4. התפיסה בוצעה לאחר שנמסרה למבקש התראה וכן לאחר שביום 23.12.20 הוטל עליו קנס מנהלי בסך 300,000 ₪ בשל שימוש אסור במקרקעין לפי תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי - תכנון ובנייה), תשע"ח-2018 (להלן: "תקנות העבירות המינהליות"). ביום 13.12.22 הוגש לבית המשפט השלום בנוף הגליל-נצרת, כתב אישום נגד המבקש, וזאת לנוכח בקשתו להישפט בגין הקנס האמור (תו"ב 28062-12-22).

5. על פי עובדות כתב האישום, במועדים הרלוונטיים לכתב האישום בסמוך לסוף שנת 2017 החל המבקש לבצע שימוש אסור במקרקעין המתבטא בהפעלת עסק של פירוק ברזל ופסולת מתכת, שקילתם, אחסנתם ומכירתם וזאת על פני שטח המשתרע על כ- 3,900 מ"ר. על פי חוות דעת שמאית, ההפרש בין אומדן השווי שהיה למקרקעין בהם נעשה השימוש האסור אילו היה אותו שימוש מותר, לבין אומדן שווי המקרקעין לפי התוכניות וההיתרים החלים עליהם הוא כ- 920,000 ₪.

6. ביום 20.01.2025 הורשע הנאשם על פי הודאתו בכתב האישום בעבירה של שימוש אסור במקרקעין, לפי סעיף 243 (ד) לחוק התכנון והבניה. הדיון שנקבע לשמיעת טיעוני הצדדים לעונש נדחה ליום 5.01.26.

7. בנוסף, בסמוך לאחר הגשת כתב האישום, ביום 18.01.2023 הוגשה על ידי המשיבה בקשה למתן צו הפסקה שיפוטי, בהתאם לסעיף 236 לחוק התכנון והבניה, במסגרתה עתרה להורות למבקש להפסיק את השימוש האסור במקרקעין. הדיון בבקשה זו נדחה פעמים רבות לבקשת הצדדים, ונקבע ליום 15.01.26 (עמ"א 45107-01-23).

8. על אף הטלת הקנס וההליכים המשפטיים המתנהלים בעניינו, המשיך המבקש על פי החשד בביצוע שימוש אסור במקרקעין. לאור ביצוע העבירות, על פי החשד, תפסה המשיבה את התפוסים מושא הבקשה.

טענות הצדדים

9. המבקש טען כי הוא בעלים של המקרקעין, בהם הוא מקיים מתחם לאחסון ומיון פסולת ברזל. המשיבה הטילה עליו קנס מינהלי בגין שימוש זה לפי תקנות העבירות המינהליות. המבקש הגיש בקשה להישפט, ובעקבות זאת, הגישה המשיבה ביום 13.12.22 כתב אישום לבית המשפט השלום בנוף הגליל-נצרת המייחס למבקש עבירת שימוש אסור במקרקעין. תיק זה עודנו תלוי ועומד בפני בית המשפט, וקבוע דיון בעניינו ליום 5.01.26. לצד כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למתן צו הפסקה שיפוטי שטרם הוכרעה, ודיון בעניינה נקבע ליום 15.01.26, זאת לאחר שהדיון האחרון נדחה לבקשת ב"כ המשיבה.

10. להפתעת המבקש, יומיים לאחר הגשת הבקשה לדחיית הדיון מטעם המשיבה, ביום 22.10.25, הגיעו פקחי המשיבה למקרקעין בכוונה להחרים כלים במקום. ב"כ המבקש פנה לב"כ המשיבה בהליך התלוי ועומד, אך זה ציין כי אינו קשור לעניין ואינו יכול להתערב בו. בעקבות זאת, הגיש המבקש הודעה לבית המשפט בתיק מושא צו ההפסקה השיפוטי אודות האירוע. בית המשפט קבע בהחלטתו כי "בתיק זה טרם הוכרעה הבקשה למתן צו הפסקה שיפוטי על המשתמע מכך".

11. ביום 4.11.25 זומן המבקש לחקירה במשרדי המשיבה. במהלך החקירה הודיע לו החוקר כי קיים צו להוצאת הכלים מהמקום, אך הפקח סירב להציג למבקש את הצו על אף דרישותיו החוזרות. לאחר סיום החקירה, הגיעו הפקחים למקום בכוונה לתפוס את הכלים. רק לאחר התעקשות מצד המבקש, הציגו הפקחים את הצו שניתן ביום 4.11.25 במעמד צד אחד. הפקחים הדביקו מדבקות על הכלים ולקחו את מפתחותיהם (מלגזה ושני בגרים). הכלים נשארו במקום, והפקחים הודיעו למבקש שאם בכוונתו לשחררם עליו להגיע למשרדי המשיבה עם ערבות בנקאית בסך 100,000 ₪ וערבות נוספת, ועם הפקדתן תינתן לו שהות של 6 חודשים לפנות את השטח.

