1.  ביום 8.10.24 ניתנה הכרעת דין בתיק בה הרשיע בית הדין את הנאשמים בהעסקת עובדת זרה שלא כדין וללא היתר, עבירה על סעיפים 2(א)(1), 2(א)(2) +סעיף 1יג לחוק עובדים זרים תשנ"א-1991 (להלן: חוק עובדים זרים).

2.  ביום 23.1.2025 התקיים דיון במהלכו טענו הצדדים לעונש וכן הנאשם 2 ביקש להימנע מהרשעתו.

3.  על פי כתב האישום, במועד הרלוונטי לכתב האישום היו הנאשמים המחזיקים של הבית ברחוב האשל 124 בהרצליה (להלן: הבית). במסגרת ביקורת שערכו מפקחי רשות האוכלוסין וההגירה ביום 9.10.2018, נמצאה בבית עובדת זרה, Aniceta Alita מס' דרכון EC4500961//0 (להלן: העובדת), שביצעה עבודות משק בית וטיפול בילדים. בכתב האישום צוין כי הנאשמים העסיקו את העובדת בתקופה שבין 10.10.2017 ועד 9.10.2018 שלא על פי היתר כדין, כי העובדת עבדה אצל הנאשמים בביצוע עבודות משק בית וטיפול בילדים, וכן לנה בבית הנאשמים מפעם לפעם בביצוע שמירה על הילדים. עוד נטען כי העובדת לא הייתה בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום אזרחית ישראל או תושבת בה, והנאשמים קיבלו אותה לעבודה והעסיקו אותה מבלי שהייתה רשאית לעבוד בישראל בכלל ואצל הנאשמים בפרט.

טענות הצדדים לעניין בקשת הנאשם 2 להימנעות מהרשעה

4.  הנאשם 2 הוא איש עסקים. כעולה מנ/1,לנאשם 2 אחזקות בחברות ציבוריות שונות וכן בחברות פרטיות. כמו כן, בשל עסקיו, עשוי הנאשם 2 לרכוש בעתיד אחזקות בחברות ביטוח או בחברות בנקאיות או לשמש כבעל תפקיד בגופים מסוג זה. פעילותו זו של הנאשם 2 מבוססת על היותו בעל עבר נקי- כתנאי שאין בלתו, לרבות היעדר הרשעות מכל סוג, גם בהליכים שאינם נרשמים בגיליון הרשעות ובכלל זה- הרשעות בהליכים המתנהלים בפני בתי הדין האיזורים לעבודה, בהם מתבררות עבירות מסוג של העסקת עובדים זרים ללא היתר. בעניין אחזקות קיימות, במסגרת הצהרות בעלי תפקידים הניתנות אחת לשנה ואף בהתמודדות בהליכים שונים (כמו מכרזים) יש להצהיר על הרשעות מכל סוג. גם בימים אלו מעורב הנאשם 2 במספר מיזמים נוספים ורגישים אשר כרוכים בבדיקות שונות הנערכות לכלל המעורבים ואין ספק שהרשעה פלילית עשויה לגרום לו נזקים כלכליים רבים ואף לסיכון המיזמים כולם או חלקם. בשל רגישות המיזמים הנ"ל וחובת הסודיות החלה על הנאשם 2 חל עליו איסור למסור פרטים נוספים, אך מבוקש מבית הדין שלא לזקוף ענין זה לחובתו ולתת אמון בדבריו תוך מתן משקל לנזקים הכלכליים שעשויות להיגרם לו באם לא יוחלט על ביטול הרשעתו.

5.  עוד נטען כי הרשעת הנאשם 2 יכולה לגרום לאי נוחות בקרב משקיעים בחברות שלו ששמים את כספם בחברות שהוא בעל האחזקות בהם .

6.  מעבר לאמור, הנאשם 2 הוא דמות ציבורית ידועה בעולם העסקים וקיומה של הרשעה בתיק דנן המתפרסמת במאגרים משפטיים ואינה חסויה, עלולה להביא לפגיעה קשה לרבות תדמיתית לנאשם 2 ולעסקיו הנוכחיים והעתידיים.

7.  מעבר לאמור הנאשם 2 מקפיד לתרום לציבור, לרבות תרומות לחיילי צה"ל, במיוחד לאחר אסון ה-7.10.23.

8.  לאורך כל שנות פעילותו האישית והעסקית הקפיד הנאשם 2 לשמור על זכויות העובדים הרבים המועסקים בחברותיו . זהו כתב אישום ראשון כנגד הנאשמים בעבירה כלשהי ואין מדובר בדפוס התנהגות.

9.  נוכח הנזק הרב שעלול להיגרם לנאשם 2 מהותרת ההרשעה על כנה הרי שייגרם פער בלתי נסבל בין עוצמת הפגיעה של ההרשעה הפלילית בנאשם, ברמת האינדבידואלית לבין התועלת שתצמח לחברה ולאינטרס הציבורי מקיומה של ההרשעה. במיוחד שעה שהנאשמת 1 הורשעה.

