תסקיר שירות המבחן מיום 16.9.25 סקר את נסיבותיו האישיות של הנאשם: כבן 36, נשוי ואב ל-7 ילדים קטינים בגילאי 1-14 שנים, אשתו בהריון מתקדם בסיכון עם ילדם השמיני; עובד כיועץ חינוכי בישיבה תיכונית וכמחנך בבית ספר יסודי. הנאשם שיתף כי מאז התאונה סובל מחרדות ותסמינים פוסט טראומטיים ביניהם קשיי שינה, מצב רוח ירוד, חוסר ריכוז ואלו משפיעים על תפקודו היומיומי. הנאשם ניסה מספר שיטות טיפול וכיום פועל לשיקומו באופן עצמאי.

הנאשם ציין כי בנו הבכור שישב ברכב לצדו בעת קרות התאונה, אובחן כסובל מפוסט טראומה וכיום משולב בטיפול רגשי. מפגישה עם אשתו עלה כי היא מתקשה לשאת במשימות השוטפות לבדה והביעה את כאבה לנוכח אובדן חיי המנוח והסבל של משפחתו.

הנאשם התקשה לקבל אחריות לגרימת התאונה ותיאר אותה כמצב בלתי נמנע עבורו בשל התנהלות המנוח. שירות המבחן ציין כי הנאשם מתקשה להשלים רגשית עם אשמתו, לצד זאת התרשם כי האמפתיה שהנאשם מבטא כלפי המנוח ומשפחתו כנה וכך גם תחושת הכאב והצער שחש, הוא אף כואב את הפגיעה במשפחתו שלו בעיקר בבנו שנכח באירוע ובאשתו שנאלצת לשאת כמעט לבדה בנטל הטיפול בבית ובמשפחה.

שירות המבחן תאר את הנאשם כאדם נורמטיבי, מחזיק במערכת ערכים תקינה וחיובית, מבטא שאיפות חיוביות להמשך ומודע לכוחותיו.

להערכת שירות המבחן הסיכון להתנהגות פורצת גבולות או פוגענית מצד הנאשם נמוך גם לאור הפסילה שתוטל עליו, אותה להערכתם יכבד.

שירות המבחן המליץ לתת משקל משמעותי לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם ולהשית על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בדרך של עבודות שירות לתקופה של 9 חודשים לצד צו מבחן ופיצוי למשפחת המנוח. ככל ויוחלט להשית על הנאשם עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח, שירות המבחן המליץ על דחייתו כדי שיוכל להכין את הנאשם לקראתו.

ראיות לעונש

4. המאשימה הגישה גיליון הרשעות בתעבורה של נאשם - ת/70; 4 מכתבי נשות משפחת המנוח: בנותיו ענבל, חגית ומור ונכדתו אלונה (ת/71).

במכתבים המפורטים תוארה דמותו החיובית של המנוח, אורח החיים שניהלה המשפחה כשהמנוח היה בחיים - על רקע תפקידו המרכזי כבעל, אב וסב. תואר כי היה איש משפחה פעיל ומשמעותי מאוד בחיי המשפחה, עזר בגידול נכדיו. בלב המשפחה נותר חלל עצום לאחר לכתו.

כך למשל:

ענבל, בתו האמצעית של המנוח - תארה את חיי המנוח, אשר נולד בירושלים, גדל בשכונת קטמון, שרת בחטיבת גולני, השתתף במלחמת יום הכיפור, נישא לאמה ולהם נולדו 4 ילדים. תארה את אביה כעמוד תווך במשפחתם, איש של נתינה אינסופית, שותף פעיל בגידול ילדיה. תארה כי שנים רבות רכב להנאתו על אופניו - היה רוכב מנוסה, השתתף בתחרויות. מאז התאונה - היא חווה קושי נפשי גדול.

מור, בתו הקטנה של המנוח - תארה את אביה המנוח כאדם יוצא דופן, איש משפחה מסור ואוהב - אב ל-4 ילדים, סב ל-6 נכדים ובעל תומך לאשתו; את אמה שנותרה לבדה לאחר 45 שנות נישואין מאושרות; השינוי שחווה המשפחה לאחר פטירת המנוח - הריק הגדול שנותר אחריו ואובדן שקשה לתאר במילים. עוד תארה כיצד נישאה לבחיר ליבה - בהעדר אביה.

אלונה, נכדתו של המנוח - תארה בפירוט כיצד התבשרה על מות סבה בעודה ממתינה בביתו להגעתו ואת הקושי שחוותה בהלוויתו - בהיותה בת 13 בלבד. סבה המנוח היה מודל הערצה עבורה ולכן חסרונו כיום רב ונפשה שבורה.

5. מטעם המאשימה העידו בתו של המנוח, גב' חגית אבידן (הוגש גם מכתב מטעמה) ואלמנתו, גב' חיה אבידן.

חגית, בתו הבכורה של המנוח - תארה כי אביה היה העוגן המשפחתי ולאחר לכתו המשפחה אינה מאוחדת כשהייתה. תארה את ההשלכות הכלכליות, הנפשיות והאישיות עליה - בשל פטירת אביה; היא מטופלת אצל פסיכולוג ופסיכיאטר ונוטלת כדורים; את חסרונו - כאב, כסב, כחבר לעשרות אנשים להם סייע ועזר.

גב' חיה אבידן, אלמנתו של המנוח - סיפרה כי המנוח עבד בחברת החשמל ולאחר פטירתו הוחלט להקים לזכרו תחנת כוח הנושאת את שמו; היה עמוד תווך משפחתי - החגים והאירועים המשפחתיים לא נראים אותו דבר בלעדיו; לאחרונה חגגו בר מצווה לנכדו הראשון אליה לא הוזמנו אורחים משום שהם מתקשים לשמוח עדיין וגם חתונת בתו נערכה בלעדיו. הביעה כעס על הנאשם שלא לקח אחריות לקרות התאונה ועל בא כוחו - תארה כי היא בעצמה נהגה באמבולנס לשעבר; וביקשה כי יושת עונש המשקף את רשלנות הנאשם בגינה נגרם מותו של המנוח.

6. מטעם ההגנה הוגשו מכתבי אשת הנאשם, מר שניר עוזיאל המטפל בבני המשפחה, הפסיכיאטר ד"ר אבולעפיה והפסיכולוג אביחיל צוריאל המטפלים גם בבנו הבכור של הנאשם - א. (קטין, בן 14 כיום).

גב' בתיה רוזנטל, אשת הנאשם - תארה במכתבה ברגישות ובכאב את ההתמודדות הקשה של משפחתם מאז התאונה (והקפידה לציין בראש ובראשונה כי האובדן אותו חווה משפחת המנוח רב לאין ערוך) - על רקע מצבם הנפשי של הנאשם ושל בנם הבכור שישב ברכב בעת התאונה. הנאשם, בעלה - פעל כל חייו להצלת אנשים ולכן סבלו כיום רב והוא פנוי הרבה פחות הן רגשית והן מעשית לסייע בגידול ילדיהם ובטיפול בצרכי הבית, כך שעיקר הנטל נופל על כתפיה. עוד תארה עד כמה חשובה נוכחות הנאשם בביתם וביקשה כי לא יוטל עונש אשר ירחיק אותו ממשפחתם.

