4. בתאריך 6.8.2024 ב"כ המשיב העביר תגובתו לבקשת המבקשת וביקש כי בית המשפט יורה כי המסמכים החסויים שנותרו במחלוקת וכוללים תכתובות בין המשיב לעו"ד יניב לצורך ייזום הליך של גילוי מרצון ותכתובות בין המשיב לעורך הדין שפירא לצורך ייצוג בהליך מיסוי אזרחי חוסים תחת חיסיון עו"ד-לקוח ואין לחשוף אותם ולעשות בהם שימוש שכן מדובר בשרות משפטי שניתן למשיב.

5. בתאריך 1.9.2024 ביקשה המבקשת, לאחר חשיבה מחודשת שביצעה ובהתאם לקביעות בית המשפט בדנ"פ 1062/21 אוריך ואח' נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.1.2022) (להלן: "עניין אוריך" או "הלכת אוריך"), כי הבקשה שבפניי תידון לפי סעיף 23 או סעיף 23א לפקודת סדר הדין הפלילי, במסגרת צו החיפוש שניתן בנוגע לתפוסים נשוא הבקשה כפי שנעשה ע"י בקשות להסרת חיסיון עו"ד-לקוח אשר מוגשות ע"י המשטרה, ולא לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי. המבקשת צירפה את תגובת ב"כ המשיב אשר השאיר סוגיה זו לשיקול דעת בית המשפט בשים לב לכך כי קיים תיק נוסף הדן באותה סוגיה.

תמצית טיעוני הצדדים

6. בתאריך 9.9.2024 התקיים דיון לפניי הן אודות שאלת חיסיון עו"ד-לקוח בעניין התפוסים אשר נותרו במחלוקת והן אודות השאלה התאורטית באשר למסגרת המשפטית החלה על סוגיה זו בעקבות פסקי הדין בעניין שמעון כהן, בעניין אוריך ובבש"פ 4578/24 אלכסנדר כהן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (13.8.2024) (להלן: "עניין אלכסנדר כהן").

7. באשר לפן התאורטי המבקשת טענה כי בהתאם לפסקי הדין בעניין אוריך, שמעון כהן ואלכסנדר כהן הרי שיש לדון בעניין זה במסגרת הליך של צ"א (צו אחר) או צ"ח (צו חיפוש) ולא במסגרת של ה"ת (החזרת תפוס) למרות הקביעות בסוגיה זו בעניין שמעון כהן. הטעם המרכזי לעמדת המבקשת הוא כי החלטת בית המשפט בסוגיית חיסיון עו"ד-לקוח במסגרת הליך של צ"א או צ"ח הינה סופית ולא ניתנת לערעור ואילו במסגרת הליך של ה"ת מדובר בהחלטה שניתנת לערעור בזכות לבית המשפט המחוזי ואף ניתנת לערעור ברשות לבית המשפט העליון. לשאלת בית המשפט הבהירה המבקשת כי מדובר בדיון ראשון בו עולה שאלה תיאורטית זו.

8. באשר לפן הפרקטי טענה המבקשת כי מדובר במסמכים שהוחלפו בין המשיב לבין עוה"ד שייצג אותו, עו"ד יניב, ונגעו להליך של מעין גילוי מרצון של המשיב, הגם שאותה עת לא היה הליך כזה ברשות המיסים וממילא מסמכים אלה נשלחו לרשות המסים לצורך הסרת מחדלים וטיפול בסוגיות דיווח. לדברי המבקשת טען המשיב בחקירתו כי הפרטים במכתב ששלח עו"ד יניב לרשות המיסים אינם נכונים ולכן טענה המבקשת כי התכתובות בין עו"ד יניב למשיב שקדמו לשליחת המכתב הסופי לרשות המיסים לרבות הטיוטות שהוחלפו ביניהם לא חוסות תחת חיסיון עו"ד-לקוח.

9. באשר לפן התיאורטי טענו באי כח המשיב כי המסגרת המשפטית של הדיון הינה הליך של ה"ת (החזרת תפוס) כפי שנקבע בעניין שמעון כהן ומשמדובר בהחלטה אשר נוגעת למספר תיקים ראוי שבית המשפט יקבל החלטה רוחבית הרלבנטית לכלל התיקים.