10.  במהלך הדיון טען גם הנאשם 2 בעצמו וציין כי הוא מחזיק במספר חברות ציבוריות כבעל שליטה ומנכ"ל, חברות גדולות במשק שנסחרות בבורסה. עוד ציין כי בהמשך כנראה יחזיק בחברות ריאליות, יכול להיות כבעל שליטה בחברת ביטוח, יכול להיות בבנק בעתיד ולכן הוא חושב שהרשעה פלילית יכולה לפגוע בו בעתיד.

11.  משכך הנאשם 2 מבקש להורות על ענישתו ללא הרשעה 2 וזאת לפי סעיף 71 א(ב) לחוק העונשין וסעיף 192 א לחוק סדר הדין הפלילי. עוד ציין הנאשם 2 כי אין חובה ליתן צו שירות לתועלת הציבור או צו מבחן ודי אף בהטלת התחייבות להימנע מעבירה כעונש יחיד ללא סנקציה נוספות.

טענות המאשימה לענין הימנעות מהרשעה

12.  מנגד לטענת המאשימה, הנאשם העיד בפני בית הדין על הקשיים הצפויים לו מהרשעה והגיש מוצג מטעמו ( נ/1) שנערך על ידי משרד עוה"ד שמעונוב הנושא את הכותרת "אחזקותיו של מר ברק רוזן בחברות ציבוריות בישראל". המסמך מפרט את מעורבותו בחברות שבבעלותו או באחזקתו. כמו כן בעדותו בפני בית הדין הצהיר כי ידאג להעביר מסמכים נוספים וכן אף ניתנה לו הזדמנות להעביר במעטפה חסויה חומרים נוספים לעיונו של בית הדין וזאת בשל רגישות החומר וסודיותו (ר' עמ 15 שורות 1-4 לפרוטוקול הדיון מיום 23.1.25). למרות האמור, בחר הנאשם 2 שלא לעשות כן ולא הוגש כל מסמך נוסף מטעמו, לא באופן גלוי ולא באופן חסוי.

13.  עיון בחקירתו של הנאשם 2 על המסמך שהוגש מטעמו מעלה כי העיד ואישר כי המסמך מתייחס לאחזקות שכבר יש לו ואילו הבקשה שלו להימנע מהרשעה הינה לגבי העתיד, כדי שלא תיחסם בפניו האפשרות לרכוש גוף ריאלי (ר' עמ' 14 שורות 3-6 לפרוטוקול מיום 23.1.25). מדובר בנזק תיאורטי אשר לא הוכח לא בדיון ולא בהשלמת הטיעון.

14.  עוד העיד הנאשם 2 כי אם ירצה לרכוש בעתיד חברה ציבורית בעלת אופי ריאלי /פיננסי או ירצה לשמש כדירקטור, תימנע ממנו האפשרות לעשות זאת בשל הרשעה. אולם הנאשם לא הגיש לבית הדין ראשית ראיה בנדון או נוסח הסכם רכישת מניות או הסכם מינוי דירקטור כדי לאשר את דבריו.

15.  הנאשם 2 לא הציג ולא בראיה אחת את הנזק הקונקרטי הצפוי לו מהרשעה בדין וכל טיעוניו בנדון הינם פועל יוצא של תוצר של כל אדם המורשע בהליך פלילי. וכי מדובר בעבירה כלכלית שהסנקציה הרישומית בצידה תורמת להרתעה.

16.  הנאשם 2 לא הוכיח נזק מוחשי וקונקרטי היה והרשעתו תעמוד בעינה. וכן לא הסביר כיצד הנזק שייגרם לו חורג מהנזק הנלווה ממילא לכל הרשעה בפלילים מעצם טבעה.

17.  שאר טיעוני הנאשם לאי הרשעה- תרומה לציבור, חלוף הזמן, אי מעורבות בפלילים, מקומם להילקח בחשבון במסגרת טיעונים לעונש ואינם חלק מתנאים שנקבעו בפסיקה.

טענות הצדדים לעונש

18.  לטענת המאשימה העבירה נשוא כתב האישום, בוצעה שלא במסגרת משלח ידם של הנאשמים, העונש המרבי שנקבע בחוק עובדים זרים, ביחס לעבירת העסקה, שלא במסגרת משלח יד הינו 58,400 ש"ח, כאשר עונש המינימום הקבוע, לא יופחת מגובה כפל הקנס המנהלי לעבירה הזו, קרי 10,000 שקלים.

19.  כתב האישום מלכתחילה הוגש בהליך ייזום, בשל נסיבות לחומרה. מדובר בעבירה שנעשתה במשך תקופה ממושכת של 12 חודשים, העובדת הזרה הועסקה שלא כדין ללא היתר, כאשר הייתה בעלת אשרת תייר שפגה.