הפסיכולוג אביחיל צוריאל תאר את מצבו הנפשי של הנאשם - אשר חווה זעזוע נפשי בשל התאונה ופרט את האתגרים הנפשיים העומדים מולו והשפעתם היומיומית עליו. תאר את ההליך הטיפולי אותו עבר הנאשם ואת חשיבות המשך שהות הנאשם עם בני משפחתו - הן לצורך שיקומו והן לשמירת רווחתם הנפשית של ילדיו.

המטפל ניר עזריאל - מטפל בנאשם, אשתו ובנו הבכור מאז התאונה - תאר כי הן הנאשם והן בנו הבכור סובלים מפוסט טראומה, חרדות וקשיים.

תאר במיוחד את מצבו הנפשי של הבן (מחמת צנעת הפרט לא אחזור על כך), וחשיבות נוכחות אביו בחייו.

הפסיכיאטר ד"ר אבולעפיה מיכאל בנימין - תאר בהרחבה את מצבו הנפשי של הבן הבכור והשלכות ניתוק הנאשם מבנו.

7. מטעם ההגנה העידו 8 עדים: מר שלמה פרל (ראש צוות רפואה ביישוב נריה), מר רפאל נגרי (מורה וחברו הטוב של הנאשם, אשר שכל את בנו במלחמת "חרבות הברזל"), מר ששי עמנו (חבר ושכן), גב' שרונה הגרי (חברת משפחה אשר שכלה את בנה במלחמת "חרבות הברזל"), מר מיכאל בן שלמה (מנהל תלמוד תורה - בו הנאשם עבד כמורה), מר נתנאל שורתי (חבר ושכן), מר אורי שטטנר ו(ראש ישיבה בה הנאשם משמש כיועץ) ומר שלומי ציוני (יועץ חינוכי ושכן). העדים ברובם חבריו של הנאשם או שעובדים עימו. הם העידו על אופיו החיובי של הנאשם - אדם טוב ומיטיב, שתורם לחברה ובפרט לבני יישוב בו הוא גר. סיפרו עליו שהוא מציל חיים רבים כמתנדב במד"א ונהג זהיר ומיומן באמבולנס. על עיסוקו בחינוך כאשר הוא נותן ביטחון ומסייע לבני נוער רבים הזקוקים לו. מתארים אותו כאדם שקול, נעים הליכות, אהוד, מוערך, יוזם ומוכן לעזור לאחרים בכל זמן נתון.

מר רפאל נגרי וגב' שרונה הגרי - הורים שכולים לבן - תארו את התמיכה הרבה של הנאשם ובני משפחתו בהם.

טיעוני הצדדים לעונש

8. ב"כ המאשימה בטיעוניה, הפנתה לחומרת העבירות, הערך המוגן של קדושת החיים אשר נפגע ומידת הפגיעה הגבוהה בו.

עוד הפנתה לפסק דינו המנחה של בית המשפט העליון בעניין אלמוג (רע"פ 6755/09) אשר קבע כי בעבירות של גרימת מוות ברשלנות - רק במקרים חריגים לא יוטל עונש מאסר מאחורי סורג ובריח והתווה 3 כללים מנחים.

לטענת ב"כ המאשימה, לאור נסיבות ביצוע העבירה, רף הרשלנות גבוה מאוד שכן הנאשם נהג ברכב בעודו משוחח בטלפון (באמצעות דיבורית) ודעתו הוסחה, כתוצאה מכך סטה לשול הדרך, ולא מנע התאונה אף שהבחין במנוח רוכב על אופניו לפניו קודם לכן, בצאתו משער היישוב, מרחק מאות מטרים; הנאשם לא מתן דעתו לנוכחות המנוח בדרך לפניו, לא עשה כל פעולה למניעת התאונה והבחין בו בשנית באיחור אף שלא היתה מגבלת שדה הראיה; לא היתה כל התרשלות מצד המנוח.

לשיטת המאשימה מתחם העונש ההולם לאור נסיבות ביצוע העבירה נע בין 14-28 חודשי מאסר בפועל ופסילה הנעה בין 10-20 שנים.

אשר לקביעת עונשו של הנאשם בתוך המתחם - הנאשם אינו זכאי ל"הנחת הודיה"; עברו הפלילי נקי ועברו התעבורתי זניח; הנאשם מיד לאחר התאונה - ניסה לבצע פעולות החייאה במנוח. הנאשם נורמטיבי - אך נסיבותיו האישיות אינן חריגות ואינן מצדיקות סטיה מההלכה המחייבת הטלת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח תוך מתן בכורה לשיקולי גמול והרתעה. המאשימה התנגדה להפניית הנאשם לקבלת תסקיר לעונש.

המאשימה ביקשה להשית על הנאשם 18 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילה למשך 15 שנים ופיצוי ליורשי המנוח בסך 30,000 ₪.

המאשימה תמכה טיעוניה בפסיקה.

9. ב"כ הנאשם בטיעוניו, חזר וביקש להפנות הנאשם לקבלת תסקיר לעונש אשר יוכל לסייע בידי בית המשפט בעת שקילת עונשו של הנאשם בתוך המתחם.

ב"כ הנאשם הפנה לנסיבותיו האישיות של הנאשם - נשוי ואב ל-7 קטינים; עובד כרכז חינוך, אשתו אשת חינוך אך בשנה האחרונה לא עבדה בשל משפטו של הנאשם; ילדיו צעירים והוא אדם חיובי ונורמטיבי - היה בכוונתו ליצור קשר עם משפחת המנוח כדי להביע את צערו אך הונחה שלא לעשות כן אלא באולם בית המשפט, באישור המשפחה; כאבו של הנאשם עמוק - בוודאי שלא ככאבה של משפחת המנוח והוא מצוי בטיפול פסיכולוגי כשנתיים וחצי, מתפלל לעילוי נשמת המנוח באופן קבוע; הנאשם מתנדב כנהג אמבולנס ומציל חיים - לאחר התאונה, טיפל במנוח ועשה כל שביכולתו כדי להחיות אותו אך ללא הצלחה.

כנהג אמבולנס נהג בכביש שעות רבות אך גיליון הרשעותיו התעבורתי כמעט נקי.

לטענת ב"כ הנאשם, לאור נסיבות ביצוע העבירה, רף הרשלנות נמוך - לצד העבירה העיקרית לא בוצעו עבירות נוספות, הנאשם נהג במהירות המותרת, במהלך הנסיעה ניהל שיחת טלפון נעימה וקצרה שלא הפריעה למהלך נסיעתו; רשלנות הנאשם היתה רגעית; יש להניח שהמנוח סטה מהשול לכביש מעט מעל לשניה לפני הפגיעה ולו תרומה לתאונה בכך שלא בדק את מצב התנועה טרם עלייתו לכביש בהשוואה לרוכב אופנוע הנדרש לעשות כן.

עוד לטענת ב"כ הנאשם - בתי המשפט המחוזיים מבטלים באופן עקבי עונשי מאסר בפועל ומטילים 6 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות. כמו כן, בפסיקה אליה הפנה ציין כי קיימים מקרים בהם הרשלנות גבוהה אך נגזר עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות.

ב"כ הנאשם טען כי מתחם העונש ההולם את נסיבות ביצוע העבירה נע בין 6-9 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות ופסילה הנעה בין 5-10 שנים.

לטענת ב"כ הנאשם יש לתת משקל לשיקול השיקום על אף שהנאשם אדם נורמטיבי - יש לשקמו מאירוע התאונה אשר השפיע על חייו, על בנו ומשפחתו באופן משמעותי.