12. נטען עוד, כי הצו הוצא בצורה בלתי חוקית, שכן לפי החשד לא הוצג בפני בית המשפט כי מתנהלים בקשר למקום הליכים משפטיים, ובמיוחד ההליך בעניין צו ההפסקה השיפוטי שהמשיבה עצמה ביקשה להוציאו ובית המשפט עדיין לא נעתר לבקשתה. יוצא אפוא, כי מה שלא הצליחה המשיבה להשיג עד כה בהליכים הפליליים - כתב האישום והבקשה לצו הפסקה שיפוטי - היא מנסה להשיג דרך צו חיפוש שמוגש בפני שופט שאינו דן בתיקים, תוך העלמת העובדה בדבר ניהול ההליכים הנ"ל מעיני בית המשפט. כמו כן, לא ברור למבקש מה החומר שהמפקח הציג במעמד צד אחד, לצורך מתן ההחלטה על הוצאת צו החיפוש והמבקש עותר לקבלו.

13. המבקש הוסיף כי צו החיפוש לפי סעיף 23 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן: "הפסד"פ") לא נועד ככלי לעקוף צו להפסקת שימוש לפי חוק התכנון והבניה. הפסקת שימוש למקום בשל חשד לעבירת תכנון ובניה מוסדרת בסעיף 236 לחוק התכנון והבניה, וכך אכן פעלה המשיבה עת הגישה בקשה לצו שיפוטי להפסקת שימוש שטרם התקבלה. העובדה שהמשיבה טרם קיבלה צו שיפוטי להפסקת שימוש בהליך שהגישה וניסיונה לעקוף זאת דרך צו חיפוש פלילי, הוא מעשה בלתי חוקי, חסר תקדים ומהווה שימוש לרעה בהליכים משפטיים משיקולים זרים ומשיקולי כוחנות.

14. נטען עוד, כי אין כל תועלת בהמשך תפיסת החפצים אצל המשיבה, והיא יכולה להמשיך בחקירה מבלי להמשיך בתפיסת החפצים. מדובר בצעד מרחיק לכת שפוגע פגיעה קשה ומשבית את עבודת המבקש כליל, כאשר מופנות אליו אך ורק חשדות לביצוע עבירה ולא הוכחה האשמה נגדו.

15. בדומה למעצר, כך גם בעניין המשך החזקת חפץ תפוס, יש לבחון האם מתקיימת עילה להמשך תפיסתו בידי הרשות ואם כן, האם ניתן להגשים את תכלית התפיסה באמצעות שחרור החפץ בכפוף להגבלות מידתיות אשר יגשימו את התכלית הטמונה בתפיסה, בד בבד עם מיתונה והחלשתה של הפגיעה בזכות הקניין. כמו כן, יש לבחון אם קיימת חלופת תפיסה אשר תגשים את מטרת התפיסה בדרך שתפגע פחות בזכות הקניין של בעל הזכויות בנכס.

16. בנוסף, לדידי המבקש נפלו פגמים מהותיים בהליך החיפוש והתפיסה. הפקחים לא הציגו למבקש את צו החיפוש במעמד החקירה ולא הראו לו מכוח מה הם פועלים, על אף דרישותיו החוזרות. רק לאחר התעקשות מצדו הוצג הצו. כמו כן, החיפוש במקרקעין לא נערך בנוכחות שני עדים כנדרש בסעיף 26 לפסד"פ.

17. לאור כל האמור, נטען כי תפיסת הכלים בידי המשיבה הוא צעד חריג, לא סביר ולא מידתי ובית המשפט הנכבד מתבקש שלא לתת לו יד.

18. המשיבה התנגדה להשבת התפוסים וטענה כי סעיף 206 (ב) לחוק התכנון והבניה מקנה למפקחי המשיבה לתפוס חפצים הקשורים לביצוע העבירה, וזאת במקרים בהם מתעורר חשד לביצוע עבירה לפי חוק התכנון והבניה. על הסמכות לעניין זה חלות הוראות הפרק הרביעי לפסד"פ.

19. בעניינו של המבקש מתקיימת תכלית תפיסה שעניינה מניעה עתידית של ביצוע עבירות. תכלית זו הוכרה בפסיקה על ידי בתי משפט שונים. נקבע, כי תכלית זו הולמת והשימוש בסמכות שמקנה סעיף 32 לפסד"פ הוא שימוש כדין. השימוש בסמכות זו הוכר בפסיקה כלגיטימי גם להפסקת עבירות לפי דינים שמשיקים לחוק העונשין, ועיגון זה מקבל ביטוי גם בהוראות סעיף 206 (ב) לחוק התכנון והבניה.