20.  עבירה של העסקה של עובד זר במשק בית, כאשר מדינת ישראל כלל לא מנפיקה היתרים למשק בית ואין ענף כזה במסגרת עבודות עובדים זרים, מהווה פגיעה הן במדיניות ההגירה של ישראל והעסקה של עובדים זרים שלא כדין והן במדיניות התעסוקה של ישראל ופגיעה באפשרויות התעסוקה של ישראלים ובתנאי מסחר שוויוניים אל מול מעסיקים המקפידים על הוראות החוק.

21.  המאשימה מבקשת לראות בעבירות נשוא כתב האישום כאירוע אחד. מתחם העונש ההולם ייקבע לפי עיקרון ההלימה, תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע, מידת הפגיעה במדיניות הענישה הנהוגה, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ומספר העבירות, בהתאם, לעונש המקסימלי שניתן להטיל.

22.  העבירה נשוא כתב האישום הינה עבירה כלכלית חמורה שעם הזמן הפכה להיות בעיה חברתית ומוסרית נפוצה. בענייננו, העובדת הזרה הועסקה פרק זמן ממושך, 12 חודשים, היא ביצעה את העבודה לרווחת הנאשמים, לא מדובר בהעסקה חד פעמית אלא במסגרת העסקה קבועה, רציפה ומתמשכת ואלמלא הביקורת ככל הנראה שהעובדת הזרה הייתה ממשיכה לעבוד אצל הנאשמים.

23.  הנאשמים בעבירות כגון אלו המפורטות בכתב האישום הינם אנשים נורמטיביים, ללא עבר פלילי ולרוב העבירות לא מבוצעות על רקע סטייה מאורח חיים נורמטיבי ולכן הן לא מצדיקות טיפול או שיקום.

24.  לאחר שקלול כל השיקולים, המאשימה ביקשה לקבוע מתחם ענישה שנע בין 40,000 שקלים ל-70,000 שקלים לשני בני הזוג ביחד. באשר לקביעת העונש בתוך המתחם המאשימה ביקשה להביא בחשבון שאין לזוג עבירות קודמות, מדובר בעבירה משנת 2018 , לכן המאשימה עתרה לענישה בתוך המתחם, של 65,000 שקלים לשני בני הזוג.

25.  מנגד, לטענת הנאשמים מאז מועד העבירה נושא כתב האישום, חודש אוקטובר 2018 ועד מועד זה חלפו מעל 6 שנים, נתון שאמור להיזקף לזכות הנאשמים. במהלך השנים האלו הנאשמים לא נחקרו ולא נחשדו בביצוע דבר מה נוסף או דבר עבירה נוסף, לא בכלל ולא בתחום העסקתם של עובדים זרים בפרט. הנאשמים שיתפו פעולה באופן מלא עם גורמי החקירה השיבו לכל שאלה ומסרו את המסמכים והמידע אותם התבקשו להעביר לגורמי החקירה לימים גם עבירת הביטוח שהייתה בכתב האישום במקור נמחקה ,דבר המעיד על-כך שלא הייתה פה שום כוונה לחמוק מאיזושהי התחייבות כלכלית. במהלך הליך ההוכחות הועלו טענות משמעותיות תוך שהנאשמים לא משכו את בירור התיק ללא הצדקה עניינית, תוך שהנאשמים ניהלו את הגנתם באופן ראוי והוגן .

26.  לנאשמים לא היה כל תמריץ כלכלי מביצוע דבר העבירה, הם לא הרוויחו ממנה דבר. שכר העובדת שולם לה בהתאם להסכמות הצדדים ונערך לה ביטוח רפואי מתאים.

27.  מעבר לאמור הנאשמים העלו טענות בדבר פגמים בחקירה וכן חריגות בכתב האישום בשים לב לקיומה של בקשה לועדה הומניטרית מצד העובדת וכן חוסר ידיעה בזמן אמת לכך שאשרת העבודה של העובדת הזרה בה החזיקה עד 10/17 בוטלה ולא חודשה .

28.  הנאשם 2 והחברות שבבעלותו תורמים רבות לציבור במיוחד עכשיו במלחמה.

29.  .מדובר על אירוע אחד, מסכת עובדתית אחת שבוצעה לאותו ציר זמן ואין הצדקה להפריד באופן מלאכותי בין המעשים.

30.  הנאשמים נוטלים אחריות מלאה וחרטה כנה על האירוע שנוצר ככל שבית הדין ימצא לדחות את הבקשה לענישה ללא הרשעה , הם מבקשים להעמיד את גובה הקנס על הרף המינימלי של כפל הקנס המנהלי שהוא עשרת אלפים שקל ובכל מקרה מבקשים הנאשמים שהקנס לא יעלה על 10% עד 30% מהרף התחתון של מתחם הענישה שנטען ע"י המאשימה.

