4. ביום 01.09.2025 המשיבה נכנסה לבניין בו מתגוררים המבקשים והמתינה להם בלובי הבניין. המבקש ירד עם הקטינה ש., הבחין במשיבה, נטל את הקטינה ושב על עקבותיו. המשיבה החלה לרדוף אחר המבקש והקטינה בריצה, בזמן שהקטינה מבוהלת מהסיטואציה, המבקש יצא להדוף את המשיבה מחשש ממשי שהמשיבה תפגע בקטינה. המבקש הגיש תלונה במשטרה כנגד המשיבה והמשטרה הרחיקה את המשיבה מהמבקש ומביתם ל- 15 ימים. יצוין כי גם המשיבה הגישה תלונה כנגד המבקש והוא גם הורחק מהמשיבה.

5. לטענת המבקשים, המשיבה מאיימת עליהם, מתחקה אחר הקטינות, מתגרה בהם ומטרידה אותם ואת קרוביהם במקום מגוריהם ובמקום עבודתם.

6. המשיבה כאמור מקפידה לשהות בקרבת מתחם המגורים של המבקשים, לייצר פרובוקציה, לפגוע בשלוות חייהם, לייצר בקרבם חרדה ולהכשילם לדבר עברה. כאמור הארוע האחרון התרחש ביום 01.09.2025 אשר במסגרתו המשיבה הלמה במבקש שניסה להרחיקה מהקטינה ש. וקרעה את חולצתו. עוד לטענתם המשיבה פונה לקטינות בניגוד לרצון הוריהן.

תמצית טענות המבקשים

7. המשיבה מעולם לא תקפה את המבקש בכל זמן ןבכל מקום, להיפך היא זו שהותקפה על ידו באלימות. המשיבה לא איימה על המבקשים או הקטינות, לא הטרידה את המבקשים. המשיבה לא פלשה לרשות הפרט אלא נכנסה ללובי של בניין במתחם ציבורי בו הדירה אותה היא רכשה עבור בתה. המשיבה לא ביצעה כל פעולה אלימה או מאיימת ומעולם לא התקרבה לקטינות למרות שהמשיבה יודעת היטב היכן אלו נמצאות.

8. המשיבה מנותקת מנכדותיה כבר 2,036 ימים בהם היא סובלת סבל רב. המשיבה מודה כי הגיעה חמש פעמים בלבד למתחם שהוא אזור ציבורי ללא כוונה להיכנס לפרטיותם/ לביתם של המבקשים ולא יזמה קשר עם הקטינות ואלו הם הפעמים:

a. הביקור הראשון באוגוסט 2024 בבית קפה במקום- המבקש הוא זה שהגיע למקום וניסה ליצור פרובוקציה.

b. הביקור השני באוגוסט 2024 בעסק של חברה סמוך לקניון שבמתחם.

c. הביקור השלישי ביולי 2025 בקניון המתחם- המשיבה ראתה את המבקשים ואת הקטינה ש., ניגשה לקטינה ואמרה לה: "שלום ש., אני סבתא ר.".

d. הביקור הרביעי 31.08.2025 בבית הקפה שבמתחם- המשיבה ובעלה ישבו בקפה וקיבלו הודעת וואטאסאפ מהמבקש עם תמונתם במקום.

e. הביקור החמישי 01.09.2025- הארוע המרכזי לובי הבניין, המשיבה הגיעה למקום מתוך דאגה עמוקה לבתה. חוקרת פרטית שהועסקה על ידי המשיבה בניסיון להעביר מכתב אוהב לבתה דיווחה כי המבקשת נראתה מבוהלת באופן קיצוני ולכן המשיבה נכנסה ללובי הציבורי של הבניין ורצתה לשאול את השומר לשלום בתה. המבקש והקטינה יצאו מהמעלית. המשיבה מיהרה לקטינה כדי להגיד לה: "סבתא אוהבת אותך" (סעיף 61 לתגובה) ואילו המבקש זינק לעברה ותקף אותה באלימות פיזית גסה לעיני הקטינה.

