מ"ח 32353-11-25

1. בקשה לקיום משפט חוזר לפי סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט).

2. ביום 4.6.2017, הוגש לבית משפט השלום בתל אביב-יפו כתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, המייחס למבקש עבירות זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, לפי סעיף 418 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); שימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק העונשין; ושיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין. על-פי המתואר בכתב האישום, המבקש עמד בקשרים עסקיים עם מר אלון אליאסי (להלן: אליאסי), יבואן כלי בית, ובמסגרת זו נוצר לו חוב כלפיו בסך של 11,000 ₪. משהמבקש לא פרע את חובו פתח אליאסי בהליכי הוצאה לפועל, שבגדרם הוּצא צו עיקול מיטלטלין נגד המבקש. כדי למנוע או להכשיל את ביצוע צו עיקול המיטלטלין שהוּצא, הגיש המבקש ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לשינוי כתובת מגורים, ולצדה חוזה שכירות מזויף, וכן צילום תעודת זהות אשר פרטיה עודכנו כך שתהלום את הכתוב באותו חוזה שכירות אשר זויף. בהמשך לכך, הורה רשם ההוצאה לפועל על עדכון כתובת המגורים בהתאם למסמכים אלה שהוצגו על-ידי המבקש.

3. בית משפט השלום הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו, על-פי הודאתו בכתב האישום המתוקן (ת"פ 36959-09-16; הנשיא א' דורון). ביום 7.1.2018, נגזרו על המבקש 5 חודשי מאסר על-תנאי, לצד עונשים נלווים - קנס בסך 2,000 ₪, וכן פיצוי בסך 11,000 ₪ שישולם לאליאסי. המבקש לא הגיש ערעור על פסק הדין, גם לא המדינה, ופסק הדין נעשה חלוט.

4. כעת, בבקשה שלפנַי, טוען המבקש כי נפלו פגמים מהותיים בראיות שהובאו ושעליהן התבססה הרשעתו, כמו גם באופן יִצוגו בהליך, וכי "יסודו של ההליך הפלילי בתרמית" באופן המצדיק להורות על קיום משפט חוזר, בהתאם לעילות המעוגנות בסעיפים 31(א)(1), 31(א)(2) ו-31(א)(4) לחוק בתי המשפט. עיקר טענותיו של המבקש מופנות כלפי רכיב הפיצוי בגזר הדין; זאת, לאחר שהליכים משפטיים קודמים שניהל המבקש במטרה לתקן את רכיב הפיצוי שבגזר הדין - העלו חרס בידו. בקצירת האומר, נטען בבקשה, כי אליאסי הוא "נפגע עבירה כוזב" אשר פעל בדרכי רמיה כדי לייחס אליו את החוב שנצבר כלפי פרודתו - שהיא, כך לטענת המבקש, בעלת העסק האמיתית אשר כלפיה נוצר חובוֹ. נטען, בעיקרו של דבר, כי הפיצוי כבר שולם לפרודתו של אליאסי, על-ידי דודו של המבקש, במסגרת תיק ההוצאה לפועל שנפתח נגד האחרון, וכי לפיכך יש לקזז את רכיב הפיצוי בגזר הדין (הפלילי) עם הפיצוי שכבר ניתן על-ידי דודו בתיק ההוצאה לפועל (האזרחי) ל"נפגעת העבירה האמיתית"; שאחרת - יהא זה, לשיטת המבקש, "פירעון כפול של חוב זהה". עוד מפנה המבקש להחלטת הנאמן בתביעת חוב במסגרת הליך פשיטת רגל בעניינו, שממנה עולה לשיטתו, כי אינו חב יותר כלפי אליאסי. לטענת המבקש, מדובר בראיה חדשה המצדיקה להורות על קיום משפט חוזר, בהתאם לעילה שבסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט.

5. לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה - להידחות, ללא צורך בתשובה.