דיון והכרעה לענין הבקשה להימנע מהרשעה

31.  הכלל הוא כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יש להרשיעו בדין (ר׳ ע"פ 9262/03 פלוני נ׳ מדינת ישראל, פ"ד נח (4) 869, 876). אולם לבית המשפט הסמכות ליתן צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור תוך הימנעות מהרשעה, בהתאם להוראת סעיף 192 א׳ לחוק סדר הדין הפלילי[נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"), הקובע כמצוטט:

"הרשיע בית המשפט את הנאשם, ולפני מתן גזר הדין ראה שיש מקום לתת לגביו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה, רשאי הוא לבטל את ההרשעה ולצוות כאמור".

קביעה דומה מצויה בסעיף71א'(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") אשר לפיו:

"מצא בית המשפט שנאשם ביצע עבירה, רשאי הוא לתת צו שירות גם ללא הרשעה, בנוסף למבחן או בלעדיו, ומשעשה כן יהיה דינו של צו השירות, לעניין סעיף 9 לפקודת המבחן (נוסח חדש),תשכ"ט - 1969, כדין צו מבחן".

  הוראות רלוונטיות נוספות מצויות בסעיף 1 לפקודת המבחן (נוסח חדש), התשכ"ט - 1969 (להלן: "פקודת המבחן", ובסעיף 72(ב) לחוק העונשין- הקובע:

"קבע בית המשפט שנאשם ביצע עבירה אך לא הרשיעו, רשאי הוא לצוות כי הנאשם ייתן התחייבות להימנע מעבירה בתוך תקופה שיקבע בית המשפט ושלא תעלה על שנה אחת".

32.  הלכה פסוקה היא כי הימנעות מהרשעה של נאשם אשר נקבע כי ביצע עבירה, מהווה חריג שיופעל על ידי בתי המשפט במשורה ובמקרים חריגים בלבד, בהם מתקיימות נסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת (ר׳ ר"ע 432/85 רומנו נ׳ מדינת ישראל, [פורסם בנבו] ניתן ביום 21.8.85 , ע"פ 2083/96 כתב נ׳ מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 (1997) ; ע"פ 57160-01-14 מדינת ישראל נ׳ חדוות הורים בע"מ ואח׳, [פורסם בנבו] ניתן ביום 8.11.14 (להלן: "פרשת חדוות הורים")).

33.  בפסיקה נקבע כי קיימים שני תנאים מצטברים להימנעות מהרשעה:

"..האחד, כי ההרשעה פוגעת פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; השני, כי סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים (עניין כתב). נדרש לפיכך איזון עדין, בין האינטרסים הציבוריים הרלוונטיים וביניהם הצורך בהרתעת הרבים, הוקעה חברתית ואכיפה שוויונית, לבין הנזק הצפוי לנאשם הספציפי כתוצאה מעצם ההרשעה" (ר' ע"פ 6291-05-10 א. כפיר אחזקות בע"מ נ' מדינת ישראל נ' משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (פורסם בנבו, 31.01.2012)).

34.  בע"פ 33112-09-15 מדינת ישראל - מרסי זלקינד (5.7.17) ( להלן: פסק דין זלקינד) עמד בית הדין הארצי לעבודה על ההלכה הנוגעת להימנעות או ביטול מהרשעה וציין, בין היתר, כי:

"הכלל, כפי שעמד עליו בית המשפט העליון לא אחת הוא כי "מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו"...

אלא שישנם מקרים שיצדיקו חריגה מן הכלל האמור....

בפסק הדין המנחה בפרשת כתב פרש בית המשפט העליון את השיקולים המנחים להימנעות מהרשעה, תוך שהדגיש כי: "... אכן, ענישתו של נאשם היא אינדיווידואלית, ובית-המשפט בוחן עניינו של כל נאשם ונאשם ואינו קובע את עונשו אך על-פי מהות העבירה. ואולם, מהותה של העבירה, הצורך בהרתעת הרבים, ובעבירות שקורבנן אינו הפרט אלא הציבור כולו אף הוקעת מעשי העבירה - בצירוף מדיניות ענישה אחידה ככל האפשר על יסוד שיקולים אלה - כל אלה משמשים כגורמים העלולים לגבור אף על שיקומו של הנאשם.

הימנעות מהרשעה אפשרית אפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל" ....

עוד נקבע כי "הנטל הוא על הנאשם המבקש להימנע מהרשעתו לשכנע כי מן הראוי לחרוג בעניינו מדרך הכלל, וכי שיקולי השיקום האינדיבידואליים גוברים במידה רבה על שיקולי האינטרס הציבורי"...."