9. לטענת המשיבה, הבקשה מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט ואין כל עילה למתן הצו. לטענתה הניכור הכפוי פוגע קשות בטובתן של הקטינות, הן מקופחות מקשר עם סבתא אוהבת.

10. לטענת המשיבה, היא מתנגדת בכל תוקף להיות מורחקת ממגדלי תל אביב, מקום בו היא גרה בעבר, מבלה, עובדת ועושה קניות.

11. אשר על כן עתרה המשיבה לדחות את הבקשה על הסף מחמת חוסר בסיס עובדתי ומשפטי.

דיון והכרעה

1. מטרת החוק למניעת אלימות במשפחה היא להרחיק בן משפחה אשר נוקט מעשי אלימות והתעללות כאלה שאינם מאפשרים חיים סבירים, פוגעים פגיעה משמעותית בכבודו וברווחתו של בן המשפחה המבקש הגנה "על בית המשפט לאזן איפוא, בין כבודו שלמותו וחירותו הגופנית והנפשית של האחד אל מול זכותו של האחר להמשיך את מסגרת ורצף חייו הרגילים בביתו, עם בני משפחתו וילדיו" [תמ"ש (נצ') 25592-06-13 נ.ד נ' האב (12.8.2013); ע"א 192/82 סדן נ' סדן, פ"ד לו(4) 169 (1982); בר"ע (י-ם) 179/04 נס שובל נ' מרים ניסים (10.8.2004), פסקה 15].

לעומת זאת, חוק מניעת הטרדה מאיימת מטרתו היא "להגן על אדם מפני פגיעה בשלוות חייו, בפרטיותו, בחירותו או בגופו, בידי אדם אחר שנקט נגדו הטרדה מאיימת או שפגע בגופו" (חוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב, 2001, סעיף 1; להלן: "החוק").

2. המונח "הטרדה מאיימת" מוגדר בסעיף 2 לחוק כדלקמן: "הטרדה מאיימת היא הטרדתו של אדם בידי אדם אחר בכל דרך שהיא או נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של אדם או כי הוא עלול לפגוע בגופו".

3. עילה למתן צו מניעת הטרדה מאיימת קמה בהתקיימותם של שני יסודות מצטברים: האחד, ביצוע הטרדה או נקיטת איומים בעבר; והשני, הנסיבות מציבות בסיס סביר להניח כי אותו אדם יטריד או יאיים שנית וייפגע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו או בגופו של אותו אדם. יסוד זה צופה פני עתיד [ראה ע"א (מרכז) 26728-07-18 שאול סטנילב אמסטרדמסקי נ'' מיכל גולן גרינברג ( 25.7.2018);ע"א (חי') 4666-12-08 אסף דיין נ' רינה יעל אוריאל (21.9.2009)].

4. הטרדה מאיימת יכולה לכלול, בין השאר, בילוש, מארב או התחקות אחר תנועותיו או מעשיו, פגיעה בפרטיותו, נקיטת איומים בפגיעה בו או במאיים עצמו, יצירת קשר עמו בעל פה, בכתב או בכל אמצעי אחר, ופגיעה ברכושו, בשמו הטוב, או בחופש התנועה שלו. מעשים אלו יכולים להיעשות כלפי האדם או כלפי אדם אחר הקרוב לו, בין במפורש ובין במשתמע, בין במישרין ובין בעקיפין.

5. המבחן להתקיימות התנאים המנויים בסעיף 2 לחוק אינו סובייקטיבי כי אם אובייקטיבי [ה"ט (חי') 54152-04-23 אליהו נ' שמע (3.5.2023)].