6. כידוע, "ביסוד הסמכות להורות על קיום משפט חוזר עומד הצורך לאזן בין שני ערכים - מניעת הרשעות שווא מחד גיסא, ועקרון סופיות הדיון מאידך גיסא" (מ"ח 71889-06-25 מאור נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (4.1.2026); ראו גם: מ"ח 7929/96 קוזלי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1) 529, 560-559 (1999)). באיזון זה, נקודת המוצא היא, כי ידו של עקרון סופיות הדיון ניצבת על העליונה, וכי "משפט חוזר אינו ערכאת ערעור נוספת, כי אם כלי דיוני חריג שבחריגים, שיופעל רק מקום שבו הבקשה מניחה בסיס מוצק להנחה כי ההרשעה עשויה להיות הרשעת שווא" (מ"ח 38185-09-24 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (1.10.2024); ראו: מ"ח 3489/22 חסין נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (4.12.2022); מ"ח 7550/21 חן נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (17.11.2021)). עיון בבקשה מעלה, כי טענות המבקש - רובן ככולן - עניינן, הלכה למעשה, בבקשה לתיקון או הבהרה של גזר הדין; כך גם לשיטת המבקש, בציינו כי "התוצאה המתבקשת היא לקבוע כי רכיב הפיצוי שבגזר הדין שולם כבר למתלונן ולנפגעת העבירה האמיתית, ביחד ולחוד". ודוק: מדובר בטענות ערעוריות מובהקות, המבקשות לתקן רכיב ספציפי בהכרעה השיפוטית - רכיב הפיצוי בגזר הדין - לאחר שבקשותיו הקודמות של המבקש בנדון, נדחו על-ידי הערכאות הקודמות. טענות מעין אלו, אין מקומן להתברר במסגרת הליך של משפט חוזר (ראו למשל: מ"ח 2722/20 מזרחי נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (16.6.2020); מ"ח 3054/23 טרטיאקוב נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (4.5.2023)).

7. גם יתר טענות המבקש, באשר לפגמים שנפלו בהליך ולראיות חדשות - לא מצאתי כי יש בהן כדי לחסות תחת איזו מן העילות המנויות בסעיף 31(א)לחוק בתי המשפט, אף לא בקירוב. כך, באשר לטענות המבקש הנוגעות לעילה המעוגנת בסעיף 31(א)(1) לחוק בתי המשפט, לא שוכנעתי כי בנסיבות העניין עלה בידי המבקש להוכיח כי ראיה מהותית מהראיות שעל בסיסן הורשע, יסודה בשקר או בזיוף, וכי אלמלא זו הוצגה היה בכך כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובתו (ראו: מ"ח 3812-06-25 עבד נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (17.6.2025) (להלן: עניין עבד)). כאמור, המבקש הורשע במסגרת הסדר טיעון, ועל-פי הודאתו, אשר כללה התייחסות גם לאליאסי כנפגע העבירה: "בשנת 2005 או בסמוך לכך התקיימו בין המתלונן לבין הנאשם קשרים עסקיים". כפי שהובהר בפסיקה, להסדר טיעון "סופיות מיוחדת שקעקועה טעון נסיבות מיוחדות מאוד" (מ"ח 6153/16 אבן לבנה בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה יב (17.11.2016); ראו גם: מ"ח 5744-03-25 אורן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 6 (21.4.2025)). זאת ועוד. טענותיו של המבקש מכווּנות במהותן כלפי זהות הנושה וכלפי היקף חובו לאליאסי במישור האזרחי, לאור החלטת הנאמן בתביעת חוב, ולא כלפי הרשעתו בהליך הפלילי. מטעם זה, ברי כי אין מדובר בעובדות או בראיות העשויות "לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון". משכך, אף לא מצאתי לנכון לקבל את טענות המבקש בכל הנוגע להתקיימות העילה המנויה בסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט.

8. לבסוף, גם את טענת המבקש לחשש ממשי לעיוות דין שנגרם לו בהרשעתו - אין בידי לקבל. אכן, "כּשל בייצוג יכול להצדיק קיום משפט חוזר על יסוד העילה שבסעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט.ברם, לא בנקל תתקבל טענה זו; היא שמוּרה למצבים חריגים שבחריגים, שבהם כּשל בייצוג מעורר חשש ממשי לעיוות דין" (עניין עבד, פסקה 7; ההדגשה במקור. כן ראו: מ"ח 57298-09-25 סלטי נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (13.11.2025)). בנדון דידן, טענה זו הועלתה בעלמא, ללא פירוט, והיא רחוקה מרחק רב מאותם מצבים חריגים שבחריגים, שבהם יהא בכוחה של טענה מעין זו להצדיק עריכתו של משפט חוזר. לכך יש להוסיף, כי המבקש לא צירף לבקשתו את התייחסות סנגורו; כפי שנפסק בעבר, "הטוען לכּשל בייצוג נדרש להגיש לבית המשפט את התייחסות סנגורו - הן מטעמי הגינות, הן לשם בחינת אמיתות דבריו" (עניין עבד, פסקה 7).

הבקשה נדחית אפוא בזאת.

ניתנה היום, ב' שבט תשפ"ו (20 ינואר 2026).