טענות הצדדים

4. המבקש טען כי הוא הבעלים החוקי והרשום של הכלי ובהתאם לסעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי, (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן: "הפסד"פ"), על פי בקשת אדם התובע זכות בחפץ, רשאי בית משפט שלום לצוות כי החפץ יימסר לתובע הזכות או לאדם פלוני.

5. על בית המשפט בבואו לדון בבקשה לוודא בראש ובראשונה את קיומו של מקור סמכות לתפיסה. בשלב השני, נדרש בית המשפט לערוך איזון חוקתי בין ההגנה על זכויותיו הקנייניות של המבקש לבין האינטרס הציבורי.

6. שלוש תכליות עיקריות עשויות להצמיח מקור סמכות להמשך החזקת התפוסים: הצורך בהצגת התפוס כראיה במשפט; מניעת עבירות בעתיד; חילוט התפוסים כאמצעי עונשי. במקרה דנן, התפוס הובא למקרקעין באופן מקרי לחלוטין, לצורך חנייתו למשך יומיים בלבד, וזאת עד להוצאתו לעבודה על ידי המבקש. התפוס לא שימש ולא נועד לשמש לביצוע כל עבירה, ואין לו כל קשר לעבירה שלגביה הוצא צו החיפוש. משכך, התפוס אינו עונה על אף אחת מהתכליות הללו.

7. גם כאשר יש סמכות להמשיך להחזיק בתפוסים, יש לבחון אם ניתן להשיג את מטרת התפיסה בדרך שיש בה פגיעה פחותה יותר בזכות הקניין. במקרה דנן, המשך החזקת התפוס גורם ויגרום למבקש נזק ממוני וקנייני עצום, שכן הציוד ההנדסי מהווה כלי עבודתו ופרנסתו העיקרי, וזאת על אף שלא מיוחס לו כל חטא. עסקינן בפגיעה בלתי נסבלת בזכות הקניין שהיא זכות יסוד חוקתית של צד שלישי ותם לב המחייבת התערבות ותיקון מידי. לתמיכה בטיעוניו הפנה ב"כ המבקש לפסיקת בית המשפט העליון, שלפיה שלילת רכוש מבעליו בשלב הביניים היא צעד דרסטי, שיש למנוע אותו ככל האפשר, בוודאי כאשר ניתן להסתפק באמצעים חלופיים, שיש להעדיפם על פני פגיעה קשה בזכות הקניין.

8. עוד נטען, כי המבקש לא ידע על ההליך הפלילי שמתנהל נגד בעל המקרקעין, וכי הוא עצמו לא הוזהר, ומוכן להתחייב להוציא את התפוס מהמקרקעין.

9. המשיבה התנגדה להשבת התפוסים, וטענה כי התפיסה בוצעה לפי סעיף 206 (ב) לחוק התכנון והבניה, המקנה למפקחי המשיבה הסמכות לתפוס חפצים הקשורים לביצוע העבירה, וזאת במקרים בהם מתעורר חשד לביצוע עבירה לפי חוק התכנון והבניה. על הסמכות לעניין זה, חלות הוראות הפרק הרביעי לפסד"פ. המשיבה הפנתה לע"ח 35519-08-24 שוויקי ואח' נ' היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה (26.8.2024), שם נקבע כי השימוש בסמכות שמקנה סעיף 32 לפסד"פ הוא לגיטימי לצורך הפסקת עבירות לפי דינים המשיקים לחוק העונשין ולחוקים רבים נוספים, בהם גם חוק התכנון והבנייה.

10. בענייננו מתקיימת תכלית תפיסה שעניינה מניעה עתידית של ביצוע עבירות. התפיסה בוצעה במסגרת חקירה פלילית שמנהלת המשיבה נגד שימוש אסור במקרקעין, בניגוד לסעיף 243(ד) לחוק התכנון והבניה. עסקינן בשימוש במקרקעין לצרכי עסק לטיפול, אחסנת ומכירת ברזל ופסולת מתכת, בניגוד לייעודן כקרקע חקלאית. התפוס הוא כלי עבודה ולו זיקה ישירה לביצוע העבירה שכן באמצעותו נעשה בפועל השימוש האסור לפי חוק התכנון והבניה, ותפיסתו נועדה למנוע את המשך ביצוע העבירות, כאשר קיים יסוד סביר להניח כי עם שחרור התפוס הוא ישוב לשמש לביצוע אותן עבירות.