6. בה"ט (ראשל"צ) 8252-06-17‏ ‏עזרא נ' מישוריס (23.6.2017) התייחס בית המשפט לאיזון בין המבחן הרחב הקבוע בסעיף 2 לחוק לבין הפגיעה הכרוכה במתן צו לפיו, וכך נקבע: "... בהתחשב בתכליות של החוק, ובסמכויות שהוא מקנה לבית המשפט, ליתן צווים המהווים הגבלה של ממש על חירותו של אדם, על חופש התנועה שלו ועל חופש הביטוי שלו, ספק אם יש הצדקה להפעיל את אותן סמכויות בהעדר סכנה לפגיעה ממשית במבקש. זאת ועוד, על אף ההגדרה המרחיבה, נראה כי ההנחה הגלומה בהוראות החוק היא כי מעשי ההטרדה עליהם נועד החוק לחול, הינם מעשים המופנים כלפי הנפגע, וכרוכים בחדירה למרחב הפרטי שלו (הפיזי או הרעיוני), באופן המאיים עליו או על שלוות חייו".

7. הנטל להוכיח, כי מתקיימים התנאים שנקבעו בסעיף 2, הוא על המבקש; דהיינו, על המבקש להוכיח התנהגות אלימה או מטרידה כלפיו על-ידי המשיב.

נקבע כי, צו לפי החוקאינו עניין של מה בכך. מדובר בצו שיש בו כדי לפגוע או לגרוע מזכויות יסוד על כל המשתמע מכך לעניין הזהירות שבית המשפט מצווה לנקוט. בהקשר זה יפים דבריו של כב' השופט דנציגר ברע"א 2327/11 פלוני נ' פלוני (28.4.11):

"צו מניעת הטרדה מאיימת פוגע בזכויות ואינו עניין דיוני גרידא: צו מניעת הטרדה מאיימת מגביל זכויות יסוד בסיסיות של הפרט כמו חופש התנועה, זכות הקניין, חופש הביטוי, הזכות לחרות ולאוטונומיה".

8. הפסיקה רואה חשיבות רבה בחזרתיות של מעשה ההטרדה, ומתייחסת ל"הטרדה מאיימת" כ"דפוס התנהגות" הכולל הטרדות ואיומים מסוגים שונים. עם זאת, אין צורך שההטרדה תכלול איומים מפורשים, ודי בכך שהיא עלולה לפגוע בשלוות חייו של מבקש הצו וראה עמ"ש (ת"א) 8726-01-23 א' נ' ר' (07.02.2023).

9. זאת ועוד, במסגרת ה"ט (נצ') 39777-04-12 ס.א נ' ח.א (02.05.2012), נקבע כי במקום שביהמ"ש מתרשם על פניו, כי ישנו חשש אמיתי וממשי למסוכנות של המשיב, וכאשר זולת עדויות הצדדים לא הובאו עדויות אחרות, והוא סבור שיש צורך לבסס את החלטתו השיפוטית (להיענות או לדחות בקשה לצו הגנה) על בסיס ראיות נוספות (בין אם הדבר נובע מרמת שכנוע נחותה ממאזן הסתברויות בגרסת המבקש ובין אם הדבר נובע מהצורך ליתן צו דרמטי כנגד המשיב חרף אלימות שאינה בדרגה חמורה), כי אז הוא רשאי (ואולי אף מחוייב), לסטות מסדרי הדין ומדיני הראיות ולהסתמך בין השאר גם על מסמכים ו/או עדויות אחרות הנוגעות לבעלי הדין ושיש בהן מטען ראייתי ותרומה לגיבוש עמדה שיפוטית באשר למסוכנות הלכאורית של המשיב, אף אם ראיות אלו לא הובאו ע"י בעלי הדין במסגרת ההליך שבפניו.

במקרה דנן מצאתי לנכון לעיין אף בתיק הקשור תלה"מ 7350-11-20 אשר בו התנהלה תביעת המשיבה לחידוש קשר עם הקטינה ש.; מחוות הדעת המקצועיות שהוגשה דשם על ידה הגב' הדרה בר (מיום 02.04.2021) עולה כי עיקר ההמלצות הן שאין מקום לכפיית קשר בין המשיבה לקטינה והדבר אינו עולה בקנה אחד עם טובתה. עוד עולה כי אין כל סיבה הקשורה בתפקוד ההורי של המבקשים לפעול בניגוד לעמדתם כהורים והלכה למעשה לסרב לקשר עם המשיבה. לאחר ניהול הליך ארוך ובהמשך להמלצת ביהמ"ש בדיון מיום 12.07.2021 משכה המשיבה את תביעתה וזו נמחקה.