20. נטען עוד כי לתפוסים זיקה ישירה לביצוע העבירה. אלו הם כלי עבודה בהם נעשה בפועל השימוש האסור לפי חוק התכנון והבניה, ומשמשים את המבקש לביצוע העבודות האסורות.

21. תפיסת הכלים נעשתה לאחר שהמבקש הוזהר והוטל עליו קנס והוא הועמד לדין, אך המשיך לעשות בהם שימוש לצורך ביצוע העבירה. במקרה דנן, יש יסוד סביר להניח כי המבקש ימשיך בביצוע העבירות עם שחרור התפוסים. זאת, בין השאר, לנוכח העובדה שהחקירה החדשה עוסקת בעבירה נמשכת, אשר בעניינה כבר הוגש כתב אישום והמבקש הורשע על פי הודאתו בה, אך לא חדל מלבצעה. נראה אם כן שפעולות האכיפה שננקטו נגדו לא מניאות אותו מהמשך ביצוע העבירות והשימוש האסור במקרקעין. לפיכך, נדרשת תפיסת הכלים והוצאתם מחזקת המבקש על מנת למנוע המשך ביצוע עבירות, שכן החזרת התפוסים תאפשר המשך השימוש האסור במקרקעין.

22. היות שמדובר בעבירה חדשה, אין כל רלוונטיות לטענת המבקש לפיה המטרה היא לעקוף את ההליכים בבית המשפט. ההליכים בבית המשפט מתייחסים לעבירה קודמת של המבקש, והחקירה נפתחה בגין העבירה החדשה שמבצע המבקש, החל ממועד הטלת הקנס המנהלי הקודם ואילך.

23. מעשיו של המבקש פוגעים בערכים מוגנים ונועדו ליצירת רווח כלכלי בלתי חוקי. על כן, האינטרס הציבורי של הפסקת השימוש האסור גובר על הפגיעה שנגרמה למבקש בשל תפיסת הכלים.

24. הפסיקה מאפשרת בחינת שחרור תפוסים באופן שיבטיח את קיומה של תכלית התפיסה והפסקת העבירה באמצעות התפוסים שכוללים חתימה על התחייבות עצמית, הפקדה במזומן, התחייבות להימנע מהמשך ביצוע השימוש האסור במקרקעין ועוד.

25. אשר למקור הסמכות לחיפוש, נטען כי במסגרת הליך החקירה עלה הצורך לבצע חיפוש במקרקעין, לאסוף ראיות ולבצע תפיסות בהתאם לפסד"פ. לפיכך, פנתה המשיבה לבית המשפט על מנת לקבל צו חיפוש, כחלק מהליך החקירה.

26. טרם הוצאת הצו, הציג נציג המשיבה לבית המשפט את תיק החקירה המלא, לרבות הקנס שהוטל ואת כתב האישום התלוי ועומד נגד המבקש. החוקר אף הבהיר במעמד החתמת הצו כי מתנהל נגד המבקש הליך תלוי ועומד. בפני בית המשפט היו עובדות האירוע המלאות טרם החתימה על הצו והחלטתו להיעתר לבקשה נעשתה לאחר עיון בתיק.

27. מכוח הצו, ניתנה לחוקר ולמפקחים הסמכות לתפוס כל חפץ או מסמך הקשורים בעבירה הנמצאים במקרקעין לרבות ציוד מכני הנדסי. הכלים התפוסים חוסים תחת הגדרה זו, מכאן שתפיסתם נעשתה בסמכות ועל פי דין. בעת החיפוש נכחו המבקש ואחיו. שניהם היו עדים לחיפוש כנדרש בסעיף 26 לפסד"פ ולצו. מכאן, יש לדחות את טענת המבקש שהחיפוש לא חוקי.

28. לאור כל האמור, המשיבה עמדה על המשך התפיסה על מנת למנוע הישנות ביצוע עבירות וכתימוכין הפנתה לחומר הראיות בתיק. לחילופין טענה כי תסכים להשבת התפוסים בכפוף להתחייבות המבקש על הפסקת השימוש האסור במקרקעין והימנעות מביצוע שימוש אסור במקרקעין וכן בכפוף להפקדת ערבויות בבית המשפט.

דיון והכרעה

29. כפי שציינתי בפתח ההחלטה, ראשית יש להכריע בשאלה האם רשאית המשיבה לנקוט בסמכויות חיפוש ותפיסה כאשר כבר מתנהלים הליכים משפטיים בעניינו של המבקש בגין אותו נושא? והאם אין בכך עקיפה פסולה של ההליכים המשפטיים המתנהלים.

30. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי לכלל מסקנה שרשות אכיפה מוסמכת בנסיבות העניין לנקוט בסמכויות חיפוש ותפיסה של חפצים ששימשו או עתידים לשמש לביצוע עבירה, לרבות עבירות תכנון ובניה, חרף ניהול הליכים משפטיים נגד המבקש - הבעלים של אותו חפץ. להלן אנמק.

31. המסגרת הנורמטיבית מכוחה בוצעה התפיסה, עליה נסמכת המשיבה, מצויה בהוראות סעיף 206 לחוק התכנון והבניה וסעיף 32(א) לפקודה.

32. סעיף 206(ב) לחוק שכותרתו "סמכויות מפקחים", קובע כדלקמן:

"(ב) התעורר חשד לביצוע עבירה לפי חוק זה, רשאי מפקח -

....

(2) לתפוס כל חפץ הקשור לעבירה; על תפיסה לפי פסקה זו יחולו הוראות הפרק הרביעי לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (בסעיף זה - פקודת מעצר וחיפוש), בשינויים המחויבים;

(3) לבקש מבית המשפט צו חיפוש לפי סעיף 23 לפקודת מעצר וחיפוש ולבצעו; על חיפוש לפי פסקה זו יחולו הוראות סעיפים 24(א)(1), 26 עד 28 ו-34 לפקודת מעצר וחיפוש, בשינויים המחויבים;"

33. סמכותה של רשות אכיפה לתפוס חפץ מעוגנת גם בסעיף 32(א) לפסד"פ, שקובע:

"רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה".

34. שלוש תכליות עיקריות עשויות להצמיח מקור סמכות לתפיסת החפץ: תכלית מניעתית - תפיסה למטרת מניעה עתידית של ביצוע עבירות, תכלית של הבטחת חילוט עתידי - תפיסה למטרת חילוט, ותכלית ראייתית - תפיסה לצורך הצגת החפץ כראייה בבית המשפט. ברם, אין די בקיומה של אחת התכליות שלעיל, כשלעצמה, כדי להכשיר את התפיסה. על בית המשפט הדן בבקשה לשחרור חפץ, לשקול את הצורך בהמשך התפיסה, על מנת להגשים את תכליתה, ולאזן שיקול זה, אל מול הפגיעה בזכות קניינו של הנפגע (בש"פ 342/06 חב' לרגו עבודות עפר בע"מ נגד מדינת ישראל, פסקה 8 (נבו 12.03.2006) (להלן: "בש"פ לרגו"); בש"פ 7992/22 עדנאן נורי נ' מדינת ישראל (נבו 01.03.2023); רע"פ 1588/13 עיסא סובחי נ' מדינת ישראל-עיריית ירושלים (11.03.2013)).

35. במקרה דנן, המשיבה טענה כי קיים אינטרס ציבורי במניעת ביצוע עבירות עתידיות. התכלית המניעתית של התפיסה נועדה אם כן למנוע או להקשות באופן ניכר על המבקש את מימוש זממו הפלילי באמצעות שלילת החפץ המיועד לשמש אמצעי בביצוע העבירה. במקרה דנן, סעד התפיסה נועד לצורך מניעת ביצוע עבירות נוספות לא רק על ידי הכלים התפוסים אלא גם על ידי המבקש, במיוחד כאשר קיימת היסטוריה של פעילות פלילית חוזרת ונשנית. (ראו והשוו בשינויים המחוייבים: ה"ת (שלום ראשל"צ) 26804-04-25 משטרה ירוקה נ' האני אבו חסונה (נבו 08.10.2025)).

36. כך למשל ברע"פ 1588/13 עיסא סובחי נ' מדינת ישראל-עיריית ירושלים (נבו 11.03.2013), נדחתה בקשת רשות ערעור שעניינה שחרור המשאית של המבקש בתנאים, ואשר נתפסה משנחשדה כי נעברה באמצעותה עבירה על חוק שמירת הניקיון לאחר שהמשאית נצפתה כאשר מתוכה הושלכה פסולת ברשות הרבים. המבקש טען, בין היתר, כי נקבעו תנאים מחמירים לשחרור המשאית ביחס למעורבים אחרים, והמשיבה הצדיקה זאת, בשני תיקים שמנוהלים נגד המבקש בעבירות דומות ובהתנהלות המבקש בעת התפיסה. בית המשפט, דחה טענות המבקש וקבע בין היתר כי "...לא "ענישה סלקטיבית", היא שעומדת בבסיס הפער בין תנאי שחרור משאיתו של המבקש, לבין תנאי השחרור של יתר הרכבים אשר נכחו באירוע, אלא התנהלות בעייתית, חוזרת ונשנית, מצידו של המבקש, ובעניין זה, אין לו להלין אלא על עצמו".

