לפני בקשה להשבת תפוס לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), תשכ"ט-1969 (להלן: הפקודה), להורות על השבת המשאית השייכת למבקשת.

רקע עובדתי

1.  ביום 29.10.2025, במסגרת פעילות אכיפה של המשיבה, נתפסה משאית מדגם וולוו מ.ר 78596901 (להלן: המשאית), שבבעלות המבקשת - חברת א.ח קבלנות בע"מ, וזאת בגין חשד לביצוע עבירות סביבתיות לפי חוק שמירת הניקיון, תשמ"ד-1984 וחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968. המבקש - הנו הבעלים והמנהל של המבקשת, בעל המניות ומורשה החתימה מטעמה.

2.  לטענת באי כוח המבקשים, אין בסיס לחשדות המיוחסים למבקשים וכי המשאית נתפסה ללא כל הסבר מניח את הדעת. עוד הודגש כי המבקשת מנוהלת על ידי משפחה נורמטיבית לחלוטין ולכלל המשפחה אין שום מעורבות בפלילים. משכך, מדובר בפגיעה חמורה המסווה למבקשים נזק בלתי הפיך, שכן למשפחת המבקש יש התחייבויות רבות ובכללן הלוואות ומשכנתא. לטענת המבקשים, המשיבה אינה עומדת ברף הראייתי הנדרש מכוח סעיף 32 לפקודה ועל כן יש להורות על השבת המשאית ללא תנאי.

3.  לטענת המשיבה, מממצאי החקירה עולה תמונה קשה של עבירות סביבתיות והכל בשם תאוות בצע כלכלי. למבקשת אין כלל רישיון עסק להפעלת תחנת מעבר ואין בידי המבקשים רישיון עסק לאיסוף והובלת פסולת. תכליות התפיסה נועדו להבטחת חילוט עתידי ומניעת ביצוע עבירות עתידיות. עוד נטען, כי המבקש, בניגוד לאצטלה הנורמטיבית הנטענת, הוא בבחינת "שור מועד", אשר בעברו עבירות דומות, שבוצעו גם באתר מושא החקירה, ומשכך קיים בעניינו חשש ממשי שימשיך בביצוע העבירות ולא ניתן לנקוט בעניינו חלופת תפיסה.

4.  ביום 24.12.2025 התקיים דיון במעמד הצדדים.

5.  המבקשים, לא חלקו על כך כי הוצא צו סגירה נגדם וכי תנאי להפעלת תחנת מעבר והובלת פסולת מצריך רישיון עסק, אולם, ליבת הטיעון כוונה לאכיפה בררנית. המבקשים הפנו לחשבוניות של אתר חברת אקו-לוגי טכנולוגיות עתידיות (א.ס) בע"מ [החל מחודש ינואר 2025 ועד חודש נובמבר 2025], בדבר קליטת פסולת בניין ופסולת מעורבת, כתימוכין לכך כי המשיבה אוכפת את הדין באופן בררני. לטענתם, אתרים גדולים כגון אתר אקו-לוגי "עובדים" באין מפריע ואילו ביחס למבקשים, שהם לדבריהם "סרדינים", מבוצעת אכיפה מפלה על ידי המשיבה. עוד הוסיפו, כי המשיבה אף לא נקטה אכיפה דומה כלפי חברת ריזה גולד בע"מ, חרף ביצוען של עבירות סביבתיות.

6.  לאור האמור, עתרו המבקשים לבכר חלופת תפיסה בעניינם, וזאת על פי המתווה המקובל בפסיקה, ובכללו, איסור דיספוזיציה ומתן הוראה האוסרת על המבקשים לעשות שימוש במשאית להובלת פסולת.

7.  המשיבה הפנתה לחומרי החקירה בתיק, לדו"ח הסודי וכן לסרטון המתעד את המשאית במטמנה בלוד בשכונת ס"ד השייכת למבקש. באשר לטענת האכיפה הבררנית ביחס לחברת אקו-לוגי טכנולוגיות עתידיות (א.ס) בע"מ, ביקשה המשיבה לדחות טענה זו מכל וכל ובעיקר משיקולים של חזקת התקינות המנהלית, ובכללם, שיקולים חקירתיים אותן לא ניתן לחשוף. עוד הוסיפה המשיבה כי ממילא אין בכך כדי להסיט את הדיון מעניינם של המבקשים, אשר לחובתם עומדות ראיות מוצקות לביצוע עבירות של פינוי פסולת בהיקפים גדולים, בעשרות מקרים, וזאת להבדיל, לצורך העניין, מהחקירה בעניינה של חברת ריזה גולד בע"מ, שהציפה שלושה מקרים בלבד.