35. כמו כן, בית הדין הארצי התייחס בפסק דין זלקינד לטענות שהעלה המשיב בדבר היותו אדם נורמטיבי וציין בהקשר זה כי:

"כך גם טוען המשיב, ודבריו מאושרים בתסקיר שירות המבחן, כי הוא אדם נורמטיבי; מדובר באירוע פלילי ראשון בו הורשע; המקרה אינו משקף דפוס התנהגות כרוני שלו; הוא לקח אחריות על המעשה, ולא יחזור עליו. בקשר לטיעונים אלה של המשיב לא למותר הוא להזכיר כי העבירות לפי חוק עובדים זרים, ובכללן העבירות מושא כתב האישום, הן עבירות בעלת אופי כלכלי. צודקת המערערת בטענתה כי במרבית המקרים מבצעי עבירות אלה הם אנשים נורמטיביים. עם זאת, בשים לב לאופיין הכלכלי, הן מחייבות ככלל הרשעה וענישה מוחשית בעלת אופי כלכלי. ענישה ללא הרשעה פוגעת באפשרות להשיג את התכלית העומדת בבסיס העבירות הללו, שהיא לעקור מן השורש את התופעה הפסולה של העסקת עובדים זרים ללא היתר, ובניגוד ליתר הוראות החוק. מקובלת עלינו טענת המערערת בהקשר זה, לפיה, בשל אופיין ותוצאותיהן של העבירות הכלכליות כפי שנקבעו בחוק עובדים זרים, יש להיזהר במתן משקל יתר לעברם הנקי ואורחות חייהם הנורמטיביים של מי שמואשם בהן, ומנגד, על מנת להבטיח את עקרון אחידות הענישה ואת שיקולי ההרתעה והגמול, יש ליתן משקל רב יותר לאופיין של העבירות, נסיבותיהן ותוצאותיהן..."

(ר' בהקשר זה גם את דברי בית הדין הארצי בע"פ (ארצי) 55267-05-16 איתן אמי - עובדים זרים לבניין בע"מ - מדינת ישראל (1.2.18)).

36.  בעניין רע"פ (עליון) 7224/14 משה פרנסקי נ' מדינת ישראל, נקבע:

 

בראש ובראשונה אבקש להתייחס לטענה, לפיה "די במידת ודאות קרובה לקיומו של נזק קונקרטי" כדי להימנע מהרשעתו של הנאשם. גישה זו אינה עולה בקנה אחד עם פסיקתו של בית משפט זה, לפיה יש להצביע על כך שהרשעתו של הנאשם תביא "לפגיעה קשה וקונקרטית בסיכויי שיקומו", ולבסס טענות אלה בתשתית ראייתית מתאימה (עניין לוזון; רע"פ 2180/14 שמואלי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (26/4/14); רע"פ 1439/13 קשת נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (4/3/13)). החובה להצביע על קיומו של נזק קונקרטי, מתיישבת עם אופיו המצומצם של החריג שעניינו הימנעות מהרשעה, אשר נועד לחול אך במקרים מיוחדים בהם קיימים טעמים כבדי משקל הנוגעים לצורכי שיקומו של הנאשם. אימוץ עמדתו של המבקש, עלולה להוביל לסטייה מהאיזון הבסיסי העומד ביסודו של החריג, ואת זאת אין בידי לאפשר".

 

וכן רלוונטים דברי בית המשפט בע"פ 5985/13 הראל אבן נ' מדינת ישראל (מיום 2/4/14):

 

"... עקב אכילס בערעורו של המערער, הוא כי לא עמד בנטל לשכנע כי עצם הרשעתו היא אשר תוביל לפגיעה ממשית בפרנסתו ובתחום עיסוקו הייחודי.

ברור שבכל הרשעה יש פוטנציאל לפגיעה במידה כזו או אחרת בפרנסתו של אדם ובמשלח-ידו ... ברם, בית המשפט המחוזי התרשם כי מעמדו המקצועי של המערער ברכבת מוצק, וזאת על יסוד הערכת ההנהלה את כישוריו ואת תרומתו לאורך השנים. נחה דעתו של בית המשפט המחוזי כי הפגיעה בעתידו של המערער אינה מוחשית ולא ממשית, ובית המשפט נתן כמה וכמה סימנים בהערכתו זו. אינני רואה סיבה להתערב בממצאיו של בית המשפט המחוזי, בהערכתו ובמסקנתו ...".

 

37.  לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ובהינתן אמות המידה שנקבעו בפסיקה כמפורט לעיל, לרבות טיבן של העבירות נשוא כתב האישום, הגעתי לכלל מסקנה כי לא מתקיימים בענייננו נסיבות חריגות המצדיקות הימנעות מהרשעה של הנאשם 2.

38.  הנאשם 2 לא הניח כל תשתית ראייתית לפגיעה וודאית בעיסוקיו ולא הציג כל ראיה ממנה ניתן להסיק כי קיים חשש ממשי כי עסקיו יפגעו בצורה כלשהי או שיגרם לו נזק קונקרטי או פגיעה ממשית. למותר לציין כי תרחישים עתידיים ללא הוכחת נזק ממשי אינה תואמת את הנדרש בפסיקה שפורטה לעיל.