11. המשיבה חלקה על טענות המבקש ביחס להימצאות התפוס במקרקעין, וטענה כי לא מדובר היה בפרק זמן קצר של "יומיים בלבד". עוד ביום 21.10.25 נצפה התפוס במקרקעין, במסגרת סיור שנערך על ידי המפקחים במקום. במסגרת הסיור נמסרה לבעל המקרקעין אזהרה לפני נקיטת הליכים והזמנה לחקירה. הימצאות התפוס במקרקעין לפרק זמן ממושך בצירוף כלים הנדסיים נוספים, כאשר התפוס משמש להעברת הפסולת ממקום למקום, יוצרת זיקה ישירה לביצוע העבירה ולכך שהתפוס משמש לצורך ביצוע השימוש האסור במקרקעין.לאור האמור, אין נפקא מינה אם התפוס רשום בבעלות המבקש, שכן משמסר אותו לשימושו של אחר והוא נמצא בחזקת אותו אחר שמבצע בו עבירה, ניתן לתפוס את הכלי ככזה שיש לו זיקה לביצוע העבירה במקום.

12. המשיבה הוסיפה שגם חניית התפוס במקרקעין, כטענת המבקש, מהווה כשלעצמה עבירה, שכן חנייה באזור חקלאי מהווה שימוש אסור במקרקעין.

13. המשיבה עמדה על כך שהאינטרס הציבורי שבהפסקת השימוש האסור במקרקעין גובר על הפגיעה שנגרמה למבקש עקב תפיסת הכלי. זאת, בין היתר, לנוכח העובדה שהכלי שימש לביצוע עבירות, תוך פגיעה בערכים מוגנים והפקת רווח כלכלי בלתי חוקי. התפיסה בוצעה לאחר שבעל המקרקעין הוזהר, הוטל עליו קנס והוא הועמד לדין, אך למרות זאת המשיך לעשות שימוש במקרקעין לצורך ביצוע העבירה. בעל המקרקעין הוזהר כבר ביום 21.10.25 כי השימוש האסור נמשך, ואף על פי כן המשיך בביצוע העבירות ללא מורא. לכן נדרשת תפיסת הכלי והוצאתו מחזקת המבקש ומהמקרקעין, לשם מניעת המשך ביצוע העבירה.

14. לאור כל האמור, עתרה המשיבה לדחות את הבקשה וחילופין טענה כי ניתן לבחון שחרור התפוס בתנאים שיבטיחו קיומה של תכלית התפיסה והפסקת העבירה באמצעות התפוס שכוללים חתימה על התחייבות עצמית והפקדה במזומן, התחייבות להימנע מהמשך ביצוע השימוש האסור במקרקעין ועוד.

דיון והכרעה

15. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה ושמעתי טיעוני הצדדים, מצאתי כי בנסיבות תיק זה ניתן יהיה להורות על שחרור התפוס, בכפוף למילוי תנאים שיבטיחו תכלית התפיסה - מניעת הישנות עבירות דומות בעתיד. להלן אנמק.

הוצאת הצו, החיפוש והתפיסה

16. ביום 4.11.25 פנתה המשיבה לבית המשפט במעמד צד אחד בבקשה להוצאת צו חיפוש, לפי סעיף 206 (ב)(3) לחוק התכנון והבניה. בבקשה הוצהר כי ביום 21.10.25 נעברה עבירה לכאורה של שימוש אסור במקרקעין, על פי סעיף 243 לחוק התכנון והבניה, ונחוץ חיפוש כדי להבטיח תפיסת חפץ או מסמך לצורך חקירה, משפט או הליך אחר. בפרטי החפץ, צוין "כל חפץ או מסמך הקשורים בעבירה, הנמצאים במקרקעין האמורים, לרבות ציוד מכני הנדסי ומכולות". לאחר עיון בחומרי החקירה נעתר בית המשפט לבקשה והורה כי החיפוש ייערך בפני שני עדים שאינם שוטרים או מפקחים, בכפוף להוראות סעיף 26 לפסד"פ.