37. אם כן, עצם קיומו של הליך פלילי נגד בעל החפץ אינו שולל את סמכות התפיסה, במיוחד כאשר התפיסה משרתת תכלית מניעתית של ביצוע עבירות חוזרות ונשנות מצד המבקש. החזרת חפץ שקיים חשד סביר כי ישמש לביצוע עבירות נוספות, אך ורק בשל קיומו של הליך פלילי, עלולה לסכל את מטרת התפיסה המניעתית ולאפשר המשך פעילות עבריינית. (בש"פ 7992/22 עדנאן נורי נ' מדינת ישראל (נבו 01.03.2023)).

38. הדברים מקבלים משנה תוקף במקרה דנן, לאחר שהמבקש הורשע על פי הודאתו בעבירות דומות באותם מקרקעין, כך שחזקת החפות אינה עומדת לו עוד, וכאשר הדיון שנקבע לשמיעת טיעוני הצדדים לעונש עתיד להתקיים בחודש ינואר 2026. נראה אם כן, שההליך הפלילי לא הניא את המבקש מלשוב, על פי החשד, ולבצע עבירות דומות. אוסיף, שהנאשם גם לא יכול לאחוז את החבל בשני קצותיו, מחד להמשיך לבצע עבירות ללא מפריע, ומאידך לדחות בין מיוזמתו ובין בהסכמתו פעם אחר פעם את הדיון בבקשה להוצאת צו שיפוטי לאיסור שימוש, ולטעון שבשל אי הכרעה בבקשה הרי שלא קיימת למשיבה סמכות אכיפתית למניעת הישנות עבירות.

39. לאור כל האמור, מניעת תפיסה או החזרת חפץ שקיים חשש סביר כי ישמש לביצוע עבירות נוספות, אך ורק בשל קיומו של הליך פלילי בגין עבירות קודמות שתלוי ועומד (ממתין לשמיעת טיעוני הצדדים לעונש ומתן גזר דין), ובקשה למתן צו שיפוטי שטרם הוכרעה, מקנה מעין "חסינות" למבקש, ועלולה לסכל את מטרת התפיסה המניעתית ולאפשר המשך פעילות עבריינית, ובכך לפגוע באינטרס הציבורי ובשלטון החוק.

40. משקבעתי שלמשיבה סמכות לפעול לתפיסת הכלים, גם כאשר מתנהלים הליכים פליליים ובקשה לאיסור שימוש במקרקעין, כעת יש להמשיך ולברר האם התקיים בנסיבות מקור סמכות לתפיסת החפץ, והאם קיימת הצדקה להמשיך ולהחזיק בחפץ גם כיום? לבסוף, וככל שהתשובות לשאלות הן חיוביות, יש לבחון האם ניתן לנקוט ב"חלופת תפיסה" כמצוות הפסיקה ולהורות על שחרור התפוסים בתנאים.

41. על מנת לבחון טענות המבקש לתפיסה שלא כדין ובהעדר סמכות, יש לבחון האם במועד התפיסה, היה קיים יסוד סביר להניח שבאמצעות אותו החפץ, מבוצעת עבירה או שמא עומדים לבצע באמצעותו עבירה. כאשר למפקח יש יסוד סביר להניח שנעברה עבירה על פי חוק התכנון והבניה, הסמכות לתפוס כל חפץ, היא סמכות דומה לסמכותו של שוטר לתפוס חפץ לפי הפסד"פ. סעיף 32 לעיל אינו דורש ראיות ברמה גבוהה של שכנוע אלא ברמה של "יסוד סביר להניח" שקיים קשר בין התפוס לבין ביצועה של העבירה. בשלב החקירה וטרם הגשת כתב אישום, הרף הראייתי הנדרש הוא קיומו של חשד סביר כי המבקש ביצע את העבירה בה חשוד וזאת לאחר עיון בחומר שקיים בתיק החקירה (בש"פ 8353/09 פליקס מגלאניק נ' מדינת ישראל (נבו, 26.11.2009)).

42. לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים ובחנתי את חומרי החקירה שהוצגו לעיוני, מצאתי כי מתקיימת תשתית ראייתית מספקת לתמיכה בטענות המשיבה כי המבקש עושה על פי החשד שימוש אסור במקרקעין.

43. יודגש תחילה כי הן בבקשה והן במעמד הדיון בפניי, המבקש לא חלק על טיעוני המשיבה וגם לא הסתייג מקיומה של תשתית ראייתית לביצוע עבירות של שימוש אסור במקרקעין. המבקש גם לא הסתייג כי אותו שימוש אסור מתבצע באמצעות הכלים שנתפסו. כל שטען הוא שאין מקום לנקוט בהליכי חיפוש ותפיסה מקום שתלויים ועומדים הליכים משפטיים נגדו כאמור לעיל.

