3. בתגובתה בכתב התנגדה המשיבה להחזרת הרכב נוכח חומרת העבירה ומהטעם שטרם הסתיימו פעולות החקירה בתיק. כן ציינה כי מדובר במוצג מהותי ומרכזי בתיק החקירה אשר עשוי לשמש בהליכים עתידיים ולספק ראיות רלוונטיות להוכחת טענותיה בתיק העיקרי וכי שחרור הרכב עלול לשבש את הליך החקירה וניהול התיק המשפטי.

בדיון טען נציג המשיבה כי קיים בתיק החקירה צו להארכת החזקת התפוס. כן נטען כי הנהג נחקר מספר פעמים וטען כי התאונה התרחשה עקב ליקוי מכני וכי הבלמים לא פעלו ועל כן איבד שליטה וסטה מנתיב הנסיעה.

עוד הוסיף וציין נציג המשיבה כי הרכב נבדק על ידי המשטרה וכעת הוא מוחזק אך לצורך זכות החשוד להגן על עצמו.

4. עיינתי בתיק החקירה. כעולה ממנו קיימות ראיות לכאורה למיוחס לנהג.

אפנה בעניין זה לחקירות הנהג באזהרה מיום 21.8.25 ומיום 5.5.25, הודעות עדי הראייה שריף ג'ומעה, ויקטור כהן, רונית יעקב, חטיב אמיל, ופבל טימושפלסקי, דוח צפייה ממצלמות דרך של האוטובוס ורכב ג ולוח תצלומים מיום התאונה, דוח פעולה של הבוחן מוניר אבו ריש.

דיון והכרעה

5. סעיף 32(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969, קובע כי:

"רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה."

בהתאם לפסיקה תפיסת חפץ נועדה לשרת 3 תכליות, מניעת ביצוען של עבירות עתידיות, הצגת התפוס כראיה בהליך, ואפשרות חילוט התפוס במקרה של הרשעה (ראו בש"פ 3434-21 יוסף אלנאשף נ' מדינת ישראל (15.6.21)).

הפסיקה עמדה על כך שהליך התפיסה הוא אמצעי דרסטי ויש להשתמש בו רק כשאין "חלופת תפיסה" אחרת שיש בה כדי לצמצם את הפגיעה הקניינית הנגרמת בשל התפיסה (ראו דברי בית המשפט העליון בבש"פ 7715/97 חג'ג' ואח' נ. מדינת ישראל פד"י נב (1), 14, פסקה 7). על פי הפסיקה יש לאזן בין הפגיעה בזכות הקניין של בעל הרכב לבין אינטרס הציבור למניעת ביצוען של עבירות נוספות ברכב, חקירתם של עבריינים והעמדתם לדין.

בהתאם לפסיקה גם אם קיימת עילה שהצדיקה תפיסת החפץ בתחילה, יש לבחון האם מתקיימת עילה להמשך תפיסתו, ויש לבחון האם קיימת חלופת תפיסה (ראו בש"פ 6686/99 אליהו עובדיה נ. מדינת ישראל פד"י נד (2) 464 פסקה 6).

6. בענייננו, אין מחלוקת כי הרכב התפוס היה מעורב בתאונה קטלנית.

בדיון הבהירה המשיבה כי בשלב זה המשטרה מחזיקה ברכב רק לצורך זכות החשוד, הנהג, להגן על עצמו נוכח טענותיו לליקויים ברכב. זאת כשבתגובתה בכתב ציינה כי הרכב נחוץ לה כמוצג מהותי ומרכזי בתיק החקירה.

מאז תפיסת הרכב ועד היום חלפה תקופה של למעלה מחצי שנה ובכל אותו זמן רשאית הייתה המשיבה לאפשר לנהג החשוד להביא מומחה מטעמו לבדיקת הרכב. זאת בפרט כשהנהג החשוד העלה טענות באשר לתקינות הרכב כבר בחקירתו הסמוכה לתאונה מיום 5.5.25.

מאז האירוע ועד היום טרם הוגש כתב אישום ובדיון לא ציינה המשיבה מה הצפי לסיום החקירה או להגשת כתב אישום.

במערך האיזונים המתבקש, בשים לב לזכותה הקניינית של המבקשת ברכב והנזק הכלכלי שנגרם לה נוכח תפיסת הרכב שהוא כלי תחבורה ציבורי, כשהמשיבה לא טענה בדיון כי הרכב בשלב זה נדרש לה כראיה בהליך ובכל הקשור להגנת החשוד, עמד לרשותה די זמן לאפשר לחשוד לערוך בדיקה לרכב, אני סבורה שהמשך תפיסת הרכב אך לצורך זכות החשוד להגן על עצמו, אינו מידתי.

בנסיבות העניין אף אין מקום להורות אף על חלופת תפיסה.

לפיכך, אני מורה כי בשלב זה הרכב התפוס יוחזר לאלתר למבקשת.

המזכירות תחזיר את תיק החקירה למשיבה ותמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ד חשוון תשפ"ו, 05 נובמבר 2025, בהעדר הצדדים.