8.  המשיבה התנגדה לכל חלופת תפיסה, באשר לטענתה אין ליתן אמון במבקש, לאור עברו הפלילי, היותו רצידיביסט, וכלשונה "שור מועד". המשיבה הבהירה כי החקירה הסתיימה והתיק הועבר לעיון והחלטת התביעה.

9.  בתום הדיון קבעתי כי ההחלטה תימסר לצדדים.

דיון והכרעה

10.  לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בדו"ח הסודי (במ/1), בחומר החקירה מתוכו סימנתי מסמכים במ/2-במ/10 ולאחר צפייה בסרטון המתעד את המשאית בביצוע העבירה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

אכיפה בררנית

11.  בפתח הדברים אציין כי לא מצאתי לקבל את הטענה בדבר אכיפה בררנית. הגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית שמורה למקרים חריגים. כמו-כן, הנטל המוטל על הנאשם הטוען לקיומה הוא כבד ואין די בהעלאת הטענה בעלמא [ע"פ 3507/19 עבד אלסמאן בורקאן נ' מדינת ישראל (נבו - 3.12.2020]. בענייננו המבקשים לא הצביעו על ראיות של ממש, שהיה בהם כדי להעביר את הנטל לכתפיה של המשיבה.

12.  לשיטתי, למעט במקרי קצה, אין מקום לטענות אלה בהליך הנוכחי. מדובר בהליך נלווה צופה פני ההליך העיקרי, וכפי שקבעה הפסיקה, גם בשלב מאוחר יותר וחמור יותר של מעצר עד תום ההליכים אין מקומה של טענה זו בהליכים הצדדיים להליך העיקרי [ר' בש"פ 1022/24 מרוואן חרבוטלי נ' מדינת ישראל (8.2.2024)], וכן קביעת בית המשפט העליון באשר למקומן של טענות מנהליות בהליך הפלילי [דנ''פ 5387/20 רפי רותם נ' מדינת ישראל (15.12.2021)].

13.  ברם, אף לגופן של טענות, ייאמר כי אין שום דמיון רלוונטי בין עניינה של חברת ריזה גולד בע"מ לבין עניינם של המבקשים, החשודים בהיקפים גדולים לאין שיעור. ובאשר לטענת המבקשים בדבר אי הפעלת סמכות האכיפה ביחס לחברת אקו-לוגי טכנולוגיות עתידיות (א.ס) בע"מ, הרי שלאור תשובת המשיבה והחיסיון החקירתי בהקשר זה, אין בכך כדי לשמש בסיס לערעור חזקת תקינות המעשה המנהלי החל על פעולות המשיבה, ואין בכך כדי להעביר את הנטל לכתפיה של המשיבה או לבסס כל מסקנה חיובית בעניינם של המבקשים.

קיומו של חשד סביר

14.  במקרה דנן קיים חשד סביר בעוצמה גבוהה לביצוע העבירות המיוחסות למבקשים. המשיבה הגישה תע"צ (במ/6) לפי סעיף 24 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971 מטעם מחלקת רישוי עסקים בעיריית לוד, לפיה אין בידי המבקשים רישיון לניהול עסק תחנת מעבר לפסולת ואשפה ברחוב המחקר גוש 3991, חלקה 5 או בגוש 3986, חלקה 17 וזאת לפי פריטים 5.1 א', 5.1 ב', 5.1 ג' לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), 2013.

15.  ראיות המשיבה כוללות סרטון ממצלמת רחפן המתעד את נהג המשאית שופך פסולת בתוך המטמנה וכן דו"חות פעולה (ובעיקר רלוונטי במ/10), תמונות (במ/9), תע"צ (במ/6) וההודעות שנגבו מהמבקש (במ/3, במ/7). מאחר ואין חולק כי המבקש הוא הבעלים של המבקשת ומי שמחזיק בכל מניות החברה (במ/2), הרי שלדידי, המבקש והמבקשת חד הם.

16.  תיק זה החל בחקירה סמויה בצח"מ יחידת ימ"ר אלמוג והמשטרה הירוקה, ובמסגרתו בוצעו תצפיות רבות ונאספו ראיות המצביעות על קליטה, מיון ופינוי הפסולת בהיקפים גדולים שבוצעו על ידי המבקשת (ר' הפירוט במסמך במ/1).