נתונים אלו נלקחו בחשבון לעניין ההכרעה דנן ונוכח טענות המשיבה כי יש לחדש את הקשר בינה לבין הקטינות וכי פועלה למעשה הינו יצירת קשר זה.

מן הכלל אל הפרט-

10. במקרה זה, הצדדים אינם חולקים קורת גג אחת, ועל כן ניסיתי להביאם להסכמות לפיהן מבלי לפגוע במי מטענות הצדדים ומבלי לוותר על כל טענה, יסכימו הצדדים כי המשיבה לא תגיע לבניין המגורים של המבקשים; המשיבה הסכימה לכך ואולם המבקשים לא הסתפקו בכך.

11. אין חולק והמשיבה אף לא הכחישה, את עצם הגעתה לבניין המגורים של המבקשים וזאת ביום 01.09.2025. כפי שפורט לעיל בהרחבה, המשיבה הודתה בתגובתה כי הגיעה בסה"כ חמש פעמים לסביבת המבקשים ובאחת הפעמים (זו שארעה בחודש יולי 2025) הודתה המשיבה בתגובתה (סעיף 55 לתגובה) ואף בעמוד 10 לפרוטוקול היום, בשורות 5-6, כי פנתה לקטינה ישירות ואמרה לה: "שלום ש. אני סבתא ר.".

12. במהלך הדיון היום הוצגו בפניי שני סרטונים; הראשון סרטון המצולם ע"י מצלמות הבניין ובו רואים בבירור את המשיבה רצה לעבר הקטינה ואת המבקש הודף את המשיבה בלובי הבניין.

בסרטון השני אשר צולם ע"י המבקש עצמו נראית המשיבה בבירור כאשר היא רודפת אחרי המבקש והקטינה בסמוך למעלית.

ברקע הסרטון נשמעת הקטינה בבירור כאשר היא בוכה וצועקת; הקטינה בוכה: "אבא, אבא", "אני רוצה את אבא", "אני מפחדת", "לא לא" וכו.

אין ספק כי מצוקתה של הקטינה נשמעת היטב בסרטון האמור והיא נשמעת מפוחדת, בוכייה ובהיסטריה של ממש.

במקביל נשמעת המשיבה בסרטון כאשר היא פונה ישירות לקטינה ואומרת לה: "אל תאמיני שהוא אומר לך שסבתא לא טובה", "אני נלחמת בשבילך", "אל תפחדי" ועוד פניות ישירות לקטינה.

13. יוער כי במסגרת סעיף 61 לתגובת המשיבה, הודתה האחרונה כי אמרה לקטינה באירוע הנדון: "סבתא אוהבת אותך" אולם למראה הסרטון השני, אין חולק כי המשיבה אמרה לקטינה משפטים נוספים וכאמור.

14. כאמור על כתפי המבקשים מונח הנטל להוכיח שני יסודות מצטברים ואלו הוכחו בפניי: היסוד הראשון כי בוצעה הטרדה ואכן ביום 01.09.25 אין חולק כי המשיבה הגיעה ללובי הבניין בו מתגוררים המבקשים, כי ארבה להם וברגע בו ראתה את הקטינה, פנתה אליה במספר משפטים, רצה לעברה והתעלמה ממצוקתה הרבה בעוד הקטינה בוכה ומיבבת. לאחר בחינה אוביקטיבית של המאורע האמור אין ספק בליבי כי המשיבה הלכה למעשה הטרידה את המבקש והקטינה ופגעה בחופש התנועה שלהם במרחב מחייתם.

15. באשר ליסוד השני הרי שאף זה מתקיים; מעמדת המשיבה עצמה הרי שבחודש יולי 2025 , פגשה במבקשים ופנתה ישירות לקטינה.

המשיבה נוהגת להגיע לבית הקפה בסמוך לבניין המגורים של המבקשים, למרכז הקניות הסמוך ומעדותה בדיון היום אף נוהגת לחנות בקביעות בחניון הבניין.

