המבקשים מציינים שבעבר הוטל נגדם קנס מנהלי על ידי אותה משיבה בקשר לעבירות תכנון ובניה, הוגשה בקשה להישפט אך היא טרם נדונה - וקיימת נגיעה בין הקנס המנהלי לעניינו - אך לא חפיפה מלאה - כי החקירה כאן עוסקת בהמשך ביצוע העבירות.

לדעת המבקשים תכנית מתאר כוללנית שטרם קיבלה תוקף - קובעת שהמשך פעילות של עסקים בעלי שימושים מטרדיים שקיימים ביישוב ערב אישור התכנית - תוגבל לתקופה של עד 10 שנים ולאחר מכן בעליהם יחוייבו להעתיק אותם למקום אחר.

אלא שהתכנית הנ"ל אינה בתוקף.

נכון להיום אין בידי המבקשים שום היתר כדין לשימוש חורג. הפעילות בעסק על פניה אינה חוקית. הם טוענים לאכיפה בררנית אך הטענה נטענה בעלמא ובהעדר נתונים לא ניתן להשוות את עניינם של המבקשים לאחרים.

ב

"כ המבקשים טען גם שאין כל בסיס חוקי לתפיסה כי אין שום נוהל שמצדיק זאת.

אכן כנראה אין שום נוהל שמתייחס לסיטואציה זו אך לא לכל פעולה שאנחנו עושים צריך להיות נוהל.

סעיף 206 לחוק התכנון והבניה קובע שלמפקח יש את כל הסמכויות לפי סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי לתפוס חפצים שנתגלו אם נעברה עבירה וכך עשה.

ב"כ המשיבה אומרת שתכלית התפיסה היא מניעת עבירות. שאלתי את ב"כ המבקשים כיצד ניתן להבטיח שאם התפוסים יוחזרו הם לא ישמשו להישנות העבירות ולמעשה התשובה שקיבלתי היא שלא ניתן להבטיח זאת כי הדבר יביא לפשיטת רגל של המבקשת.

סיכומו של דבר - הבקשה נדחית ללא צו להוצאות.

ניתנה היום, א' כסלו תשפ"ה, 02 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.