ב"כ הנאשם ביקש להשית עונש ברף התחתון של המתחם - 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, פסילה בפועל למשך 5 שנים, ללא רכיב פיצוי - לאור רף הרשלנות הנמוך ונסיבותיו האישיות של הנאשם.

ב"כ הנאשם תמך טיעוניו בפסיקה.

10. לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן, הצדדים השלימו טיעוניהם לעונש:

המאשימה חזרה על עתירתה העונשית וציינה שוב כי נסיבותיו האישיות של הנאשם (ואין חולק כי הוא נורמטיבי) אינן חריגות ויש לתת להן משקל מופחת אל מול תוצאותיה הקטלניות של רשלנותו, כפסיקת בית המשפט העליון. עוד ציינה כי גם בפני קצינת המבחן הנאשם התקשה ליטול אחריות לקרות התאונה והוא טרם עבר טיפול משמעותי.

ההגנה ציינה כי האמור בתסקיר מלמד גם כן על הנזק הגדול, נזק בלתי הפיך, שעלול להיגרם לנאשם, לבנו בכורו ולמשפחתו ככל ויוטל על הנאשם עונש מאסר בפועל - שלא לריצוי בעבודות שירות. ההגנה פרטה את מצבה הבריאותי של אשת הנאשם - הרתוקה כעת למיטתה.

11. הנאשם נשא דברי סיכום טרם הקראת גזר הדין ופנה למשפחת המנוח והביע את צערו הרב.

דיון והכרעה

12. בית המשפט העליון עמד פעמים רבות על חומרת נגע תאונות הדרכים והתווה מדיניות ענישה מחמירה בעבירות של גרימת מוות בשל נהיגה רשלנית, לפיה - ככלל, יושתו עונשי מאסר בפועל, לריצוי מאחורי סורג ובריח, ופסילה רבת שנים, גם כאשר עסקינן בנאשמים שהם אנשים נורמטיביים. המדיניות המחמירה נובעת מהצורך להילחם בנגע תאונות הדרכים.

ראו מדברי כב' הש' קרא ברע"פ 902/21 משה בן לולו נ' מדינת ישראל (28.02.2021)‏‏:

"לא נעלמו מעיני נסיבותיו האישיות הקשות של המבקש, אולם בית משפט זה עמד פעמים רבות על חשיבות הטלתה של ענישה הכוללת מאסר מאחורי סורג ובריח במקרים בהם נהיגה רשלנית הביאה לקיפוח חיים... ולא מצאתי כי עניינו של המבקש מצדיק סטייה מכלל זה. הגם ששירות המבחן המליץ על ריצוי העונש בדרך של עבודות שירות, המלצתו אינה מחייבת את בית המשפט, אלא משמשת ככלי עזר המסייע לבית המשפט ... בית משפט השלום דחה את המלצת שירות המבחן בשל פסיקת בית משפט זה ועיקרון קדושת החיים, וקביעותיו אומצו על ידי בית המשפט קמא."

13. הנאשם, אדם נורמטיבי, אב ל-7 קטינים, בצהרי היום, בעודו נוהג ברכבו, גרם בנהיגתו הרשלנית לטרגדיה בלתי נתפסת ולמותו של אדם אחר - מר ניסים אבידן ז"ל - בעל, אב וסב, אשר מת מוות טראגי ומיותר, טרם הגיע זמנו, עת נפגע מרכבו של הנאשם שעה שרכב על אופניו לפניו, בימין הדרך.

14. במעמד הדיון, שמעתי את בתו ואשתו של המנוח, אשר סיפרו על המנוח, שהיה בעל תומך, אב אוהב וסב מעורב, עמוד תווך במשפחתם, איש טוב ומיטיב, שמשפחתו לא תוכל עוד להנות מנוכחותו בחייהם. דברי העדות, המחישו, ולו במעט, את האובדן הגדול ואת החלל שהותיר המנוח בלכתו בקרב בני המשפחה.

15. הערך המוגן שנפגע מהעבירה בה הורשע הנאשם, הוא שמירה על שלומם וביטחונם של ציבור המשתמשים בדרך - שמירה על הערך העליון של קדושת החיים.

מידת הפגיעה בערך המוגן היא ברף הגבוה ביותר. כתוצאה מרשלנות הנאשם קופחו חייו של רוכב האופניים המנוח, מר ניסים אבידן, ז"ל - מוות טרגי ומיותר, את תוצאותיו חווה מדי יום ומדי שעה, בראש ובראשונה, משפחת המנוח.

16. באשר לנסיבות ביצוע העבירה: אקח בחשבון את הנסיבות המפורטות להלן, הקשורות בביצוע העבירה - רף הרשלנות, חלקו המלא של הנאשם בביצוע העבירה וחומרת הנזק שנגרם.

17. רף הרשלנות בינוני לכל הפחות:

ב"כ המאשימה טענה כי רף הרשלנות גבוה בעוד ב"כ הנאשם טען כי רף הרשלנות נמוך.

רף הרשלנות נלמד מאופן נהיגתו של הנאשם כפי שנקבע בהכרעת הדין המרשיעה - והוא ברף הבינוני לכל הפחות.

18. הכרעת הדין המרשיעה קבעתי , כי לרשלנות הנאשם כמה ראשים:

א. הנאשם לא נתן דעתו למנוח הרוכב על אופניו לפניו וזאת חרף ידיעתו המוקדמת כי הוא רוכב בדרך לפניו ולא התאים את אופן נהיגתו לנוכחותו אלא, ולו לפי גרסתו, נסע בחלקו הימני של הנתיב, צמוד לקו הצהוב.

ב. בעוד הכביש מתעקל שמאלה, הנאשם המשיך בנסיעה ישר וכך למעשה סטה לשול הדרך ונסע כשרכבו נמצא חלקית בשול. סטיית הנאשם לשול ארעה ללא כל קשר לאופן רכיבת המנוח ועוד לפני שהנאשם הבחין בו בשנית.

ג. טרם קרות התאונה - הנאשם לא הבחין במועד במנוח הרוכב על אופניו לפניו, חרך שדה הראיה הפתוח ותנאי מזג האויר טובים.

ד. הנאשם שוחח בטלפון אגב תנועת הרכב ודעתו הוסחה - אגב שיחת טלפון זו, אותה ניהל באמצעות דיבורית, הנאשם גם סטה מן הכביש לשול וגם לא הבחין במועד במנוח שרכב לפניו;

ה. הנאשם לא נהג כפי שנהג מן הישוב היה נוהג בנסיבות העניין.

להלן תמונה 54 מלוח תצלומים ת/9 - המלמדת על מיקום רכב הנאשם ואופני המנוח בעת התאונה ועל אופי הכביש בו נסעו הנאשם והמנוח:

19. סטיית הנאשם ימינה לא היתה קלה אלא לעומק השול וכעולה מן התמונה והראיות שהובאו - שדה הראיה פתוח למרחק מאות מטרים; הנאשם ידע כי המנוח רוכב בדרך לפניו אך לא נתן דעתו לנוכחותו.

במצב דברים זה לא ניתן לקבל הטענה כי הרשלנות המתוארת היא נמוכה אך מאידך אינה ברף הגבוה ביותר.

20. ב"כ הנאשם טען כי הרשלנות היא רגעית ולכן נמוכה - אני דוחה טענה זו.

לא קבעתי כי רשלנותו של הנאשם רגעית - הוא הרי נסע כשרכבו חציו בשול וחציו על הנתיב ורק לאחר מכן הבחין במנוח רוכב לפניו, בלם אך פגע בו.