39.  גם עיון בנ/1 מעלה כי אין התייחסות לנזק כלשהו לנאשם 2 . עיון בנ/1 מעלה כי הנאשם 2 נמנה על בעלי השליטה בחברת ישראל קנדה (ט.ר) בע"מ וכי הוא משמש כדירקטור ומנכ"ל שם . כן צויין במסמך זה כי הנאשם משמש גם כיו"ר דירקטריון משותף של איי סי אר ישראל קנדה ראם החזקות בע"מ וכן כי הוא בעל שליטה בעוד שתי חברות נוספות. מעבר לכך, לא הוצגה על ידו כל ראיה ממנה עולה כי יגרם לו נזק כלכלי כלשהי בנדון, המצדיק לפעול בהתאם לחריג הקובע כי יש להימנע מהרשעה.

40.  הנאשם 1 לא הוכיח את הנזק הקונקרטי הצפוי לו במקרה של הרשעה, הנימוקים שהעלה אינם מצביעים על נזק עתידי, ספציפי צפוי בעתיד, המוכח בצורה כלשהי. הנאשם 2 גם לא הסביר כיצד הנזק שיגרם לו, חורג מהנזק הנלווה ממילא לכל הרשעה בפלילים.

41.  ערה אני לכך כי הנאשם 2 העיד כי במידה וירצה לרכוש בעתיד חברה ציבורית בעלת אופי ריאלי /פיננסי או ירצה לשמש כדירקטור תימנע ממנו האפשרות לעשות זאת בשל הרשעה. אולם הנאשם לא הגיש לבית הדין ראשית ראיה כי אכן הרשעה בעבירה כלכלית זו תמנע זאת.

42.  משכך לא שוכנעתי כי הנאשם הוכיח את הנזק הקונקרטי הצפוי לו מהרשעה בדין וכל טיעוניו בנדון הינם פועל יוצא של תוצר של כל אדם המורשע בהליך פלילי. וכי מדובר בעבירה כלכלית שהסנקציה הרישומית בצידה היא תורמת להרתעה.

43.  מעבר לאמור, שאר הנימוקים שהעלה הנאשם בכל הנוגע לאי הרשעה לרבות, תרומתו לציבור, חלוף הזמן , אי מעורבות בפלילים, מקומם להילקח בחשבון במסגרת שיקולים בגזירת העונש, ולא במסגרת ביטול הרשעה. כפי שנטען על ידי המאשימה, בפסיקה כבר נקבע כי עבירות על חוק עובדים זרים, בפרט העסקה במשק בית, נעברות בדרך כלל על ידי אנשים נורמטיביים נעדרי עבר פלילי ועל כן עניין זה כשלעצמו אינו מצדיק ביטול הרשעה, אשר עלול להפלות נאשמים אחרים ולפגוע בעקרון האכיפה השוויונית והאחידה (ר' ע"פ (ארצי) 33112-09-15 מדינת ישראל - מרסי זלקינד, ניתן ביום 5.7.17).

44.  אשר על כן, משלא עלה בידי הנאשם 2 לשכנע כי ייגרם לו נזק חמור וקונקרטי כתוצאה מההרשעה, דין הבקשה לביטול הרשעה להידחות.

45.  משכך נעבור לגזירת הדין

דיון והכרעה

46.  סימן א'1 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין), עוסק בהבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה, כפי שתוקן במסגרת תיקון מס' 113 לחוק העונשין. על פי הקבוע שם, את גזירת הדין יש לקבוע בשלושה שלבים, כאשר העיקרון המנחה, שנקבע בסעיף 40ב' לחוק הוא "קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו".

47.  בשלב הראשון יש לקבוע האם העבירות מהוות אירוע אחד או מספר אירועים נפרדים. בשלב השני, על בית הדין לקבוע את מתחם הענישה לכל אירוע בהתחשב בעבירה ובנסיבות הקשורות בביצועה ואילו בשלב השלישי, על בית הדין לגזור את העונש בתוך אותו המתחם בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות לעבירה (עפ 8641/12 מוחמד סעד נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] ניתן ביום 5.8.13).

48.  שעה שהמאשימה טוענת לאירוע אחד הרי שאנו מקבלים את טענתה בנדון שעה שלא טענה אחרת ושעה שעיון בכתב האישום מעלה כי אכן מדובר באירוע אחד בנוגע לעובדת אחת שהועסקה אצל הנאשמים .