17.  במסגרת החקירה, תועדו משאיות של המבקשת, כשהן "משליכות" פסולת בניין במתחם בגוש 3991 חלק 5 בלוד, כאשר בחלק מהמקרים לאחר ההשלכה, המכולות הריקות אוחסנו במתחם בגוש 3986 חלקה 17. ביום 29.10.2025, החקירה הפכה לגלויה במבצע אכיפה משולבת בשיתוף פעולה עם הפרקליטות האזרחית. במסגרתו, נערכו חיפושים במתחם תחנת המעבר ובביתו של מבקש 2, נתפסו כלי רכב וצמ"ה. כמו-כן, נתפסו על פי צו של בית המשפט שלוש משאיות השייכות למבקשת, כאשר ביחס לשתיים מהן הוגש כתב אישום.

18.  בענייננו, המשאית תועדה מספר פעמים בביצוע עבירות של השלכת פסולת בשטח תחנת המעבר וזאת ביום 3.8.2025; ביום 15.9.2025; ביום 25.9.2025; ביום 30.9.2025; ביום 30.9.2025; וביום 12.10.2025. זאת ועוד, כאשר הוטח במבקש הסרטון ובו תיעוד המשאית בביצוע העבירה, השיב המבקש: "משאית וולבו ולא מעניין אותי מה הוא (היא-ג.מ) עושה" (במ/3, ש' 431), ובהמשך: "לא מזהה. אני לא רוצה שום עסק. קחו את כל המשאיות. אני גם לא רוצה לבקש לשחרר אותן, עשיתם לי טובה כשלקחתם לי" (שם, ש' 433 - 434). תשובתו זו של המבקש, אשר מלמדת על מודעתו לעבירות, גם מחזקת את המסקנה כי מוקשה ליתן בו אמון שלא ישוב לסורו.

תכליות התפיסה

19.  שלוש תכליות עיקריות עשויות להוות מקור לתפיסת חפץ: מניעת עבירות; חילוט עתידי והצגת החפץ כראיה במשפט (בש"פ 342/06 חבר' לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל, מיום 12.3.06).

20.  תפיסת נכס יש בה כדי לפגוע בזכות הקניין, ומשכך שומה על בית המשפט לבחון האם קיימת חלופה אשר תשיג את תכלית התפיסה באופן שהפגיעה תהא פחותה [רע"פ 1792/99 גאלי נ' משטרת ישראל, פ"ד נג (3), 312].

21.  ההגנה על איכות הסביבה הוכרה כשיקול רב ערך בהקשרים שונים לרבות בהקשר הפלילי, נוכח הצורך החברתי הגובר בשמירה על משאבי הטבע, ונוכח ההכרה בנזק שנגרם לכלל הציבור בשל זיהום הסביבה. בשל אלה, ננקטת מדיניות ענישה מחמירה כלפי "עברייני סביבה" (רע"פ 699/10 דדון חזי וציון 1992 בע"מ נ' מדינת ישראל, מיום 24.11.10).

22.  בבוא בית המשפט לבחון חלופת תפיסה, עליו לשקול בין היתר, את השיקולים הבאים: הישנות העבירות ומשמען; חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירה האחרונה; האם מדובר בשימוש ראשון בחפץ התפוס לצורך ביצוע העבירה; השלב בו מצוי ההליך הפלילי; משך הזמן שחלף ממועד התפיסה ועד להגשת הבקשה לשחרור התפוס; קצב החקירה והתפתחותה; הנזק הבלתי הפיך שעלול להיגרם לסביבה כתוצאה משחרור התפוס [ראו עניין דדון הנ"ל; רע"פ 607/11 ע. אלחי בע"מ נ' מדינת ישראל, מיום 21.3.11; רע"פ 9747/08 סולטן תחריר נ' מדינת ישראל, מיום 20.11.18; רע"פ 6292/10 הובלות עבוד בע"מ נ' המשטרה הירוקה, מיום 5.10.10; בש"פ 4180/11 מ.ג.ש בע"מ נ' מדינת ישראל, מיום 10.6.11; רע"פ 10104/16 בוקרה נ' מדינת ישראל ואח', מיום 4.4.19; ע"ח 13264-09-19 (מחוזי חיפה) משטרה ירוקה נ' הובלות שאדי ריאד בע"מ, מיום 22.9.19].

חלופת תפיסה

23.  קיומו של חשד סביר לביצוע העבירות אינו שולל את האפשרות לבחון חלופת תפיסה.

24.  שקלתי בכובד ראש את האפשרות לנקוט במקרה זה חלופת תפיסה. קרי, להורות על הפקדה כספית או ערבות בנקאית בגובה 30% מערך המשאית, התחייבות עצמית, ערבות צד ג', איסור כל דיספוזיציה, רישום עיקול טובת המדינה והמצאת תעודת ביטוח מקיף, כאשר המדינה הינה המוטב. אין ספק כי תפיסה לאורך זמן מסבה ותסב למבקש נזק כלכלי. באי כוח המבקשים אף הסכימו לחלופת תפיסה הנהוגה בפסיקה, ואף הסכימו כאמור להוספת התחייבות לפיה לא יעשה שימוש במשאית לפינוי פסולת אלא לעבודות אחרות.