21. גם לו הייתי קובעת כי רשלנות הנאשם רגעית - אובדן שליטה רגעי או אי תשומת לב רגעי, אף שהם באים בגדר רשלנות שגרמה למותו של אדם, אינם מבססים בהכרח רף רשלנות נמוך. תאונות דרכים, מטיבן וטבען שהן נגרמות במשך שניות ספורות, אך משך זמן זה אינו תוחם את גבולות היקף הרשלנות ואינו מצביע על כך שמדובר ברשלנות קלה.

ר' מדברי כב' הרכב השופטים בעפ"ג (ת"א) 26904-04-14 מדינת ישראל נ' תומר זוהר (2.7.14), בו החמיר בית המשפט המחוזי הן בעונש שנקבע, והן במתחם העונש ההולם (פסק דין שאושר בבית המשפט העליון ברע"פ 5263/14), ונקבעו הדברים הבאים, היפים גם לענייננו:

"בתיקי התאונות ככלל וגרימת מוות ברשלנות ביניהם מדובר תמיד ברשלנות רגעית, שהרי אין מדובר במעשים מתוכננים. תאונות דרכים טיבן וטבען שהן נגרמות במשך שניות ספורות ולא מעבר לכך. כיוון שכך הביטוי רשלנות רגעית גם אם הוא נכון לעניין מימד הזמן שמדובר בו, איננו תוחם את גבולותיה של היקף הרשלנות ואיננו מצביע על כך שמדובר ברשלנות קלה"."

על כן, במכלול הנתונים שפורטו בכתב האישום אני קובעת כי רשלנות הנאשם היא לכל הפחות ברף הבינוני.

22. קבעתי בהכרעת הדין כי חלקו של הנאשם בביצוע העבירה מוחלט ולמנוח לא היתה תרומת רשלנות.

אין חולק כי בעת התאונה, המנוח נסע בחלקו הימני של נתיב הנסיעה, משמאל לקו הצהוב. קבעתי כי מותרת היתה נסיעתו בנתיב; אפשר כי המנוח נסע לאורך מאות מטרים לעיתים בשול - אך השתלבותו בנתיב הנסיעה לא היתה מפתיעה ולא ארעה פרק זמן קצר לפני התאונה.

אני דוחה טענת ההגנה בטיעוניה לעונש ולפיה יכול והמנוח סטה מהשול לנתיב מעט מעל לשניה לפני קרות התאונה - הטענה לא בוססה והיא אינה מבססת הגנה.

קבעתי כי רכב הנאשם סטה לשול עוד לפני קרות התאונה ועוד לפני שהנאשם הבחין בשנית במנוח וכך נסע באופן רשלני כשמחצית הרכב בשול ומחציתו בנתיב. לכן - בין אם הרוכב נסע בשלב כלשהו לפני קרות התאונה בשול מימין לקו הצהוב והשתלב בנתיב ובין אם נסע כל העת בנתיב - הוא היה נפגע מרכב הנאשם והתאונה על תוצאותיה הקטלניות היתה מתרחשת.

אני דוחה את טענתה הנוספת של ההגנה בטיעוניה לעונש לפיה המנוח לא בחן את מצב התנועה בדרך בטרם השתלב בנתיב הנסיעה - הטענה לא בוססה (ולמעשה לא עלתה כלל בעת שמיעת הראיות); לא הוכח כי המנוח לא בחן את מצב התנועה בטרם השתלב בנתיב. כאמור, האפשרות התיאורטית לפיה המנוח השתלב בנתיב הנסיעה פרק זמן מסויים לפני קרות התאונה (שהיה בו די כדי למנוע התאונה על ידי הנאשם) - אינה מבססת אשם תורם כלשהו מצד המנוח.

23. מידת הנזק שנגרם: היא כאמור ברף הגבוה ביותר - שכן קופחו חיי אדם, חייו של רוכב האופניים המנוח, מר ניסים אבידן ז"ל.

מדיניות הענישה הנוהגת

24. על מדיניות הענישה הנוהגת במקרים של גרימת תאונת דרכים קטלנית, עקב סטיה מנתיב ופגיעה ברוכב אופניים/רכב שנסע/נמצא בשול הדרך או במקרים אחרים בהם נקבע רף רשלנות בינוני, ניתן ללמוד מפסקי הדין הבאים:

· רע"פ 2782/24 יהודה מחפוץ נ' מדינת ישראל (03.04.2024)- אליו הפנתה המאשימה בטיעוניה - המבקש הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירה של גרם מוות ברשלנות. המבקש נהג במשאית וסטה ימינה לשול הדרך בשל נורית שנדלקה בלוח השעונים, פגע ברוכב אופניים שנמצא בשול וגרם למותו. בית משפט קמא קבע כי רשלנות המבקש בינונית - גבוהה וכי מתחם העונש ההולם נע בין 10-20 חודשי מאסר בפועל, 7-15 שנות פסילה בפועל, לצד ענישה נלוות. בית משפט קמא גזר על המבקש 13 חודשי מאסר בפועל ו-10 שנות פסילת רישיון לצד עונשים נוספים. ערעוריו לבית המשפט המחוזי ולבית המשפט העליון נדחו.

· רע"פ 6077/22 מוחמד עבד אלחלים נ' מדינת ישראל (15.09.22)- המבקש הורשע, לאחר ניהול הליך הוכחות, בעבירות של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, נהיגה במהירות בלתי סבירה ואי שמירת רווח. משאית המבקש התנגשה במשאית של חברת נתיבי ישראל אשר נסעה כאשר חלקה בנתיב הימני של הכביש, וחלקה השני בשולי הכביש. המבקש נסע בנתיב הימני, לא האט, ופגע במשאית נת"י. כתוצאה מכך שני כלי הרכב ניזוקו, מרבית המעורבים בתאונה נפצעו, ונגרם מותו של הנוסע במשאית הנאשם. בית משפט קמא קבע כי מידת הרשלנות של הנאשם היא גבוהה; כי לא ניתן לשלול רשלנות תורמת של משאית נת"י; נקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 8-16 חודשי מאסר בפעול, וגזר על המבקש 12 חודשי מאסר בפועל ו- 12 שנות פסילה. ערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה. בקשת רשות ערעור נדחתה.

· רע"פ 902/21 משה בן לולו נ' מדינת ישראל (28.02.2021)- המבקש הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון המגביל את טיעוני המשיבה לעונש מאסר בן 10 חודשים בעבירה של גרימת מוות ברשלנות. המבקש נהג ברכב פרטי, סטה ימינה ופגע ברכב שחנה בשול הדרך בסיום של עקומה שמאלה, וגרם למותו של נהג הרכב החונה. בית משפט קמא קבע כי הרשלנות בינונית וכי מתחם העונש ההולם נע בין 6-12 חודשי מאסר בפועל, ופסילה בת 6-15 שנים. נגזר על המבקש 7 חודשי מאסר בפועל ופסילה למשך 8 שנים. ערעוריו לבית המשפט המחוזי ולבית המשפט העליון נדחו.

· רע"פ 3575/19 דן תבור נ' מדינת ישראל (30.6.19)‏‏ - המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירה של גרימת מוות ברשלנות. המבקש פנה שמאלה בצומת מבלי ליתן זכות קדימה לרוכב אופנוע שהגיע ממול וגרם למותו. בית משפט קמא קבע כי רשלנות המבקש היא בינונית וכי מתחם העונש ההולם נע בין 7-18 חודשי מאסר וענישה נלוות. המבקש היה בן 65, ומצבו הבריאותי רעוע. בית משפט קמא גזר על המבקש 10 חודשי מאסר, 10 שנות פסילת רישיון, פיצוי למשפחת המנוח בסך 20,000 ₪ ועונשים נלווים. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה (עפ"ת (מרכז) 38792-02-18), וכן נדחתה בקשת רשות ערעור.