השלב השני -קביעת מתחם הענישה

49.  בהתאם להוראות סעיף 40ג לחוק העונשין, על בית הדין לקבוע "מתחם עונש הולם למעשי העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעיקרון המנחה" ולהתחשב לשם כך "בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40ט'", הכוללות את הנזק שנגרם מביצוע העבירה, הסיבות שהביאו את הנאשם לביצוע העבירה, מידת השליטה על מעשהו ועוד. כאשר מדובר בהטלת קנס כספי יש לקחת בחשבון גם את מצבו הכלכלי של הנאשם (סעיף 40ח לחוק העונשין).

50.  בהתאם להלכת בית הדין הארצי בעניין חדוות הורים, בקביעת מתחם הענישה יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה.

51.  בענייננו, מדובר על העסקה של עובדת זרה, ללא היתר העסקה.

52.  בעניין זה רלוונטים דברי בית הדין בע"פ (ארצי) 1001/01 מד"י נ' נפתלי, פד"ע לח' 145, נקבע:

"לחובתו של המשיב עלינו לציין כי מדובר בעבירה חמורה, במיוחד כאשר העסקת עובדים זרים ללא היתר הופכת להיות בעיה חברתית ומוסרית. העסקת עובדים זרים, ללא היתר וללא הפיקוח של החוק ומשרד העבודה והרווחה המבטיח להם תנאי עבודה הוגנים, פוגעת גם בתנאי עבודתם של עובדים מקומיים רבים הצריכים להתחרות בשוק העבודה עם עבודה זולה. אנו מצוותים מכוח עקרונות הדמוקרטיה של מדינת ישראל ומורשת ישראל להעניק יחס הוגן לזר. לפיכך, אין להטיל קנס סמלי או נמוך על המעסיק פועלים זרים ללא היתר מבלי שקיימים נימוקים מיוחדים, דבר שאינו קיים במקרה דנן".

53.  וכן רלוונטים דברי בית הדין בע"פ (ארצי) 11534-11-14 אדרי נ' מד"י (מיום 28/6/17) שם נקבע, ביחס לעבירות מסוג זו שבה הורשעו הנאשמים כאן:

"מדובר בעבירות כלכליות שהדרך להילחם בהן היא באמצעות יציר הרתעה כלכלית דרך הטלת קנסות כבדים, שתכליתה היא להפוך את העבריינות בתחום לבלתי משתלמת. על רקע זה, ככלל, דרך המלך ליצירת הרתעה יעילה ואפקטיבית היא בהטלת סנקציה עונשית כספית".

54.  על פי הפסיקה, העסקת עובדים זרים שלא כדין פוגעת במדיניותה הכלכלית של הממשלה ובתנאי עבודתם של עובדים מקומיים רבים ויש בה להשליך על עליה ברמת האבטלה מחד גיסא והפחתה ברמת השכר מאידך גיסא. ראה ע"פ 57160-01-14 מדינת ישראל נ' חדוות הורים בע"מ ואח', מיום 8/11/14.

55.  העבירות שעניינן העסקת עובדים זרים בלא היתר, מסווגות כ"עבירות כלכליות", שהדרך להילחם בהן היא באמצעות יצירת הרתעה כלכלית, קרי בהטלת קנסות כבדים, אשר תכליתם להפוך את העבריינות בתחום לבלתי משתלמת. על רקע האמור, ככלל, דרך המלך ליצירת הרתעה יעילה ואפקטיבית, היא בהטלת סנקציה עונשית כספית מרתיעה ומשמעותית.

56.  ביולי 2012 תוקן חוק עובדים זרים וקבע במפורש כי מקום בו הוגש כתב אישום בגין עבירה על חוק עובדים זרים הקנס שיגזר על נאשם שהורשע לא יפחת מכפל הקנס המנהלי:

2(א1)  קנס כאמור בסעיף קטן (א) לא יפחת מכפל הקנס המינהלי הקבוע לעבירה, ובית המשפט רשאי להקל בעונש כאמור, מטעמים מיוחדים שיירשמו..."

57.  אשר על כן, הרף התחתון בטווח הענישה הוא כפל הקנס המנהלי שנקבע לעבירה ועומד על 10,000 ₪.

58.  הקנס הפלילי שנקבע לכל עבירה עומד על 58,400 ₪, ואולם נדמה כי קנס בשיעור כזה מן הראוי לשמור לאותם מקרים חמורים בהם נוספו לעבירה שעניינה העסקה בלא היתר עבירות נלוות נוספות כגון העסקה בלא תנאי מגורים הולמים ועוד כיו"ב פגיעה בזכויות יסוד של העובד, נסיבות אשר לא מתקיימות בענייננו.

59.  מבחינת היקף העבירה - מדובר בהעסקה שלא כדין של עובדת אחת, שלא במסגרת עסקם או משלח ידם של הנאשמים. ההעסקה נמשכה לאורך תקופה של כשנה.