10. באשר לפן הפרקטי צמצמו ב"כ המשיב את המחלוקת לשלושה סוגי תפוסים עליהם טענו טענת חיסיון עו"ד-לקוח: הראשון, שמונה תכתובות מייל בין המשיב לעו"ד יניב מתוך מחשב ישן אשר נוגעות לשירות המקצועי שניתן למשיב ע"י עו"ד יניב. השני, שמונה תכתובות מיל בין המשיב לבין עו"ד שפירא בנוגע לטיוטות נימוקי ערעור על סוגיה אזרחית-מיסויית אשר לחלקה מכותב גם רואה החשבון של המשיב, מר דורון כהן. גם אלה, לשיטת ב"כ המשיב נוגעות לשירות המקצועי שניתן למשיב ע"י עו"ד שפירא. השלישי, תכתובות וואטסאפ בין המשיב לבין עו"ד יניב בין נובמבר 2020 ליוני 2022. באי כח המשיב הדגישו כי מדובר בתכתובות שנוגעות לשירות המקצועי ובנוסף טענו כי הפניה לרשות המיסים הייתה אנונימית שכן מדובר בהליך של גילוי מרצון ומשכך אף מטעם זה חל על חומרים אלה חיסיון עו"ד-לקוח.

11. בהחלטתי מתאריך 9.9.2024 הוריתי כי באשר לפן התאורטי ולאור קביעות בית המשפט העליון בעניין שמעון כהן תגיש המבקשת עמדה מפורטת לאחר שתיוועץ בפרקליטות ובאשר לפן הפרקטי החומר שבמחלוקת יועבר לבית המשפט באמצעות דיסקון קי לאחר שנציג מטעם המבקשת יוודא כי החומרים שבמחלוקת שמצויים בידי הצדדים זהים.

12. בתאריך 4.2.2025 הגישה המבקשת עמדה בכתב הנוגעת לפן התאורטי, לאחר שנועצה בפרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה) וחזרה על בקשתה להמיר את ההליך שבכותרת מהליך ה"ת להליך צ"א או צ"ח (צו אחר או צו חיפוש) כדי שבית המשפט ידון בטענות החיסיון במסגרת צו החיפוש שהוצא, עליו אין זכות ערר לשיטתה ולא במסגרת הליך של החזרת תפוס עליו כאמור יש זכות ערר. לדבריה, פסק הדין בעניין שמעון כהן אשר התווה את עקרונות המסגרת הדיונית בשאלת חיסיון עו"ד-לקוח לא קבע האם הדבר ייעשה במסגרת של החזרת תפוס או במסגרת של דיון בצווי החיפוש ולפיכך יש לפעול בעניין זה כאמור בהלכת אוריך. לטענתה, הלכת אוריך ואף הפסיקה לאחריה לרבות עניין אלכסנדר כהן, קבעה כי החלטה בבקשה לצו חיפוש תיעשה במעמד צד אחד כאשר במקרים חריגים בלבד, בהם חיפוש במחשבו של בעל חיסיון לרבות חיסיון עו"ד-לקוח, תינתן זכות טיעון לשני הצדדים והדיון במקרים אלה ייעשה בנוכחות שני הצדדים כאשר אין זכות ערר על החלטה זו לא בדרך ישירה ולא בדרך עקיפה. משכך ובהתאם לקביעה זו בהלכת אוריך עתרה המבקשת להמיר את ההליך להליך של צו חיפוש (צ"א או צ"ח) על מנת שהחלטת בית המשפט תהא סופית ללא אפשרות להשיג עליה.

13. בתאריך 11.2.2025 הציגו הצדדים (מטעם המבקשת מר אודי יצחקי, מנהל תחום חקירות מחשב ברשות המסים שהוסכם על ב"כ המשיב) את התפוסים שבמחלוקת: 16 מיילים ו - 3 הודעות טקסט בין המשיב לעורכי דינו.

דיון והכרעה

הפן התאורטי - מהי המסגרת המשפטית - האם הדיון הינו במסגרת ה"ת (החזרת תפוס) או שמא במסגרת צ"א (צו אחר) או צ"ח (צו חיפוש)?

14. בעניין שמעון כהן הבחין בית המשפט העליון בין שני מסלולים לבירור טענת חיסיון עו"ד-לקוח וקבע כי על רשות המיסים לבחור באיזה מסלול היא רוצה לברר את טענת החיסיון - האם במסלול דרישת פקיד השומה המעוגן בסעיף 235 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: "פקודת מס הכנסה") או במסלול הצו השיפוטי המעוגן בסעיפים 23, 24 ו-34 לפקודת סדר הדין הפלילי.