· רע"פ 1031/19 עלי שלבי נ' מדינת ישראל (28.02.19)‏‏ - המבקש הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירה של גרימת מוות ברשלנות. המבקש סטה למסלול הנגדי וגרם למותו של נהג הרכב שהגיע ממול. בית משפט קמא קבע כי רשלנות המבקש גבוהה וכי מתחם העונש ההולם נע בין 9-24 חודשי מאסר וגזר על המבקש 18 חודשי מאסר בפועל ו- 15 שנות פסילה. בית המשפט המחוזי קבע כי רשלנות המבקש בינונית וכי המתחם נע בין 7-20 חודשי מאסר בפועל. כמו כן, עמד בית המשפט על הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, בכלל זה, אי לקיחת אחריות, העדר הליך טיפולי, ומאידך, נסיבותיו האישיות של המבקש, היותו צעיר בימים, מפרנס למשפחתו עם שלוש קטינות ובעל עבר תעבורתי דל. לאור כל אלו, קבע בית משפט המחוזי כי עונש המאסר אשר הוטל על המבקש יעמוד על 10 חודשי מאסר בפועל וכי פסילת רישיון הנהיגה תעמוד על תקופה של 9 שנות פסילה בפועל. בקשת רשות ערעור נדחתה.

· רע"פ 4562/18 רחמים בן טוב נ' מדינת ישראל (12.8.18) - המבקש הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירת גרם מוות ברשלנות. המבקש נסע לאחור בשכונת מגורים וגרם למותה של הולכת רגל אשר חצתה את הכביש שלא במעבר חציה. נקבעה רשלנות בינונית. בית משפט קמא קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 8-24 חודשי מאסר בפועל, גזר על המבקש מאסר בפועל בן 10 חודשים, פסילת רישיון נהיגה למשך 8 שנים ופיצוי בסך 20,000 שח. ערעורו לבית המשפט המחוזי (עפ"ת (מרכז) 60830-09-17) ובקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון נדחו.

· רע"פ 1127/18 עבד נג'יב נ' מדינת ישראל (13.2.18)- המבקש (בן 76) הורשע על פי הודאתו בעבירת גרימת מוות ברשלנות. המבקש נהג ברכבו, נרדם במהלך הנסיעה, סטה לשול ופגע במנוח שעצר בצד הדרך בשל תקלה באופנוע עליו רכב. בית משפט קמא לא קבע את רמת הרשלנות; קבע מתחם עונש הולם שנע בין 6-24 חודשי מאסר ופסילה למשך 5-20 שנים וגזר על המבקש 12 חודשי מאסר ופסילה לצמיתות לצד עונשים נלווים. ערעוריו לבית המשפט המחוזי ולבית המשפט העליון נדחו.

· רע"פ 5263/14 תומר זוהר נ' מדינת ישראל (08.09.14)- המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירת גרימת מוות ברשלנות. המבקש נהג ברכבו הפרטי בשעת לילה בנתיב שמאלי מבין שלושה נתיבים, סטה לעבר שול הכביש השמאלי ופגע ברכב שעמד בתוך השול ובמנוח שעמד מחוץ לרכב והחליף גלגל. באותן נסיבות המנוח לבש אפוד זוהר אך לא הציב משולש אזהרה כנדרש על פי החוק. שדה הראייה היה כ-200 מטרים וכן היתה במקום תאורת רחוב. במקרה זה בית המשפט המחוזי (עפ"ג 26904-04-14) החמיר את עונשו של המבקש והשית 16 חודשי מאסר בפועל ואישר את 10 שנות הפסילה שהוטלו. בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור.

באשר לרמת הרשלנות במקרה של סטייה לשול הדרך, קבע בית המשפט המחוזי באותה פרשה:

"לשיטתנו מדובר ברשלנות ממשית שניתנת להגדרה כרשלנות חמורה: נוסע לו המערער בכביש פתוח, דבר אינו חוסם את שדה ראייתו, המנוח היה עם אפוד זוהר, ניתן היה להבחין בו, המנוח מצוי על השול והמערער אמור היה להבחין בו במועד. המערער ככל הנראה לא הבחין בו ומכל מקום לא נהג תוך התחשבות בנתון זה וסטה לשול מסיבה שאיננה ידועה ואיננה ברורה. סטייה לשול ככלל - יכולה להיעשות רק במקרי מצוקה, שעל-כן הנהיגה כולה צריכה להיות תוך הקפדה על אי ירידה אליו. בימ"ש קמא קבע ובצדק כי רכב המנוח היה כולו בתוך השול. המערער התנגש בו בחוזקה פעמיים והעיף את המנוח כמתואר לעיל, בגדר "הרשלנויות" בתיקים מסוג זה, סטייה שכזו ללא סיבה מהווה רשלנות חמורה וכך היה מקום להגדירה".

· עפ"ת (מרכז) 14775-12-24 נטע צ'יצק סרגוסי נ' מדינת ישראל (20.01.25)- המערערת הורשעה על פי הודאתה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות. הנאשמת סטתה בחדות לאי תנועה מצוייר ובו פגעה ברוכב אופנוע, שנסע בנתיב ימין וסטה ימינה בנסיון למנוע התאונה וגרמה למותו. נקבע כי רמת הרשלנות של הנאשמת גבוהה וכי מתחם העונש ההולם נע בין 10-24 חודשי מאסר, פסילה למשך 7-15 שנים לצד ענישה נלווית. בית משפט קמא גזר על הנאשמת 10 חודשי מאסר בפועל, פסילה למשך 13 שנים וענישה נלווית. ערעורי הצדדים נדחו בהסכמה.

· עפ"ת (מרכז) 29441-01-18 יעקב חיים אילוז נ' מדינת ישראל (25.03.18) - אליו הפנתה המאשימה בטיעוניה - המערער הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן ללא הסדר עונשי, המערער נהג במשאית, סטה לשול הדרך, פגע ברוכבת אופניים שנסעה בשול וגרם למותה. בית משפט קמא קבע כי רשלנות המערער שהוא נהג מקצועי לכל הפחות בינונית עד גבוהה וכי מתחם העונש ההולם נע בין 12-24 חודשי מאסר ו 6-15 שנות פסילה לצד ענישה נלווית. בית המשפט קמא גזר על המערער 15 חודשי מאסר ו-12 שנות פסילה לצד ענישה נלווית. ערעורו לבית המשפט המחוזי התקבל באופן חלקי, עונש הפסילה הופחת ל-8 שנות פסילה לאור נטילת האחריות, היעדר הרשעות קודמות משמעותיות ונימוקים המופיעים בתסקיר שירות המבחן.

· גמ"ר (מרכז) 912-09-22 מדינת ישראל נ' מרים בר-און (28.05.24)- הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בעבירות של גרימת מוות ברשלנותוסטייה מנתיב במסגרת הסדר טיעון המגביל את טיעוני המשיבה לעונש מאסר בן 12 חודשים ועונש פסילה מוסכם של 10 שנים. הנאשמת סטתה לשול הדרך 3 פעמים כאשר בפעם השלישית התנגשה עם חזית הרכב ברוכב אופניים שנסע בשול וגרמה למותו. בית משפט קמא קבע כי הרשלנות היא ברף גבוה וכי מתחם העונש ההולם נע בין 10-24 חודשי מאסר, פסילת רשיון למשך 7-18 שנים לצד עונשים נלווים. בית משפט קמא גזר על הנאשמת 10 חודשי מאסר ופסילה למשך 10 שנים לצד עונשים נלווים.