60.  בהע"ז 61894-07-18 מדינת ישראל נ' קרמר ואח', כתב האישום עסק בהעסקת עובדת זרה ללא היתר בעבודות משק בית לרבות לינה בבית הנאשמים למשך זמן העסקה של 4 שנים,  שם נקבע מתחם בין 10,000 ₪, שהוא כפל הקנס המנהלי ל- 35,000 ₪ שהם 60% מהקנס המקסימלי. ונפסק קנס של 16,000 ₪ לכל אחד מהנאשמים.

61.  בעניין הע"ז (תא) 67802-06-17 מד"י נ' לב (מיום 17/12/19) שם נקבע, בנסיבות דומות, כי יש להטיל קנס בסך 12,000 ₪ על כל אחד מהנאשמים.

ראו גם :הע"ז (ת"א) 1094-10 מדינת ישראל נ' רונן משה שריון, מיום 22/2/17; הע"ז (ת"א) 6468-10-12 מדינת ישראל נ' ליאונל דוד כהן, מיום 24/5/14; הע"ז (ת"א) 15327-01-12 מדינת ישראל נ' ריק רויטל, מיום 8/4/14; העז (ת"א) 23787-02-12 מדינת ישראל נ' שאול שי מאור מיום 3/7/12.

62.  בשים לב לערך החברתי המוגן, נסיבות ביצוע העבירה כמפורט לעיל, ומדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים - סבורני כי מתחם הענישה הראוי עבור העבירה בכתב האישום הוא קנס בשיעור שבין 10,000 ₪ ל-25,000 ₪ לכל אחד מהנאשמים .

גזירת העונש מתוך המתחם שנקבע

63.  בגזירת העונש הראוי לכל אחד משני הנאשמים, מתוך המתחם שצוין לעיל, יש לקחת בחשבון לקולא את העובדה שמדובר בתא משפחתי אחד וביחידה כלכלית אחת. ראו ע"פ 33166-09-15 מדינת ישראל נ' ערגה מן ואלי מן, מיום 1.2.17.

64.  עוד יש לציין את חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות ועד להגשת כתב האישום.

65.  כמו כן, יש ליתן את הדעת לכך שלא הוגשו כתבי אישום נוספים כנגד הנאשמים בגין עבירות אלה וכי הנאשמים נטולי עבר פלילי.

66.  עוד אציין כי שוכנעתי שמדובר במעידה חד פעמית מצד הנאשמים וכי תכלית ההרתעה האישית בעניינם, הושגה כבר בעצם הגשת כתב האישום וניהול ההליך הפלילי.

67.  כמו כן לקחתי בחשבון את תרומתו החברתית לציבור כפי שציין הנאשם 2 בפני בית הדין ואת העובדה שחלק מרכיבי כתב האישום נמחקו.

68.  בשים לב למכלול השיקולים שוכנעתי כי ניתן להסתפק בגזירת קנס ברף התחתון של מתחם הענישה שנקבע.

69.  בהתאם לכך אני גוזרת על הנאשמים את העונשים כדלקמן:

70.  לגבי הנאשמת 1 - קנס בסך 10,000 ₪ בגין הרשעתה בעבירה של העסקת עובדת שלא כדין וללא היתר .

71.  באשר לנאשם 2 - קנס בסך 10,000 ₪, בגין הרשעתו בעבירה של העסקת עובדת שלא כדין ללא היתר .

72.  כמו כן, מכוח סעיף 72 לחוק העונשין, בתוך 30 יום מהיום יחתמו הנאשמים על כתב התחייבות להימנע מביצוע עבירה על חוק עובדים זרים, לתקופה של שלוש שנים, שאם לא כן יחוייב כל אחד מהם בקנס המקסימלי הקבוע בחוק בסך 58,400 ₪.

73.  הקנסות שפורטו לעיל ישולמו בתוך 45 ימים מהיום

74.  על הנאשמים לפנות למזכירות בית הדין בתוך 10 ימים מיום קבלת גזר הדין על מנת לחתום על ההתחייבות כאמור ועל מנת לקבל שוברים לתשלום הקנס.

75.  תשומת לב הנאשמות מופנית להוראות הכלליות הבאות:

א.  ככל שמועד התשלום חל בשבת או ביום חג, עליהם להקדים את התשלום על מנת להימנע מקנסות ומריבית פיגורים.

ב.  החוב מועבר למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, בהתאם למועדים והתשלומים שקבע בית הדין.

ג. ניתן יהיה לשלם את הקנס כעבור שלושה ימים מיום מתן גזר הדין לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה באחת מהדרכים הבאות:

·  בכרטיס אשראי - באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il.

· מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה) - בטלפון 35592*

51293715129371או בטלפון 073-2055000.

ד.  במבמזומן בכל סניף של בנק הדואר - בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום).

76.  גזר הדין ישלח לצדדים באמצעות הדואר.

77.  זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 45 ימים ממועד המצאת גזר הדין.

 

 

ניתן היום, ט' אלול תשפ"ה, 02 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.