בית המשפט קבע כי מקום בו הוצא צו חיפוש לפי פקודת סדר הדין הפלילי, כבעניינינו, המסלול בו יש לברר את טענת החיסיון הוא מסלול הצו השיפוטי. היינו - יש לברר את טענת החיסיון בבית משפט השלום שהוציא את הצו, כאשר על החלטה זו יש ערעור בזכות לבית המשפט המחוזי וערעור ברשות לבית המשפט העליון. מנגד, מקום בו נעשתה פנייה של פקיד השומה לפי סעיף 235 לפקודת מס הכנסה, בירור טענת החיסיון ייעשה ע"י בית המשפט המחוזי והחלטתו בעניין החיסיון היא סופית כאמור בסעיף 235ד(ה) לפקודת מס הכנסה (ר' פסקאות 15-21 לפסק דינו של כב' הש' מינץ בעניין שמעון כהן).

כב' הש' גרוסקופף בעניין שמעון כהן סיכם את ההבדלים בין מסלול דרישת פקיד השומה לבין מסלול הצו השיפוטי בקובעו את הדברים הבאים:

"אם כך, הרי שהשוני בין שני המסלולים מצטמצם בעיקר לארבע הנקודות הבאות, בהן הסדרי החוק שונים באופן מפורש: א. קיומו של צו שיפוטי המסמיך את פקיד השומה לדרוש את המסמכים מעורך הדין (לא קיים במסלול דרישת פקיד השומה; נדרש במסלול הצו השיפוטי). ב. הפרוצדורה בה יכול עורך הדין לדרוש את בירור שאלת החיסיון (הגשת בקשה למסירת תפוס לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי במסלול הצו השיפוטי; פנייה לבית המשפט בתוך 7 ימים לפי סעיף 235ג(ג)לפקודת מס הכנסה במסלול דרישת פקיד השומה). ג. בית המשפט המוסמך לדון האם המסמך חסוי (בית משפט השלום שהוציא את הצו לפי מסלול הצו השיפוטי; בית המשפט המחוזי שבתחום שיפוטו נמצא משרדו של עורך-הדין על פי מסלול דרישת פקיד השומה). ד. האפשרות להגיש ערר על ההחלטה בשאלת החיסיון (במסלול הצו השיפוטי ניתן לערור לבית המשפט המחוזי בזכות, ולבית המשפט העליון ברשות, לפי סעיף 38א לפקודת סדר הדין הפלילי; במסלול דרישת פקיד השומה אין אפשרות לערור, שכן החלטת בית המשפט המחוזי היא סופית לפי סעיף 235ד(ה)לפקודת מס הכנסה). ויובהר, כחברתי, השופטת רות רונן, אני סבור כי העותר רשאי לבחור בין שני המסלולים הללו לפי היתרונות והחסרונות המאפיינים כל אחד מהם. עם זאת, כרשות מנהלית, נדרש כי בחירתו תיעשה בהתאם לשיקולים ענייניים ותוך איזון סביר ביניהם, ובכלל זה מתן משקל מתאים לאינטרס החברתי שבהגנה הדוקה על החיסיון הניתן ליחסי עורך דין-לקוח" (ההדגשות הוספו, צ.ג.ג).

15. הנה כי כן, בית המשפט העליון בעניין שמעון כהן קבע מפורשות כי מקום בו מסלול בירור טענת החיסיון הוא מסלול הצו השיפוטי, כבעניינינו, הרי שהמסגרת המשפטית שיש לברר את הטענה היא מסגרת סעיף 34 לפקודה היינו: החזרת תפוס (ה"ת) כאשר במסלול זה ההחלטה אינה סופית וניתן להגיש עליה ערר, בשונה ממסלול דרישת פקיד השומה המעוגן בסעיף 235 לפקודת מס הכנסה אשר החלטת בית המשפט בו היא סופית בהתאם לאמור בסעיף 235ד(ה)לפקודת מס הכנסה.

16. למעשה, הטעם לבקשה שבפניי, המרת ההליך מה"ת (החזרת תפוס) לצ"ח או צ"א (צו חיפוש או צו אחר) מטרתה לקבוע כי החלטת בית המשפט במסלול הצו השיפוטי הינה סופית בניגוד לאמור באופן מפורש בעניין שמעון כהן. המבקשת, בהפנותה לפסיקה בעניין אוריך ואלכסנדר כהן, מבקשת כי בית המשפט יקבע, בניגוד לאמור בעניין שמעון כהן, כי לא ניתן לערור על החלטה בעניין חיסיון עו"ד-לקוח במסלול הצו השיפוטי ולשם כך מבקשת כי ההליך יומר מהליך של החזרת תפוס (ה"ת) להליך של צו חיפוש (צ"ח או צ"א).