25. עיינתי בפסיקה נוספת אותה הגישה המאשימה לתמיכה בטיעוניה לעונש -

· רע"פ 2384/18 ניב דורה נ' מדינת ישראל (21.05.2018)- המבקש הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירת גרם מוות ברשלנות. המבקש סטה לשול הדרך לאחר שזגזג בכביש וזאת בשל עייפות מבילוי לילי. כתוצאה מכך פגע ברוכב אופניים שנסע בשול וגרם למותו. בית משפט קמא קבע כי רשלנות המבקש גבוהה וכי מתחם העונש ההולם נע בין 10-20 חודשי מאסר ופסילה למשך שנים לצד ענישה נלווית. בית המשפט קמא גזר על המבקש 13 חודשי מאסר ו-15 שנות פסילה לצד עונשים נוספים. ערעוריו לבית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון נדחו. (עייפות המבקש מבססת רף רשלנות גבוה יותר).

· רע"פ 3714/15 מרב מלר נ' מדינת ישראל (08.06.2015)המבקשת הורשעה לאחר שמיעת ראיות בעבירת גרם מוות ברשלנות. שם המבקשת נהגה ברכבה לאחר 20 שעות ערות, לא הבחינה ברוכב אופניים שנסע בכביש בסמוך לשול, פגעה בו וגרמה למותו. בית משפט קמא קבע כי רשלנות המבקשת חמורה, וכי מתחם העונש ההולם נע בין 10-18 חודשי מאסר ופסילה למשך 10 שנים ומעלה לצד עונשים נלווים. בית משפט קמא גזר על המבקשת 15 חודשי מאסר ו-13 שנות פסילה לצד עונשים נוספים. ערעורה לבית המשפט המחוזי התקבל באופן חלקי, בשל נסיבות אישיות (כניסה להריון לאחר טיפולים רבים) ועונשה הופחת ל-10 חודשי מאסר. בקשת רשעות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה. (רף הרשלנות גבוה יותר מענייננו).

26. עיינתי בפסיקה הרבה (כ- 20 פסקי דין) אליה הפנתה ההגנה לתמיכה בטיעוניה לעונש, אתייחס לחלקה - פסיקת בית המשפט העליון היא ברובה ישנה (קדמה לפסק הדין בעניין אלמוג - רע"פ 6755/09) ופסיקה נוספת אינה משקפת את מדיניות הענישה הנוהגת ככלל כיום;

ולחילופין, נסיבות המקרים שם שונות - נקבע אשם תורם או שרף הרשלנות היה נמוך.

· רע"פ 4732/02 ענת סורפין נ' מדינת ישראל (25.11.2002)- פסיקה ישנה מאוד - המבקשת הורשעה לאחר ניהול הוכחות בעבירה של גרימת מוות ברשלנות. המבקשת נהגה ברכב, פגעה ברוכב אופניים שנסע בכיוון נסיעתה בסמוך לשול וגרמה למותו. בית משפט קמא גזר על המבקשת 12 חודשי מאסר ו-20 שנות פסילה לצד עונשים נלווים. ערעורה למחוזי התקבל באופן חלקי ועונש הפסילה הופחת ל-10 שנים. ערעורה לבית המשפט העליון התקבלה באופן חלקי ועונש המאסר הופחת ל-6 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות היות ומדובר ברשלנות ברף הנמוך, רשלנות רגעית ובהיותה נורמטיבית.

אומנם בעניין סורפין לעיל נקבע רף רשלנות נמוך אך בפסיקה מאוחרת יותר נקבע רף רשלנות גבוה (עניין זוהר לעיל).

· רע"פ 4261/04 פארין נ' מדינת ישראל (06.12.2004)- פסיקה ישנה מאוד - המבקש נהג ברכבו ברשלנות כאשר לא הבחין ברכבים העומדים בנתיב נסיעתו לאחר שהיו מעורבים בתאונה ובין הרכבים עמדו מספר אנשים. המבקש פגע ברכבים וגרם למותם של 2 בני אדם ופציעתם של אנשים נוספים. בית משפט קמא גזר על המבקש 12 חודשי מאסר ו-10 שנות פסילה לצד עונשים נלווים. ערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה. ערעורו לבית המשפט העליון התקבל באופן חלקי, עונשו הופחת ל-6 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות זאת בהתחשב בגילו בעת ביצוע העבירה, חלוף הזמן, היותו נורמטיבי, שירותו הצבאי ותסקיר שירות המבחן בעניינו.

· עפ"ת (חיפה) 1267-05-16 חיזגילוב נ' מדינת ישראל (29.06.2016)- נקבע אשם תורם של הנהג המעורב המנוח - המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירה של גרימת מוות ברשלנות. המערער נהג באוטובוס ציבורי ופגע ברכב שעמד בשול הדרך ובלט מעט אל נתיב הנסיעה. כתוצאה מהתאונה, נגרם מותו של נהג הרכב. בית משפט קמא קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 6-24 חודשי מאסר ו 5-15 שנות פסילה לצד עונשים נלווים. בית משפט קמא גזר על המערער 9 חודשי מאסר ו-10 שנות פסילה. ערעורו לבית המשפט המחוזי התקבל באופן חלקי, עונשו הופחת ל-6 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות.

· גמ"ר (ב"ש) 5558-09-22 מדינת ישראל נ' שי שימלו (08.09.2024)- נסיבות שונות וחריגות - הן הנאשם והן המנוח נסעו בדיונות - במקום בו אין כביש מוסדר ואין תמרורים. הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירה של גרימת מוות ברשלנות. הנאשם נהג ברכב מסוג רייזר (רכב שטח), פגע באופנוע שהגיע מימינו - נגרם מותו של רוכב האופנוע. בית המשפט קבע כי רמת הרשלנות היא בינונית ומתחם העונש ההולם נע בין 7-18 חודשי מאסר ו 5-15 שנות פסילה לצד ענישה נלווית. בית המשפט גזר על המערער 9 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות ו-15 שנות פסילה לצד ענישה נלווית.

במסגרת ערעור לבית המשפט המחוזי - ע"פ (ב"ש) 39201-10-24 שימלו נ' מדינת ישראל (27.03.25) - הצדדים ערכו גישור והגיעו להסכמה עונשית שקיבלה תוקף של פסק דין לפיה הנאשם ירצה 3 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות, פסילה לצמיתות לרכב שטח/טרקטורון ובמשך 11 החודשים הראשונים תחול על כל סוגי כלי הרכב, פיצוי ליורשי המנוח בסך 36,000 ש"ח לצד רכיבי ענישה נוספים.

· גמ"ר (חדרה) 12232-01-20 מדינת ישראל נ' סלאח סעאידה(06.01.22) - נסיבות שונות - לנאשם ולמנוחה אור ירוק משותף. הנאשם, נהג במשאית וגרם למותה של הולכת רגל שחצתה את הכביש במעבר חציה כאשר לשניהם היה אור ירוק משותף. הנאשם נטל אחריות והודה במיוחס לו. בית המשפט קבע כי מדובר ברשלנות בינונית, מתחם הענישה נע בין 6-16 חודשי מאסר ו-3-14 שנות פסילה שנות פסילה. הוטל על הנאשם עונש מאסר בן 9 חודשים בדרך של עבודות שירות ופסילה למשך 10 שנים, בית המשפט לקח בחשבון לזכות הנאשם את נטילת האחריות, חלוף 4 שנים מאז קרות התאונה (כתב האישום הוגש בחלוף כשנתיים).