17. במהלך אותו יום, נחקר שדאפנה באזהרה, והמשיבה ביצעה את החיפוש בנוכחות שדאפנה - מושא הצו ואחיו, ותפסה את מפתחות הכלים, לרבות הכלי מושא הבקשה וסומנו הכלים לצרכי תפיסתם. כעבור מספר ימים, נתפסו הכלים בפועל על ידי המשיבה. (ראו החלטתי בנוגע לפגם שנפל בביצוע החיפוש ללא נוכחות שני עדים - ה"ת 17829-11-25 שדאפנה נ' הרשות לאכיפה במקרקעין (09.12.2025)).

מקור הסמכות לתפיסת החפץ

18. סעיף 206(ב) לחוק שכותרתו "סמכויות מפקחים", קובע כדלקמן:

"(ב) התעורר חשד לביצוע עבירה לפי חוק זה, רשאי מפקח -

....

(2) לתפוס כל חפץ הקשור לעבירה; על תפיסה לפי פסקה זו יחולו הוראות הפרק הרביעי לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (בסעיף זה - פקודת מעצר וחיפוש), בשינויים המחויבים;

(3) לבקש מבית המשפט צו חיפוש לפי סעיף 23 לפקודת מעצר וחיפוש ולבצעו; על חיפוש לפי פסקה זו יחולו הוראות סעיפים 24(א)(1), 26 עד 28 ו-34 לפקודת מעצר וחיפוש, בשינויים המחויבים;"

19. סמכותה של רשות אכיפה לתפוס חפץ מעוגנת גם בסעיף 32(א) לפסד"פ, שקובע:

"רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה".

20. שלוש תכליות עיקריות עשויות להצמיח מקור סמכות לתפיסת החפץ: תכלית מניעתית - תפיסה למטרת מניעה עתידית של ביצוע עבירות, תכלית של הבטחת חילוט עתידי - תפיסה למטרת חילוט, ותכלית ראייתית - תפיסה לצורך הצגת החפץ כראייה בבית המשפט. ברם, אין די בקיומה של אחת התכליות שלעיל, כשלעצמה, כדי להכשיר את התפיסה. על בית המשפט הדן בבקשה לשחרור חפץ, לשקול את הצורך בהמשך התפיסה, על מנת להגשים את תכליתה, ולאזן שיקול זה, אל מול הפגיעה בזכות קניינו של הנפגע (בש"פ 342/06 חב' לרגו עבודות עפר בע"מ נגד מדינת ישראל, פסקה 8 (נבו 12.03.2006) (להלן: "בש"פ לרגו"); בש"פ 7992/22 עדנאן נורי נ' מדינת ישראל (נבו 01.03.2023); רע"פ 1588/13 עיסא סובחי נ' מדינת ישראל-עיריית ירושלים (נבו 11.03.2013)).

21. במקרה דנן, המשיבה טענה כי קיים אינטרס ציבורי במניעת ביצוע עבירות עתידיות. התכלית המניעתית של התפיסה נועדה אם כן למנוע או להקשות באופן ניכר על המשך ביצוע עבירות באמצעות שלילת החפץ המיועד לשמש אמצעי לביצוע העבירה. מנגד, המבקש טען כי החנה את התפוס בתום לב במקרקעין יומיים עובר לתפיסה וכי אין זיקה בינו לבין ביצוע העבירות.