17. לאחר שעיינתי בפסיקה אליה הפנתה המבקשת לרבות פסקי הדין בעניין אוריך ובעניין אלכסנדר כהן אני סבורה שבין אם כותרת ההליך בעניין שלפניי תהא ה"ת (החזרת תפוס), צ"א (צו אחר) או צ"ח (צו חיפוש) הרי שהעקרונות שצריכים לחול על בקשה להסרת חיסיון עו"ד-לקוח במסלול הצו השיפוטי הם אלה שהותוו ע"י בית המשפט בעניין שמעון כהן.

כפי שנקבע בעניין שמעון כהן, הרי שמרגע שבחרה המבקשת לפעול באחד משני המסלולים - מסלול הצו השיפוטי או מסלול דרישת פקיד השומה - היא כפופה למכלול התנאים המעוגנים בכל אחד ממסלולים אלה ואינה יכולה "לדלג" בין שני המסלולים על פי רצונה (ר' בעניין זה פסקאות 20-21 לפסק הדין של כב' הש' מינץ, ודברי כב' הש' רונן).

18. בניגוד למשתמע מעמדת המבקשת, מצאתי לציין כי לטעמי אין כל סתירה בין הלכת אוריך לפסק הדין בעניין שמעון כהן. הלכת אוריך קבעה את המסגרת הדיונית והמהותית להוצאת צווי חיפוש. בהתאם להלכת אוריך, ככלל צווי חיפוש יבוצעו במעמד צד אחד למעט מקרים חריגים ונדירים בהם בית המשפט יקבע כי הדיון בצווי החיפוש ייעשה בנוכחות שני הצדדים. בשני המקרים, גם אם הבקשה להוצאת צו החיפוש תידון במעמד צד אחד וגם אם בית המשפט קבע שיש לקיים דיון בבקשה להוצאת צו החיפוש בנוכחות שני הצדדים, אין זכות ערר על החלטת בית המשפט בבקשה להוצאת צו חיפוש.

פסק הדין בעניין שמעון כהן עניינו אחר והוא מתווה את המסגרת המשפטית לבירור טענת חיסיון עו"ד-לקוח אשר מועלית לאחר שניתן ובוצע כבר צו חיפוש (או צו אחר) מכוחו נתפסו זה מכבר החומרים ע"י היחידה החוקרת.

בעניין שמעון כהן נקבע מפורשות, כפי שפירטתי לעיל, כי ככל שהחומרים שנתפסו על-ידי היחידה החוקרת נתפסו מכח צו חיפוש, כמו בעניינינו, הדיון בטענת החיסיון יהא בהתאם לסעיפים המנויים בפקודת סדר הדין הפלילי והחלטת בית משפט השלום תהא נתונה לערר כאמור בסעיף 38א לפקודת סדר הדין הפלילי.

19. לאור האמור לעיל, אני דוחה את בקשת המבקשת להמיר את ההליך מה"ת לצ"א או צ"ח על מנת שלא ניתן יהיה לערור על החלטת בית המשפט. ואבהיר - בין אם כותרת ההליך תהא ה"ת ובין אם כותרתה תהא צ"ח או צ"א - מרגע שבחרה היחידה החוקרת לפעול במסלול של צו שיפוטי, במקום מסלול דרישת פקיד השומה, הרי שהיא כפופה למכלול תנאיו של מסלול זה לרבות זכות הערר.

הפן הפרקטי - האם חל על התפוסים שבמחלוקת חיסיון עו"ד-לקוח?

המסגרת הנורמטיבית

20. חיסיון עורך דין - לקוח מוסדר הן בסעיף 48(א)לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות") והן בסעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן: "חוק לשכת עורכי הדין").

21. סעיף 48(א)לפקודת הראיות קובע כך:

"דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החסיון; והוא הדין בעובד של עורך דין אשר דברים ומסמכים שנמסרו לעורך הדין הגיעו אליו אגב עבודתו בשירות עורך הדין".

הוראה משלימה המטילה חובה משמעתית על עורכי הדין מצויה בסעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין:

"דברים ומסמכים שהוחלפו בין לקוח לבין עורך דין ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, לא יגלה אותם עורך הדין בכל הליך משפטי, חקירה או חיפוש, מלבד אם ויתר הלקוח על חסינותם".