· גמ"ר (ת"א) 2041-07-18 מדינת ישראל נ' מחמוד ג'מאל(01.05.2022) - נקבע אשם תורם של רוכב האופנוע שנהג במהירות כמעט כפולה מהמותר - הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירה של גרימת מוות ברשלנות. הנאשם, נהג באוטובוס, פנה שמאלה לכיוון מסוף האוטובוסים וחסם את נתיב נסיעתו של רוכב אופנוע ופגע בו. כתוצאה מהתאונה נגרם מותו של רוכב האופנוע. בית המשפט קבע כי מדובר ברשלנות בינונית ומטה וכי מתחם העונש ההולם נע בין 6 חודשי מאסר ועד 3 שנות מאסר ופסילה בת 3 שנים ועד שנים רבות לצד עונשים נלווים. נגזר על הנאשם עונש מאסר בן 9 חודשים בדרך של עבודות שירות ופסילה למשך 8 שנים לצד עונשים נלווים.

· גמ"ר (אשקלון) 3389-07-15 פרקליטות מחוז דרום נ' שושנה ארז (26.04.18) - נקבע אשם תורם של הולך הרגל שחצה את הכביש בתחום מעבר חציה ובמרחק של עד 10 מטרים ממנו - הנאשמת הורשעה לאחר שמיעת ראיות עבירה של גרימת מוות ברשלנות. הנאשמת נהגה ברכב, לא הבחינה בהולך רגל אשר חצה במעבר החציה ופגעה בו. כתוצאה מהפגיעה נגרם מותו של הולך הרגל. בית משפט קמא זיכה את הנאשמת. ערעור המאשימה לבית המשפט המחוזי התקבל והנאשמת הורשעה ערעור הנאשמת על קביעת בית המשפט המחוזי לבית המשפט העליון נדחה. הדיון חזר אל בית משפט קמא שקבע כי מדובר ברשלנות ברף נמוך וכי מתחם הענישה נע בין 6-18 חודשי מאסר ו-6-12 שנות פסילה שנות פסילה לצד עונשים נלווים. נגזר על הנאשמת עונש מאסר בן 6 חודשים בדרך של עבודות שירות ופסילה למשך 6 שנים לצד עונשים נלווים.

· אתייחס בקצרה לפסקי דין נוספים:

בעפ"ת (מחוזי חי') 62250-07-17 דמיטרי גולדברג נ' מדינת ישראל (19.10.17)‏‏ - בניגוד לקביעתו של בית משפט קמא, בית המשפט המחוזי קבע רף רשלנות נמוך; המערער נטל אחריות.

בע"פ (מחוזי חיפה) 41013-04-13 מיכל כרמון נ' מדינת ישראל (04.07.13)‏‏ - ניתן משקל מכריע לאשם תורם של הנהג המעורב אשר החנה את משאיתו כך, שגלגליה על הפס הצהוב וחלק ממרכבה בולט אל הכביש, ללא שהונח משולש אזהרה, במרחק ממנה, כנדרש, כמו גם את עובדת ירידתו של המנוח מהמשאית, בעוד רכב המערערת מתקרב אליה; ניתן משקל להפניית הנאשמת לקבלת תסקיר לעונש וחוו"ד הממונה מבלי שהובהר לה כי אין בכך לעורר צפייה באשר לעונשה.

בגמ"ר (חדרה) 2822-04-19 מדינת ישראל נ' משה לוי (25.03.21)- נקבע מתחם נמוך לאור נהיגת הנאשם בעת התאונה באופניים חשמליים במהירות של 24 קמ"ש.

בגמ"ר (ירושלים) 2257-10-12 מדינת ישראל נ' קאעד אבו קוידר (26.01.14)- נקבע רף רשלנות שאינו גבוה - המבקש נהג במשאית ופנה ימינה לדרך עפר כך שאחור המשאית בלט מעט לנתיב הנגדי.

עיינתי בפסקי דין נוספים - הן של בתי המשפט לתעבורה והן של בתי המשפט המחוזיים - והם שונים מן המקרה שבפניי.

27. לאור האמור לעיל ולאחר שבחנתי את נסיבות ביצוע העבירה בתיק שבפני, קרי, גרימת מותו של רוכב אופניים שנסע בצידו הימני של נתיב הנסיעה, כשעסקינן ברשלנות מצד הנאשם שהיא לכל הפחות ברף בינוני, ללא אשם תורם מצד המנוח, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם כולל רכיב של מאסר בפועל לתקופה של 9-20 חודשים, לצד רכיב פסילה בפועל לתקופה של 8-16 שנים, מאסר מותנה, פסילה מותנית, קנס ופיצוי ליורשי המנוח.

שיקולים המצדיקים חריגה ממתחם הענישה ההולם

28. לא מצאתי לסטות ממתחם הענישה לקולה או לחומרה - לא משיקולי שיקום ולא משיקולי מסוכנות.

שיקולים לגזירת עונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם

29. בבואי לגזור את עונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם, לקחתי בחשבון את הנסיבות הבאות שאינן קשורות בביצוע העבירה:

· לזכותו של הנאשם עברו הפלילי הנקי.

· לזכותו של הנאשם עברו התעבורתי הקל - הנאשם אוחז ברישיון נהיגה משנת 2008 ולחובתו 2 הרשעות קודמות מסוג ברירת משפט. וותק נהיגתו אינו מקסימלי אך במהלך 15 שנות נהיגה (עד לתאונה) ניכר כי דרך נהיגתו היתה לרוב זהירה.

· לקחתי בחשבון לקולה את התנהגותו החיובית של הנאשם - הנאשם מנהל אורח חיים נורמטיבי ופועל על פי סולם ערכים נורמטיבי, מגלה אחריות כלפי משפחתו, עובד כל השנים בעבודה מסודרת בתחום החינוך, מתנדב במד"א ומוערך מאוד בקהילה בה הוא חי ובמקום עבודתו.

· לקחתי בחשבון לקולה את הנזקים שנגרמו לנאשם ומשפחתו מביצוע העבירה ומהרשעתו. מאז ביצוע העבירה, הנאשם בטיפול פסיכולוגי, בנו הבכור שולב בטיפול רגשי ואשתו נושאת במירב הנטל והדאגה לבית ולילדים. קראתי את מכתבה של אשת הנאשם, ומכתביהם של המטפלים. הנאשם ובני משפחתו כואבים את כאבה של משפחת המנוח וחייהם אינם כשהיו. הנאשם אינו פנוי נפשית לתמוך בבני משפחתו - כפי שנהג בעבר; בנו הבכור שהיה עימו ברכב - זקוק לנוכחות הנאשם בחייו.

· לקחתי בחשבון את פגיעת העונש בנאשם ובמשפחתו - עונש פסילת רישיון נהיגה ועונש מאסר מאחורי סורג ובריח ישפיעו רבות על הנאשם ועל בני משפחתו התלויים בו.

