הבנק שלה אינם של המבקש 1 היה עליה להביא ראיות בהקשר זה:

"בדיון בבקשה לצווים זמניים בית המשפט אינו נדרש להכריע בטענות הצדדים לגופן, אלא לבחון האם קיים "פוטנציאל חילוט" והאם הסעד המבוקש מידתי... אמנם, זכויותיו של הטוען לזכות שמורות לו גם בשלב דיוני זה, והוא רשאי להשמיע את טענותיו (בש"פ 6159/01 אבו עמר נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 817, 826). במסגרת זו לא יימנע ממנו להגיש תצהיר לתמיכה בטענותיו. ברם, הוא אינו מחויב להגיש תצהיר ואינו מנוע מלהעלות את טענותיו גם ללא הגשתו. יוער, כי עומדת משוכה גבוהה לפני טוען לזכות המבקש לשכנע את בית המשפט, כבר בשלב הדיון בצווים הזמניים וקודם שהתקיים דיון בבקשת החילוט לגופה, שהוא לא ידע ולא יכול היה לדעת שהרכוש שימש לביצוע העבירה. מטבע הדברים, מקומה של טענה זו להתברר במסגרת בקשת החילוט גופה. כאמור, בשלב הדיון בבקשה לצווים זמניים די לו לבית המשפט להשתכנע כי קיים "פוטנציאל חילוט". הנטל להראות כי לא קיים ולו "פוטנציאל חילוט", בשל כך שהטוען לזכות לא ידע ולא יכול היה לדעת שהרכוש שימש לביצוע עבירה, אינו נטל של מה בכך." (צ"א (מחוזי י-ם) 53327-01-20 מדינת ישראל נ' יעקב דלגו (11.3.2020))

וכן

"בהקשר של החלת תקנה 3 על ההליך של סעדים זמניים, דומה, כי אין להסתפק בטיעון בעלמא באשר למקור הכספים/הרכוש. אמנם אין להידרש למסלול קפדני של הגשת תצהירים ושל מועדים להגשה; יחד עם זאת, צריך להניח מסד ראייתי באשר למקור של אותם הכספים." ע"ח (מחוזי נצרת) 3126-05-25 מדינת ישראל נ' אהוד בן חיים (18.5.25)

22. אלא שהמבקשת 2 לא הניחה מסד ראייתי כלשהו, והסתפקה בטענה שהיא אינה חשודה ולא נחקרה. נוכח האמור לעיל, אין די בכך. אני מודעת לכך שבקשת המבקשת להחזרת התפוס הוגשה בטרם הוגשה בקשת המשיבה לצו חילוט זמני. אולם גם בשלב זה, על המבקשת להניח מסד ראייתי כלשהו. יש להניח שהמשיבה תפעל על פי הפרקטיקה המקובלת ותגיש את הבקשה לצו זמני במסגרת התיק העיקרי בהקדם, ולמבקשת תהיה הזדמנות נאותה להביא ראיותיה בהקשר זה בקרוב.

23. על כן, ובדומה לענייני של המבקש 1, אני מורה על שחרור חשבונות הבנק של המבקשת 2, ודוחה את בקשתה להחזרת הכספים שנתפסו.

המבקשים 3-4

24. המבקשים 3-4 טוענים שכיוון שהם אינם חשודים בדבר, אין למשטרת ישראל סמכות להקפיא את חשבונות הבנק שלהם ולתפוס את הכספים המופקדים בהם.

25. המשטרה משיבה שהחשבונות האמורים שימשו, בין היתר, להלבנת הון על ידי המבקש 1. בהקשר זה מצביעה המשיבה על כך שלפי חומר הראיות שבידיה, המבקש 3 העביר לבנו, המבקש 1, סך של כ- 1,500,000 ₪, ואילו המבקש 1 העביר לאביו סך של 927,000 ₪ (ר' הודעה מיום 22.6.25, ש' 13-40).

26. אלא שבניגוד לעניינה של המבקשת 2, בכל הנוגע להורי המבקש 1, אין חזקה שהכספים בחשבונות הבנק שלהם שייכים לבנם ואין אפילו טענה של המשיבה שהבעלות המהותית בכספים שנתפסו היא של המבקש 1, ולא של הוריו. לא נטען, ולא הוכח שהמבקש 1 הוא המחזיק בכספים שחשבונות הבנק האמורים, שהוא בעל השליטה בהם או שהחשבונות הם "חשבונותיו", כלשון המחוקק.

27. בנסיבות אלה, וכיוון שהמבקשים 3 - 4 אינם חשודים בביצוע עבירה, ולא הובאה תשתית לכך שהבעלות בכספים המצויים בחשבון הבנק שלהם היא של המבקש 1, אני מורה על השבת כל שנתפס בחשבונות הבנק שלהם.

לסיכום

28. אני מורה על שחרור ההקפאה מכל חשבונות הבנק, ועל השבת הכספים שנתפסו בחשבונות הבנק של המבקשים 3 ו- 4, ודוחה את הבקשה להחזרת הכספים שנתפסו בחשבונות הבנק של המבקשים 1 ו- 2.

ניתנה היום, ב' אלול תשפ"ה, 26 אוגוסט 2025, בהעדר הצדדים.