22. מדובר בחיסיון מוחלט הנתון ללקוח אשר מטרתו להבטיח שיח חופשי בין עורך הדין ללקוחו. תכלית זו בבסיס החיסיון מטרתה "להבטיח בראש ובראשונה יחסים של כנות ופתיחות בינו לבין עורך הדין בבואו להיזקק לשירותיו המקצועיים של האחרון - בלא שיהא עליו חשש או מורא כי דברים או מסמכים שהוא מגלה במהלך ההתייעצות או הטיפול בעניינו ישמשו אי פעם נגדו ללא הסכמתו" (ר' על"ע 17/86 עו"ד פלונית נ' לשכת עורכי הדין פ"ד מא(4) 770 בעמ' 781). בהיותו של חסיון עו"ד -לקוח חסיון מוחלט, לא ניתן להסירו, להבדיל מחסיונות יחסיים אשר לגביהם נתון לבית המשפט שיקול דעת להורות על הסרתם אם מצא שיש להעדיף את חשיפת האמת על פני הערך החברתי המוגן במסגרת החיסיון (ר' ע"מ 140503-12-17 עו"ד זהר רנרט נ' רשות המיסים בישראל [פורסם בנבו] (12.12.2017) (להלן: "עניין רנרט").

23. משכך, לצורך קביעת קיומו של חיסיון עו"ד-לקוח יש להצביע על שלושה תנאים מצטברים. הראשון, הלקוח עומד על החיסיון ואינו מוותר עליו. השני, מדובר במסמכים שהוחלפו בין עורך הדין לבין לקוחו והשלישי, למסמכים יש קשר ענייני לשירות המקצועי שמספק עורך הדין.

24. אשר לתנאי של קשר ענייני לשירות המקצועי אותו מספק עורך הדין, הפסיקה קבעה אלו מסמכים אינם חוסים תחת החיסיון: זהות הלקוחות, תוצרי עבודתו של עורך הדין כמו חוזים והסכמים, פעולות שעשה עורך הדין עבור הלקוח לרבות מסמכים משפטיים שערך עבורו והחליף עם צד שלישי, הסכם שכר טרחה, פרטים באשר לסוג השרות ומהותו ומסמכי הנהלת חשבונות של עורך הדין (ר' בעניין זה רע"פ 751/15 יצחק אברג'יל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (9.12.2015); פסקה 12 בעניין רנרט; ע"מ 32164-05-16 פלוני נ' פקיד שומה חקירות מרכז [פורסם בנבו] (29.5.2016) וגם פסקה 23 במ"י (ראשל"צ) 46647-02-18 מדינת ישראל נ' רוני פאלוך [פורסם בנבו] (2.10.2018)).

25. בב"ש (ירושלים) 227/83 אליהו מירון ואח' נ' מדינת ישראל פ"מ תשמ"ה(1) 62 (1983) נקבע:

"הפקודה אינה פוטרת עורך דין מן החובה למסור כראיה את השירות המקצועי גופו, אלא את חילופי המידע (בתנאי שיש להם קשר ענייני לשרות המקצועי) עם הלקוח. היא אינה פוטרת עורך-דין מן החובה למסור כראיה את העובדה שהיה לו לקוח, את זהותו של הלקוח, את פעולות הייצוג שעשה בשם הלקוח, ובכלל זה את המסמכים שהחליף עם צד שלישי בשם הלקוח. יש שהשירות המקצועי מתמצה בחילופי מידע. כך הדבר רק ביעוץ וחיווי דעת משפטיים, ואז פטור עורך-הדין מן החובה למסור כראיה את הנתונים שהביא לפניו הלקוח ואת תכנה של העצה או של חוות הדעת המשפטיות, אבל לא משום טעם זולת זה שבהתייעצות זו הוחלף מידע, עובדתי או משפטי. עורך-דין שעורך חוזה בין לקוחו ובין צד שלישי אינו פטור מן החובה למסור את החוזה כראיה, אלא רק מן החובה למסור כראיה את המידע שהחליף עם לקוחו סביב החוזה... לענין זה גם אין נפקא מינא אם עורך דין ערך חוזה בין שני אנשים: את החוזה עצמו אין הוא פטור מלמסור כראיה אלא רק את חילופי המידע שמחוצה לו, כדוגמת חילופי הצעות וטיוטות" (ההדגשות הוספו, צ.ג.ג).