22. לאור המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים, ראיתי להכריע תחילה בשאלה האם קיים בנסיבות מקור סמכות לתפיסת החפץ. על מנת לעמוד על מקור הסמכות, יש לבחון האם במועד התפיסה, היה קיים יסוד סביר להניח שבאמצעות אותו החפץ, מבוצעת עבירה או שמא עומדים לבצע באמצעותו עבירה. כאשר למפקח יש יסוד סביר להניח שנעברה עבירה על פי חוק התכנון והבניה, הסמכות לתפוס כל חפץ, היא סמכות דומה לסמכותו של שוטר לתפוס חפץ לפי הפסד"פ. סעיף 32 לעיל אינו דורש ראיות ברמה גבוהה של שכנוע אלא ברמה של "יסוד סביר להניח" שקיים קשר בין התפוס לבין ביצועה של העבירה. בשלב החקירה וטרם הגשת כתב אישום, הרף הראייתי הנדרש הוא קיומו של חשד סביר לביצוע העבירה וזאת לאחר עיון בחומר שקיים בתיק החקירה (בש"פ 8353/09 פליקס מגלאניק נ' מדינת ישראל (נבו, 26.11.2009)).

23. לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים ובחנתי את חומרי החקירה שהוצגו לעיוני, מצאתי כי מתקיימת תשתית ראייתית מספקת לתמיכה בטענות המשיבה כי על פי החשד נעשה שימוש אסור במקרקעין באמצעות הכלי שנתפס וכי קיימת זיקה ישירה בינו לבין העבירות של השימוש האסור במקרקעין.

24. מחומר החקירה לרבות דוחות הפיקוח והתמונות, עולה כי בתיק ראיות שמבססות חשד לביצוע עבירות של שימוש אסור במקרקעין - מחזור ואיסוף ברזל ללא היתר בשטח של כ- 4,000 מ"ר. בביקורות שערכה המשיבה ביום 21.10.25 הוברר שמבוצעת במקרקעין פעילות אסורה, בין היתר, באמצעות הכלי שנתפס. הייעוד של המקרקעין בהתאם לתוכנית התקפה הוא חקלאי, בעוד שהשימוש הנטען והאסור המיוחס לשדאפנה הוא לצרכי עסק לטיפול, אחסנת ומכירת ברזל ופסולת מתכת. אם כן, ניתן להתרשם כי הפעילות האסורה בניגוד לתוכנית, מושא כתב האישום בו הורשע שדאפנה, עודנה נמשכת.

25. אוסיף, שטענות המבקש שהכלי חנה במקרקעין בתום לב כיומיים עובר לחיפוש, נסתרו בחומר הראיות. זאת ועוד, המבקש הגיש תצהיר לתמיכה בבקשתו במסגרתו הצהיר כי הוא עוסק בעבודות עפר וחפירה באמצעות ציוד הנדסי כבד וזוהי פרנסתו העיקרית והיחידה. אעיר שהתצהיר שהוגש חסר, ולא כולל פרטים מהותיים לרבות מועד רכישת הכלי, זהות המוכר שמכר למבקש את הכלי, התמורה ששילם עבור הכלי (ראו סעיף 4 לתצהיר). גם בנוגע לנסיבות הימצאות הכלי במקרקעין, התצהיר לוקה במידע חסר. כך למשל בסעיף 8 הצהיר המבקש: "הציוד ההנדסי נמצא במקרקעין האמורים באופן מקרי לחלוטין, וזאת מהסיבות הבאות: א. הזמנתי עבודת חפירה באזור אכסאל שהייתה אמורה להתחיל ביום [תאריך]. ב. העברתי את הציוד למקרקעין של שדאפנה מחמוד יום-יומיים לפני תחילת העבודה, לצורך חנייה זמנית בלבד. ג. בחרתי במקום זה לחנייה מכיוון שהוא קרוב לאתר העבודה המתוכנן ומאובטח יחסית". [הדגשות לא במקור]