המשיבה הודתה כי שכרה חוקרת פרטית שתתחקה אחר המבקשת והקטינות ואף ניסתה להעביר מכתב למבקשת באמצעותה (ראה סעיף 59 בעמוד 11 לתגובת המשיבה וראה דו"ח החוקרת אשר צורף כנספח 2 לתגובת המשיבה).

מהדברים שנשמעו בדיון היום עולה כי יש בסיס סביר להניח שהמשיבה תמשיך ותפגע בשלוות חייהם של המבקשים ותנסה לחדור למרחבם הפרטי. בדיון הטיחה המשיבה במבקשת כי "היא מגנה על הקטינות" (ראה עמוד 7 לפרוטוקול, בשורה 6) ומדבריה עולה כי איננה מפנימה שעליה להתרחק מהקטינות.

16. התרשמתי מהמשיבה בעדותה כי היא אכן כואבת את הסיטואציה של הניתוק מנכדותיה וכי בצר לה היא מנסה ליצור עימן קשר, התרשמתי מחזרתיות בהתנהלות המשיבה ומדפוס התנהגות של חוסר השלמה עם ניתוק המבקשים ממנה.

17. עדותה של המשיבה היתה אותנטית ועל כן טענה היא כי המבקש "פוגע בקטינות", כי היא רוצה להגן עליהן מפניו, כי פנתה למחלקת הרווחה בעיריית ת"א, כי שכרה חוקרת פרטית, כי ניסתה לברר מה מצבה של בתה המבקשת עם שומר הבניין וכיו"ב. אף אם פעולות אלו נובעות ממצוקתה של המשיבה הרי שיש בהן כדי לפגוע בשלוות חייהם של המבקשים.

18. אשר על כן ולאחר ששמעתי הצדדים, התרשמתי כי קיים בסיס סביר להניח כי המשיבה תטריד או תפגע בשלוות חייהם של המבקשים.

19. נוכח האמור לעיל, נחה דעתי כי יש מקום ליתן צו למניעת הטרדה מאיימת כנגד המשיבה.

20. בהינתן כי המשיבה עובדת בצמוד לבניין המגורים של המבקשים (וראה עדותה בעמוד 6 לפרוטוקול בשורות 20-22) וכי היא נוהגת להגיע למרכז המסחרי בסביבה לצרכיה ועל מנת שהצו יהא מידתי ויקפל בתוכו גם את זכותה הלגיטימית של המשיבה לעבוד ולהמשיך בשגרת חייה ובמאזן הנזקים, אני מורה כי הצו יוגבל למרחק של 50 מטר בלבד מבניין המגורים של המבקשים.

21. אשר על כן, אני מורה על מתן צו כדלקמן:

1.1. האוסר על המשיבה להטריד את המבקשים בכל דרך ובכל מקום.

1.2. האוסר על המשיבה לאיים על המבקשים.

1.3. האוסר על המשיבה לבלוש אחר המבקשים לארוב להם, להתחקות אחר תנועותיהם או מעשיהם או לפגוע בפרטיותה בכל דרך אחרת.

1.4. האוסר על המשיבה ליצור עם המבקשים כל קשר בעל פה, בכתב או בכל אמצעי אחר.

1.5 האוסר על המשיבה להמצא במרחק של 50 מטר מבניין מגוריהם אשר ברחוב ----, מרכבם, ממקום עבודתם או מכל מקום אחר שהמבקשים נוהגים להמצא בו בקביעות. כמו כן האוסר על המשיבה להמצא במרחק של 50 מטר ממוסדות החינוך בהן מבקרות הקטינות וכמפורט בבקשה.

22. עפ"י סעיף 6 לחוק הרי שתוקפו של צו מניעת הטרדה מאיימת לא יעלה על שישה חודשים וכך אני מורה; תוקף הצו שישה חודשים מהיום.

23. המזכירות תודיע ותסגור התיק.

ניתן היום, ו' תשרי תשפ"ו, 28 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.