44. מחומר החקירה לרבות דוחות הפיקוח והתמונות, עולה כי בתיק ראיות שמבססות חשד לביצוע עבירות של שימוש אסור במקרקעין - מחזור ואיסוף ברזל ללא היתר בשטח של כ- 4,000 מ"ר. בביקורות שערכה המשיבה הוברר עוד שמבוצעת במקרקעין פעילות אסורה באמצעות הכלים שנתפסו. במעמד החקירה, הוטחו במבקש הראיות שנאספו נגדו, ואולם הוא נמנע מלשתף פעולה בחקירה ובחר לשמור על זכות השתיקה לכל אורך חקירתו. כאמור, הייעוד של המקרקעין בהתאם לתוכנית התקפה הוא חקלאי, בעוד שהשימוש הנטען והאסור המיוחס למבקש הוא לצרכי עסק לטיפול, אחסנת ומכירת ברזל ופסולת מתכת. אם כן, ניתן להתרשם כי הפעילות האסורה בניגוד לתוכנית, מושא כתב האישום בו הורשע המבקש, עודנה נמשכת.

45. בנסיבות אלו, דין טענות המבקש לתפיסה בהעדר סמכות להידחות, שכן מפקחי המשיבה מוסמכים לבצע את התפיסה מקום בו עלה החשד לביצוע עבירות חוזרות ונשנות באמצעות אותם כלים.

46. משקבעתי כי התקיים מקור סמכות לתפיסת החפץ, יש להידרש לשאלה אם קיימת הצדקה להמשיך ולהחזיק בחפץ גם כיום. בהתאם לפסיקה, יש לשקול את הצורך בהמשך התפיסה לצורך הגשמת תכליתה ולאזן אינטרס זה אל מול הפגיעה בזכות הקניין, בשים לב לחלוף הזמן מעת התפיסה ולהתמשכות הפגיעה ובשים לב לחזקת החפות העומדת לחשוד.

47. בעניין זה יפים דבריו של בית המשפט העליון בבש"פ לרגו, שם נקבע כי קיומו של מקור סמכות לתפיסת החפץ מלכתחילה אינו מצדיק בהכרח את המשך החזקתו לאורך זמן, ויש לבחון האם מתקיימת עילה להמשך תפיסתו בחלוף זמן ואם כן, האם קימת "חלופת תפיסה" נאותה, העשויה להגשים בעת ובעונה אחת את תכלית התפיסה בלא פגיעה בלתי מידתית בבעל הקנין. מקום בו ניתן למצוא נוסחת איזון נאותה כאמור, ראוי להחילה, תוך שחרור התפוס אגב קביעת תנאים מידתיים הולמים להגשמת תכלית משולבת של הגנה על האינטרס הציבורי ושמירה על זכויות הפרט. (רע"פ 4526/18 שאול אלוביץ נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (נבו 5.08.2018); בש"פ 6817/07 מדינת ישראל נ' סיטבון (נבו 31.10.2007)).

48. אינני מתעלמת מהפגיעה בזכות הקניין בנסיבות, עם זאת, אין צורך לחזור ולהזכיר את הפסיקה הענפה בעניין חומרתן של עבירות התכנון והבניה שהינן בגדר "מכת מדינה", את האינטרס הציבורי העומד ביסוד חוק התכנון והבניה, ואת המשימה הסיזיפית המוטלת על כתפי הרשויות למגר ביצוען של עבירות אלו.

49. מששוכנעתי כי קיים חשד ברף הנדרש כי העבירה המיוחסת למבקש בוצעה, ובהתחשב בשלב בו מצויה החקירה, הרי שקיים אינטרס ציבורי בתפיסת הכלים, לצורך מניעת המשך ביצוע עבירות עתידיות ואינטרס זה גובר, בשלב הזה, על האינטרס האישי פרטי של המבקש. כזכור, על פי טיעוני המשיבה, התכלית העיקרית לשמה נתפסו הכלים ומכוחה היא מתנגדת להשבתם, היא מניעת הישנות ביצוע העבירות. כפי שפורט לעיל, נוכח התנהלות המבקש משך שנים, ההליכים שננקטו נגדו, ונוכח ממצאי דו"חות הפיקוח והתמונות העדכניות והמסקנות הנגזרות מהם, הרי שחשש המשיבה כי עם שחרור התפוסים ימשיך המבקש בביצוע עבירה של שימוש אסור במקרקעין הוא ממשי בנסיבות.

50. כעת נותר לבחון האם בנסיבות העניין המשך החזקת התפוס על ידי המשיבה מוצדקת או שניתן לעשות שימוש באמצעי שפגיעתו בזכות הקניין של המבקש פחותה מתפיסה של ממש. משהודיעה המשיבה כי תסכים לחילופין לשחרר התפוסים, בחלופת תפיסה, שתבטיח מניעת הישנות עבירות דומות בעתיד, מצאתי כי עמדתה ראויה בנסיבות.