26. המבקש הוסיף כי הוא מכיר את שדאפנה כשכן בכפר וקרוב משפחה, אך אין לי כל קשר עסקי או אישי מיוחד עמו. הציוד ההנדסי מעולם לא שימש לביצוע כל עבירה ואין לו כל קשר לעבירות שלגביהן הוצא צו החיפוש, והמבקש לא היה מעורב בכל דרך שהיא בפעילות שלגביה נפתחה החקירה נגד שדאפנה. כפי שהובא לעיל, התצהיר לא כולל מידע מהותי, שיכול ללמד על נסיבות הימצאות הכלי במקרקעין. הטענה שחנה במקום באופן מקרי כיומיים עובר לחיפוש, נסתרה כאמור בחומר הראיות. ואם לא די בכך, הרי שהמבקש בחר שלא להתייצב לדיון שנקבע בעניינו, ולא ניתן היה לחקור אותו על תצהירו.

27. הפסיקה התייחסה לא אחת לעניין מעמדו של המרשם במשרד הרישוי וקבעה כי חרף חשיבותו, רישום זה הוא דקלרטיבי בלבד. משכך, לא הבעלות הפורמאלית היא הקובעת אלא הבעלות המהותית, דהיינו זהותו של המשתמש בכלי בפועל. לפיכך, לעיתים תתכן חוסר התאמה בין רישום הבעלות לבין זהותו של המחזיק (רע"א 5379/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נא(4) 464, 473 (1997); בש"פ 7347/19 סבח נ' מדינת ישראל (נבו 20.11.2019)).

28. מכאן, העובדה כי הכלי שייך מבחינה פורמלית למבקש, אין בה כדי למנוע את תפיסתו. על פי החשד, מי שמחזיק את הכלי ומשתמש בו בפועל הוא שדאפנה ולכן ניתן היה לתפוס את הכלי בנסיבות. (ראו בשינויים המחוייבים לנוכח תכלית התפיסה שם - חילוט עתידי, בש"פ 827/22 ניבין ג'ולאני נ' מדינת ישראל (נבו 13.04.2022)).

29. בנסיבות אלו, הגעתי לכלל מסקנה כי מפקחי המשיבה היו מוסמכים לבצע את התפיסה של הכלי מקום בו עלה החשד לביצוע עבירות באמצעותו.

הצדקה להמשיך ולהחזיק בחפץ גם כיום ובחינת חלופת תפיסה

30. קיומו של מקור סמכות לתפיסת החפץ מלכתחילה אינו מצדיק בהכרח את המשך החזקתו לאורך זמן (בש"פ לרגו), ויש לבחון האם מתקיימת עילה להמשך תפיסתו בחלוף זמן ואם כן, האם קיימת "חלופת תפיסה" נאותה, העשויה להגשים בעת ובעונה אחת את תכלית התפיסה בלא פגיעה בלתי מידתית בבעל הקניין. מקום בו ניתן למצוא נוסחת איזון נאותה כאמור, ראוי להחילה, תוך שחרור התפוס אגב קביעת תנאים מידתיים הולמים להגשמת תכלית משולבת של הגנה על האינטרס הציבורי ושמירה על זכויות הפרט. (רע"פ 4526/18 שאול אלוביץ נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (נבו 5.08.2018); בש"פ 6817/07 מדינת ישראל נ' סיטבון (נבו 31.10.2007)).

31. אינני מתעלמת מהפגיעה בזכות הקניין בנסיבות והפגיעה הכרוכה בכך לפרנסתו של המבקש, עם זאת, אין צורך לחזור ולהזכיר את הפסיקה הענפה בעניין חומרתן של עבירות התכנון והבניה שהינן בגדר "מכת מדינה", את האינטרס הציבורי העומד ביסוד חוק התכנון והבניה, ואת המשימה הסיזיפית המוטלת על כתפי הרשויות למגר ביצוען של עבירות אלו.