25.  אלא, ובניגוד לנטען כי המבקשת מנוהלת על ידי משפחה נורמטיבית, לא יכולה להיות מחלוקת כי לחובת הבעלים של המבקשת (המבקש) הרשעות בעבירות דומות. כמו-כן, גרסת המבקש במשטרה ותשובותיו במהלך החקירה הנגדית בבית המשפט, מלמדות שעסקינן במי שחסר הפנמה ואין בו שמץ של לקיחת אחריות על מעשיו. די לעמוד על תשובתו ביחס להרשעתו בעבר בניהול עסק ללא רישיון המדברת בעד עצמה (ר' עמ' 2 לפרוט', ש' 25 - 27).

26.  הרשעותיו של המבקש (ר' נספחים א - ד) מהוות משקל סגולי כבד ומשמעותי לחובתו. מדובר במי שהורשע ביום 12.7.2012 בביצוע עבירות של השלכת פסולת ברשות הרבים וכן סילוק פסולת לאתר שאינו מורשה לכך (ת"פ 43545-02-12). לחובתו הרשעה נוספת מיום 2.6.2016 בגין ריבוי עבירות סביבתיות (ת"פ 49770-08-15). הרשעה נוספת מיום 21.1.2018 עומדת לחובתו במסגרת תיק רע"ס 14997-04-17, וזאת בגין ניהול עסק ללא רישיון, ניהול תחנת מעבר לפסולת בניין והובלת פסולת בניין, באותם המקרקעין מושא תיק החקירה הנוכחי.

27.  כמו-כן, תלוי ועומד נגד המבקשים ואחרים כתב אישום במסגרת ת"פ 14844-12-22 המייחס להם עבירות סביבתיות שבוצעו באותם מקרקעין. לכתב האישום צורפה הודעה/בקשה בדבר חילוט ביחס למשאיות ששימשו לביצוע השלכת פסולת וזאת מכוח סעיף 39 לפקודה.

28.  עברו הפלילי של המבקש ביחס לאותן עבירות, מלמד אפוא כי עניין לנו בדפוס פעולה עברייני החוזר על עצמו ובמי שעושה פלסתר את הוראות החוק. נקיטת ההליכים המשפטיים נגד המבקש והעונשים שהושתו עליו, לא הועילו להפסקת הפעילות העבריינית. משכך מצאתי כי אין ליתן אמון במבקש שיחדל מהמשך ביצוע עבירות נוספות.

29.  להזכיר, כי עסקינן בעסק הטעון רישוי, כאשר המבקשים כלל אינם מחזיקים ברישיון לניהול עסק. בגין כך הורה בית המשפט (כבוד השופט טל ענר) ביום 15.12.2025 על מתן צו שיפוטי נגד המבקשים לפי סעיף 22ב' לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968, להפסיק לאלתר את העיסוק של המבקשים באיסוף והובלה של פסולת וכן של תחנת מעבר לפסולת, במקרקעין שבגוש 3991 חלקה 5 בלוד (במ/8).

30.  סעד התפיסה נועד לצורך מניעת ביצוע עבירות נוספות לא רק על ידי הכלי התפוס אלא גם על ידי אותו אדם [ר' רע"פ 10104/16 אחמד סקר נ' מדינת ישראל (12.2.17)]. נתוניו האישיים של המבקש, הרשעתו בעבירות דומות וגרסתו המופרכת בתיק זה, מלמדים על העדר לקיחת אחריות מצדו ועל רצידיביזם. התמונה העולה הימנו מדאיגה ומצביעה, למצער, על אדישות מוחלטת והעדר מורא מפני החוק אך ורק בשם בצע כסף.

31.  סעיף 32 לפקודה קובע כהאי לישנא: "רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה".