מן הכלל אל עניינינו אנו;

26. כמפורט לעיל, בתאריך 11.2.2025 הצדדים, ב"כ המשיב ומר יצחקי, מנהל תחום חקירות מחשב מטעם המבקשת, הגישו לעיוני את התפוסים שנותרו במחלוקת ונתפסו מתוך תיקיית "חיסיון מחשב ישן 886" ומתוך תיקיית "מחשב 885".

27. מסמכים 1, 2, 4 ו-5 מתוך "חיסיון מחשב ישן 886" הינם תכתובות מייל בין עו"ד יניב למשיב שעניינן הצעה לליווי וייצוג של המשיב ע"י עו"ד יניב הכוללת הסכם שכר טרחה בין עו"ד יניב למשיב לרבות אופי השירות שעו"ד יניב יספק למשיב. מיילים אלה בין המשיב לעו"ד יניב הינם טיוטות הסכם שכר הטרחה והסכם שכר הטרחה החתום בין המשיב לעו"ד יניב וככאלה אינם חוסים תחת חיסיון עו"ד-לקוח כפי שקבעה הפסיקה כמפורט לעיל.

28. מסמכים 3 ו-6 מתוך "חיסיון מחשב ישן 886" הינם תכתובות מייל בין עו"ד יניב למשיב מתאריך 19.2.2021 הכוללות שאלות של עו"ד יניב למשיב ותשובות של המשיב לעו"ד יניב בנוגע לסוגיה בגינה שכר המשיב את שירותיו של עו"ד יניב. מדובר בתכתובות בין המשיב לעורך דינו שיש להם קשר לשירות המקצועי שניתן למשיב ע"י עורך דינו וככאלה חוסים תחת חיסיון עו"ד-לקוח.

29. מסמכים 7 ו-8 מתוך "חיסיון מחשב ישן 886" הינם טיוטות פנייה לרשות המיסים מהתאריכים 31.1.2022 ו- 22.2.2021. מדובר בטיוטות פנייה לרשות המיסים שאינן סופיות והוחלפו בין המשיב לעורך דינו ולא נשלחו בסופו של דבר לרשות המיסים ויש להם קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן למשיב ע"י עורך דינו וככאלה חוסים תחת חיסיון עו"ד-לקוח ואין לעשות בהם שימוש. יובהר בעניין זה כי הפניות שנשלחו בסופו של דבר לרשות המיסים (להבדיל מטיוטות הפנייה) ואחת מהן הוצגה לי במהלך הדיון, אינן חוסות תחת חיסיון עו"ד-לקוח שכן אלה נשלחו לצד שלישי ומהוות את תוצרי עבודת עורך הדין.

30. מסמכים 1-8 מתוך תיקיית "חיסיון 885" הינם תכתובות מייל בין המשיב לבין עורך דינו, עו"ד שפירא באשר לערעור על שומת מס הכנסה שהוציאה רשות המיסים למשיב. חלופת המיילים כוללת הערות הצדדים (המשיב, עורך דינו ורואי חשבון מטעם המשיב ומטעם עורך דינו) באשר לנימוקי הערעור שיוגשו למס הכנסה על השומה שהוצאה למשיב. מדובר בתכתובות הכוללות הערות מקצועיות וטיוטות לא סופיות להודעת הערעור אשר לא נשלחו בסופו של דבר לרשות המיסים ויש להם קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן למשיב ע"י עורך דינו וככאלה חוסים תחת חיסיון עו"ד-לקוח ואין לעשות בהם שימוש. יובהר בעניין זה המובן מאליו - הודעת הערעור הסופית שנשלחה לרשות המיסים ולא הובאה לפניי, אינה חוסה כמובן תחת חיסיון עו"ד-לקוח.

31. שלוש תכתובות וואטסאפ בין המשיב לעו"ד יניב שהוצגו לי במהלך הדיון הכוללות נתונים מספריים הקשורים לשירות המקצועי אותו סיפק עו"ד יניב למשיב וככאלה חוסות תחת חיסיון עו"ד-לקוח ואין לעשות בהם שימוש.

32. המסמכים שאינם חסויים יועברו לנציג רשות המסים. המסמכים החסויים יוחזרו לב"כ המשיב.

המזכירות תשלח החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, ל' אב תשפ"ה, 24 אוגוסט 2025, בהעדר הצדדים.