32. מששוכנעתי כי קיים חשד ברף הנדרש כי בוצעו עבירות של שימוש אסור באמצעות הכלי, ובהתחשב בשלב בו מצויה החקירה, הרי שקיים אינטרס ציבורי בתפיסת הכלים, לצורך מניעת המשך ביצוע עבירות עתידיות ואינטרס זה גובר, בשלב הזה, על האינטרס האישי פרטי של המבקש (ראו והשוו: רע"פ 607/11 ע. אלחי דאוד עבודות עפר ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל (נבו 21.03.2011)). כזכור, על פי טיעוני המשיבה, התכלית העיקרית לשמה נתפס הכלי ומכוחה היא מתנגדת להשבתו, היא מניעת הישנות ביצוע העבירות. נוכח ממצאי דו"חות הפיקוח והתמונות העדכניות והמסקנות הנגזרות מהם, הרי שחשש המשיבה כי עם שחרור התפוסים ימשיך הכלי לשמש לביצוע עבירה של שימוש אסור במקרקעין הוא ממשי בנסיבות.

33. מבלי לגרוע מהאמור לעיל, בנסיבות תיק זה, לנוכח השלב בו נמצא ההליך, ומאחר והמבקש טרם נחקר בגין העבירות המיוחסות על ידי המשיבה, וכן לנוכח עמדת המשיבה אשר הודיעה כי תסכים לחילופין לשחרר את התפוס בתנאים, מצאתי לעשות שימוש באמצעי שפגיעתו בזכות הקניין של המבקש פחותה מתפיסה של ממש, ולשחרר את הכלי בתנאים שיבטיחו מניעת הישנות עבירות דומות בעתיד. בהקשר זה, אזכיר שכאשר תכלית התפיסה היא חילוט, יש טעם בהצבת תנאי של ערובה כספית התואם את ערכו של החפץ. ואולם, אם תכלית התפיסה היא מניעתית, בדומה למקרה שבפניי, הרי שאין קורלציה מתחייבת בין ערך הנכס התפוס לבין גובה הערבות הכספית הנדרשת כתנאי לשחרורו (בש"פ לרגו).

34. זאת ועוד, מצאתי לערוך אבחנה בין התנאים שייקבעו לשחרור התפוס במקרה דנן, לבין התנאים שנקבעו לשחרור התפוסים של בעל המקרקעין, לנוכח היקף התפוסים השונה, וכן לנוכח עוצמת החשד הסביר בכל הנוגע לשימוש האסור במקרקעין והאבחנה הנדרשת בין המבקש לבעל המקרקעין, לרבות לאור קיומה של היסטוריה של פעילות פלילית חוזרת ונשנית על ידי בעל המקרקעין וההליכים המשפטיים שמתנהלים נגדו (ראו והשוו לעניין האבחנה בקביעת התנאים: רע"פ 1588/13 עיסא סובחי נ' מדינת ישראל-עיריית ירושלים (נבו 11.03.2013)).

35. לאור כל האמור, במקרה נתון זה ובאיזונים הנדרשים, אני מורה על החזרת התפוס למבקש כפוף למילוי התנאים הבאים:

א. התחייבות המבקש כי לא יעשה שימוש אסור במקרקעין, וכן לא יעשה שימוש אסור בתפוס, כאמור בהוראות חוק התכנון והבניה, בין על ידו ובין על ידי אחר מטעמו וזאת עד ליום 1/04/2026.

ב. המבקש יישא בדמי אחסנת התפוס.

ג. לשם הבטחת ההתחייבות בסעיף א' לעיל, המבקש יפקיד סך של 3,000 ₪ בקופת בית המשפט, ויחתום על התחייבות עצמית על סך 30,000 ₪ וזאת תוך 7 ימים מהיום.

ד. ככל שלא יפעל המבקש בהתאם להתחייבותו, יורה בית המשפט על חילוט ההפקדה והערבות לטובת הרשות לאכיפה במקרקעין.

סוף דבר

36. אני מורה על שחרור הכלי התפוס, וזאת כפוף למילוי כל התנאים שפירטתי לעיל. מובהר שאין בתנאים שנקבעו לעיל, כדי למנוע מהצדדים להגיש כל בקשה על פי דין.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים.

תיק החקירה יוחזר למשיבה על ידי המזכירות.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, כ"א כסלו תשפ"ו, 11 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.