51. בשלב השלישי והאחרון, יש להידרש לטענות המבקש בדבר פגמים שנפלו בהליך הוצאת צו החיפוש והתפיסה, ומה הנפקות של אותם פגמים בכל הנוגע לתפיסת הרכוש. בהקשר זה יש לדון תחילה אם התקיימו פגמים דיוניים בהליך הוצאת הצו וכן בעת ביצועו, לרבות העלמת עובדות מהותיות מבית המשפט שהוציא את צו החיפוש בנוגע להליכים המתנהלים, אי הצגת צו מטעם המפקחים לגבי הסמכות החוקית בפני בעל המקרקעין, והיעדר נוכחות שני עדים בחיפוש במקרקעין כנדרש בחוק, והאם אחד הפגמים, לא כל שכן הצטברותם, מצדיקים השבת התפוסים בנסיבות אלה?

52. כאמור, ביום 4.11.25 פנתה המשיבה לבית המשפט במעמד צד אחד בבקשה להוצאת צו חיפוש, לפי סעיף 206 (ב)(3) לחוק התכנון והבניה, כאשר מושא הצו הוא המבקש. בבקשה הוצהר כי ביום 21.10.25 נעברה עבירה לכאורה של שימוש אסור במקרקעין, על פי סעיף 243 לחוק התכנון והבניה, ונחוץ חיפוש כדי להבטיח תפיסת חפץ או מסמך לצורך חקירה, משפט או הליך אחר. בפרטי החפץ, צוין כל חפץ או מסמך הקשורים בעבירה, הנמצאים במקרקעין האמורים, לרבות ציוד מכני הנדסי ומכולות. לאחר עיון בחומרי החקירה נעתר בית המשפט לבקשה והורה כי החיפוש ייערך בפני שני עדים שאינם שוטרים או מפקחים, בכפוף להוראות סעיף 26 לפסד"פ.

53. המשיבה טענה כי במעמד הוצאת צו החיפוש, הוצג לעיון בית המשפט חומר חקירה לרבות החומר הנוגע להליך התלוי ועומד נגד המבקש ואותו חומר הוצג גם לעיוני. אכן, החומר הקשור להליך הקודם, נמצא בתיק החקירה שהוצג לעיוני, משכך מצאתי לדחות טענות המבקש כי הוצאת הצו נעשתה תוך העלמת עובדות מעיני בית המשפט שהוציא את הצו, משלא נמצא להן בסיס.

54. בנוסף, לא מצאתי בסיס לטענה כי נפל פגם שעניינו אי הצגת צו החיפוש למבקש על ידי המפקחים, וזאת בהתבסס על טיעוני המבקש עצמו. כזכור, המבקש טען כי במעמד החקירה לא הוצג לעיונו צו החיפוש, והדבר נעשה אך לאחר התעקשותו, במעמד החיפוש. משכך, גם לפי טיעוני המבקש הצו הוצג לעיונו במעמד החיפוש ולכן דין הטענות לפגם בעניין זה להידחות.

55. אשר לטענה בדבר אי נוכחות שני עדים מטעם המבקש, בעת החיפוש. המשיבה ביקשה לדחות טענות המבקש תוך שהפנתה לע"פ 2279/15 בורוחוב נ' מדינת ישראל (נבו 31.1.2016), שם אושרה הרשעת נאשם אשר טען לפגם בחוקיות החיפוש שנערך בביתו. בפסק הדין צוין כי הצו הוצג לנאשם, וכי החיפוש נערך בנוכחותו ובנוכחות אחיו, קרי בנוכחות עד אחד למעט הנאשם עצמו. ואולם, הערעור לא התמקד בחיפוש, על אף שבית המשפט העליון מציין את סוגיית החיפוש והעדים לו, ואינו מוצא להעיר כי נפל פגם בחיפוש זה, כטענת הנאשם בערכאות דלמטה.

56. בהקשר זה, מצאתי לקבל טענות המבקש לכך שנפל פגם בהליך החיפוש. סעיף 26(א)(3) לפסד"פ קובע שחיפוש, בין על פי צו ובין שלא על פי צו, ייערך בפני שני עדים שאינם שוטרים, זולת אם "(3) תופש הבית או המקום שבו נערך החיפוש, או אחד מבני ביתו הנוכחים שם, ביקש לערכו שלא בפני עדים; הבקשה תפורט בפרוטוקול שייערך". כפי שנקבע לא אחת בפסיקה, הדרישה כי חיפוש במקום יתבצע בנוכחות עדים שאינם שוטרים היא דרישה מהותית. תפקידה להבטיח את מהימנות התיעוד שעורכים אנשי המרות.