32.  ענייננו אפוא בעיקר בחלופה השנייה, וזאת מעבר לתכלית החילוט, קרי: "כי באותו חפץ... עומדים לעבור עבירה". מדובר בתפיסה מניעתית, וכפי שנקבע בעניין דדון לעיל:

"אחת המטרות העיקריות לתפיסת חפץ בידי המשטרה נועדה למצב בו קיים יסוד סביר להניח כי באותו חפץ "עומדים לעבור עבירה". תכלית זו היא, ביסודה, מניעתית, ונועדה להקשות על העבריין המיועד להוציא מן הכח אל הפועל את תכניתו הפלילית. כפי שציין בית המשפט בפרשת גאלי, שם, בעמ' 322: 'פירוש זה מתחזק בשוותנו נגד עינינו את תכליתו של החוק. והיא: הקניית סמכות למשטרה לתפוס חפץ במקום שיש יסוד סביר להניח כי אותו חפץ עשוי לשמש בעבירה, ובמטרה למנוע מבעליו יכולת לעבור בו עבירה נצפית. הגיונו של החוק מדבר בעד עצמו. אם אמנם "יש... יסוד סביר להניח" כי בחפץ פלוני עומדים לעבור עבירה, היעלה על הדעת כי המחוקק יעמוד מנגד ויחריש? נוכח הדברים המפורשים שבסעיף 32(א) לפקודת החיפוש, הנקבל כי המחוקק ימנע את המשטרה מתפיסת נכס במקום בו יש יסוד סביר להניח כי עומד הוא - אותו חפץ - לשמש בביצועו של פשע? הקושיה קושיה, והתשובה בה'. ביסוד התכלית המניעתית טמון אינטרס ציבורי למנוע, או להקשות באופן ניכר על העבריין את מימוש זממו הפלילי באמצעות שלילת החפץ המיועד לשמש אמצעי בביצוע העבירה. סמכות זו היא אמצעי אחד מיני רבים במלחמת רשויות אכיפת החוק בפשיעה" (בש"פ 342/06 חב' לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופטת פרוקצ'יה); בש"פ 6271/01 מובילי עטיה בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 6292/10 הובלות עבוד נ' המשטרה הירוקה (לא פורסם)" [ההדגשות אינן במקור - ג.מ]

33.  אין ספק כי הרשעתו של המבקש בעבירות דומות מהווה אינדיקציה למודעותו. ביכורה של חלופת תפיסה בעניינו כרוכה באמון, וכאמור אין בעבירות הנשנות כדי ליצור אמון כזה ביחס אליו.

34.  ההגנה על איכות הסביבה הוכרה על-ידי בית משפט העליון כשיקול רב ערך בהקשרים שונים, ובהקשר הפלילי, ננקטת מדיניות ענישה מחמירה כלפי עברייני סביבה (ר' עניין דדון).

35.  כמו-כן, לנוכח שכיחות העבירות והגברת המודעות לחשיבות האינטרסים הסביבתיים, ניתנו מספר לא מבוטל של החלטות המורות על המשך החזקת התפוסים לצורך מניעתי, בדומה למקרה שלפני [ראה למשל רע"פ 6296/10 הובלות עבוד בע"מ נ' המשטרה הירוקה המדור לאיכות הסביבה (5.10.10); רע"פ 607/11 ע.אלחי דאוד בע"מ נ' מדינת ישראל (21.3.11); רע"פ 9747/08 תחריר נ' מדינת ישראל (20.11.08); ה"ת (מרכז) 51822-12-18 גאלי ואח' נ' מדינת ישראל (6.1.19).

36.  באיזון השיקולים, קרי: בין ההתחשבות בזכותם הקניינית של המבקשים, בצורכי הפרנסה, לבין החשש הממשי להישנות העבירות העולה ממצבת הראיות, הכף נוטה בבירור לדחיית הבקשה להשבת המשאית.

37.  אין מקום להיעתר לבקשה, גם לא בכפוף להפקדה של ערבויות כספיות והותרת המשאית תחת עיקול לטובת המדינה. כאמור הייתי נכון לשקול פתרון, שלכאורה מאזן בין האינטרס הציבורי לבין הפגיעה בזכות הקניינית הפרטית, לפיו, המשאית תושב למבקשים, בכפוף לערבויות קשיחות הכוללות אף איסור שימוש במשאיות לשם שינוע והשלכת פסולת. ברם, אין עסקינן רק במשאית (האובייקט) אלא גם במבקש (הסובייקט).

38.  כמו-כן, נתתי דעתי לכך כי מדובר במשאית שנתפסה על יד המשיבה לא מכבר (ביום 29.10.2025), כאשר המשיבה עדכנה שהחקירה הסתיימה והתיק הועבר לתביעה. כך שהמשיבה ניצלה באופן יעיל את פרק הזמן מאז החקירה הסמויה ולאחר הפרוץ.

סוף דבר

39.  לאור כל המפורט לעיל, הבקשה נדחית.

תיק החקירה יוחזר למבקשת באמצעות המזכירות

ניתנה היום, ה' טבת תשפ"ו, 25 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.