57. בענייננו, צו החיפוש התיר למשיבה לחפש כאמור בפני שני עדים שאינם שוטרים כפוף להוראות סעיף 26 לפסד"פ. מן הראיות שהוצגו לעיוני עולה כי החיפוש נערך בנוכחות החשוד ואחיו ללא נוכחות שני עדים (מלבד המבקש - החשוד). יתרה מכך בדו"ח החיפוש צוין במפורש כי לאחר שהוסברה למחזיק המקום, הוראת החוק המחייבת נוכחות שני עדים בעת החיפוש, וכי ניתן לוותר על נוכחותם רק על פי בקשה מפורשת שלו, הגיב המחזיק "אני מבקש נוכחות שני עדים" ואילו בשדה שמות העדים צוינו השמות מחמוד שדאפנה - המבקש ואחיו ג'אודת שדאפנה. משכך, לא רק שהוויתור אינו מופיע בפרוטוקול שנערך אלא להפך מופיעה דרישה מצד המבקש לקיים הוראת החוק (ראו והשוו: ע"פ 482/20 מטר נ' מדינת ישראל (נבו 4.06.2020)). במצב דברים זה, ובזהירות הראויה לנוכח השלב בו נמצא ההליך, ומשטרם העידו העדים והמפקחים אודות נסיבות ביצוע החיפוש במקום, סבורני כי נפל פגם בחוקיות החיפוש, משזה לא נערך, בהתאם לצו, בפני שני עדים שאינם מפקחים.

58. מבלי לגרוע מן האמור, סבורני שבהליך שלפניי פגם זה אינו עומד בליבת העניין. בהקשר זה יש להקיש מהפסיקה שמתייחסת להשלכות עריכת חיפוש לא חוקי, לרבות בחינת המחיר החברתי של פסילת ראיות החיפוש (ראו והשוו: ע"פ (מחוזי-מרכז) 10002-03-21‏ ‏מדינת ישראל נ' אברהם אברגל (נבו 3.07.2021)) והעקרונות המנחים לפסילת ראיות שהושגו שלא כדין כפי שנקבעו בע"פ 5121/98 טור' רפאל יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי (נבו 4.5.2006), ואומצו על ידי המחוקק בסעיף 56א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971. על פי עקרונות אלה והתפתחויות מאוחרות יותר בפסיקה (עפ"ג (מחוזי-חי') 12284-04-15‏ ‏פארס חזימיה נ' מדינת ישראל (נבו 17.06.2015)), אבחן השפעת הפגם על בקשת המבקש להשבת התפוסים.

59. במקרה שבפניי, לא מצאתי כי קיימת הצדקה להורות על השבת התפוסים מכוח הפגם שנפל בהליך החיפוש, בהתחשב בעובדה כי בחיפוש זה נכחו המבקש ועד נוסף מטעמו, ובהתחשב בטיב התפוסים - כלי עבודה, כאשר לא נטענו טענות כגון בידוי ראיות או טענות אחרות לגוף החיפוש והתפיסה. משכך, אינני מוצאת כי יש בפגם הנטען כדי להביא לפסלות החיפוש או פירותיו, ודינן של טענות אלה להתברר בהליך גופו ככל ויוגש בהמשך נגד המבקש. אם כן, עסקינן באי חוקיות בדרגה נמוכה יחסית, כאשר מידת ההשפעה של אי החוקיות על השגת הראיות ובהמשך תפיסת הכלים שולית באופן שלא מצדיק השבת התפוסים ללא תנאים מטעם זה בלבד. בצד האמור, לאור הפגם שנפל מצאתי מקום להתחשב בתנאים שאקבע במסגרת חלופת תפיסה.

60. נוכח כל האמור לעיל, אני מורה על החזרת הכלים התפוסים וזאת בכפוף לקיום התנאים הבאים:

א. התחייבות המבקש כי לא יעשה שימוש אסור במקרקעין, וכן לא יעשה שימוש אסור בתפוסים, כאמור בהוראות חוק התכנון והבניה, בין על ידו ובין על ידי אחר מטעמו וזאת עד ליום 1/04/2026.

ב. המבקש יישא בדמי אחסנת התפוסים.

ג. לשם הבטחת ההתחייבות בסעיף א' לעיל, המבקש יפקיד סך של 10,000 ₪ בקופת בית המשפט, ויחתום על התחייבות עצמית על סך 80,000 ₪ וזאת תוך 7 ימים מהיום.

ד. ככל שלא יפעל המבקש בהתאם להתחייבותו, יורה בית המשפט על חילוט ההפקדה והערבות לטובת הרשות לאכיפה במקרקעין.

סוף דבר

61. אני מורה על שחרור הכלים התפוסים, וזאת כפוף למילוי כל התנאים שפירטתי לעיל. מובהר שאין בתנאים שנקבעו לעיל, כדי למנוע מהצדדים להגיש כל בקשה על פי דין.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, י"ט כסלו תשפ"ו, 09 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.