30. קראתי בעיון את תסקיר שירות המבחן ולקחתי בחשבון את הערכת שירות המבחן כי הסיכון להישנות התנהגות פוגענית מצד הנאשם הוא נמוך, בוודאי נוכח העובדה שתוטל על הנאשם פסילה - ולפי הערכת שירות המבחן תכובד על ידו.

אני ערה להמלצתו העונשית של שירות המבחן, ליתן במקרה מיוחד זה משקל רב יותר לנסיבותיו האישיות של הנאשם כך שלא ידרש לרצות את עונש המאסר בתוך תחומי הכלא אלא בדרך של עבודות שירות.

ההלכה הידועה היא כי "המלצותיו של שירות המבחן, כשמן כן הן - המלצות. בית-המשפט אינו כבול לאמור בהן והוא אינו מחויב לפעול על פיהן. עמדת שירות המבחן, אינה אלא אחד השיקולים העומדים בפני בית-המשפט בבואו לגזור את דינו של נאשם - לעיתים יאמץ בית-המשפט את המלצת שירות המבחן במלואה, לעיתים יאמץ אותה בחלקה ולעיתים ידחה אותה מכל וכל" (רע"פ 7257/12 גדעון סנדרוביץ נ' מדינת ישראל (18.10.12).

כידוע, שירות המבחן בוחן את עניינו של הנאשם מתוך נקודת התייחסות הרלוונטית לנאשם, אך על בית המשפט מוטל לשקול שיקולים רחבים יותר, שעניינם מתחם העונש ההולם ושיקולי ענישה בהתייחס הן לחומרת הרשלנות והן לחומרת הפגיעה והשלכותיה.

בענייננו כאמור - כמצוות בית המשפט העליון - בעבירות של גרימת מוות ברשלנות, העונש ההולם את הפגיעה בערך העליון של קדושת החיים הוא מאסר מאחורי סורג ובריח.

מקל וחומר שעה שבענייננו, הנאשם לא נטל אחריות - לא בפני בית המשפט וגם לא בפני קצינת המבחן. אין חולק כי הנאשם כאוב ומצר על קרות התאונה אך הוא כאמור, מטיל את האחריות להתרחשותה על רוכב האופניים.

31. בא כוח הנאשם טען רבות בעניין שיקומו של הנאשם.

בעבירות של גרימת תאונת דרכים שתוצאתה חבלות גוף קשות או קיפוח חיי אדם - עולה לא אחת שאלת "שיקומם" של נאשמים שהינם בדרך כלל ומטבע הדברים, נורמטיביים לחלוטין. אין חולק כי הנאשם נורמטיבי ובנוסף ניכר כי חייו עברו שינוי משמעותי לרעה בעקבות התאונה - ואולם, בשורה של פסקי דין נפסק כי במסגרת שיקולי הענישה בעבירות של גרם תאונת דרכים עקב רשלנות, אין לייחס משקל מכריע לנסיבות האישיות של הנאשם ולהיותו בעל רקע נורמטיבי:

"בדרך כלל הנסיבות האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופיה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל ביצועה השכיח גם ע"י אנשים נורמטיביים" (ראו ע"פ 6755/09 ארז אלמוג נ' מדינת ישראל (02/11/09).

32. במקרה שבפני, לאור תוצאותיה הקשות מאוד של רשלנותו הבינונית של הנאשם, תוצאות שהביאו לקיפוח חיי אדם, לא מצאתי הצדקה לזנוח את שיקולי הענישה האחרים אל מול נסיבותיו האישיות של הנאשם; הנאשם אינו להיבנות מנסיבותיו האישיות על מנת לזכות בהקלה בעונשו.

מקומן של הנסיבות האישיות נדחק אל מול עיקרון קדושת החיים, ומשכך לא ניתן להסתפק בעונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות.

יפים לעניין זה דבריו של בית המשפט המחוזי בעפ"ג (ת"א) 28219-11-13 מדינת ישראל נ' הבר (02/01/14):

"אכן, גם בעידן תיקון 113 לא נעלם מקומו של השיקום והוא תופס מקום נכבד מאד כאמור בסעיף 40ד לחוק העונשין. אולם תרגומו של עקרון השיקום לכלל ענישה צריך להיעשות במידתיות תוך התאמת הענישה לנסיבות הקונקרטיות. בענייננו, השיקום אינו יכול לשאת על גבו את משקל ההתעלמות מכל הערכים האחרים אותם אמורה הענישה לבטא. "חובתנו לציבור" (כפי שהגדיר זאת בית-משפט קמא) מתבטאת בכך, שהענישה תבטא ותכמת את עקרון השיקום ואת עקרון ההלימה זה לצד זה ולא תתעלם מעקרון ההלימה כליל".

33. להיותם של נאשמים - אנשים נורמטיביים בעבירות מסוג זה, התייחס בית המשפט העליון ברע"פ 541/16 ד"ר מחמוד קאזז נ' מדינת ישראל (29.03.2018):

"למרבה הצער מעת לעת מגיעה לפתחנו בקשה, אשר במרכזה עומד אדם שגרם למותו של אחר עקב נהיגה רשלנית. במרבית מהמקרים מדובר באדם נורמטיבי, אשר התאונה המצערת היא בגדר אירוע חריג אשר שינה את חייו מהקצה אל הקצה (ראו: רע"פ 5112/16כהן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (04.07.2016)). על אף הקושי העולה מנסיבות מקרים מסוג זה, מדיניות הענישה של בית משפט זה צריכה לעמוד בתוקפה, ויפים לכך הדברים שנאמרו ברע"פ 548/05לוין נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] עמ' 7 (19.01.2006), כדלקמן:

"נוכח ההפקרות המרובה בכבישים, קיפודם של חיי אדם, השבר הנורא שאין לו מרפא ואיחוי הפוקד את משפחות הקורבנות, ותחושת האין אונים החברתית אל מול המס שגובות תאונות הדרכים מחברה שאינה חסרה קורבנות בטרור ובקרב, מבקשים גם בתי המשפט לתרום תרומה צנועה בדמות גזרי הדין המחמירים".

34. לא התעלמתי אם כן, מנסיבותיו האישיות של הנאשם ולאורן אשית עונש מאסר בפועל המצוי בחלק העליון של השליש הראשון של מתחם העונש ההולם אך לא ברף התחתון ביותר - וותק הנהיגה של הנאשם אינו ארוך מאוד; הוא אינו זכאי ל"הנחת הודיה".

ולעניין "הנחת ההודיה" - כמצוות המחוקק, איני זוקפת לחובת הנאשם את שמיעת הראיות; זוהי זכותו הבסיסית על פי שיטת המשפט בארצנו.

ברם, בתיקי גרימת מוות ברשלנות יש משמעות רבה לנטילת האחריות שכן שמיעת הראיות מטילה קושי משמעותי רב ונוסף על משפחת המנוח.

ובעניינו, מקל וחומר - שעה שהנאשם לא נטל אחריות גם בפני קצינת המבחן (אף שהיתה זו בקשתו העיקשת להפנותו לקבלת תסקיר לעונש) והוא שב והטיל האחריות לתאונה על כתפי המנוח.

35. לסיום, אצטט מדבריו של כב' אב"ד השופט שמואל בורנשטיין בעפ"ת (מרכז) 29485-03-22 מדינת ישראל נ' נדלר (26.06.22):

"ועוד אוסיף כי בתיקים אלה של גרם מוות ברשלנות כתוצאה מתאונות דרכים, נחמץ הלב בשל אובדן חיי אדם וההרס שאין לו תקנה אשר נגרם למשפחת המנוח, אך גם בשל השפעת האירוע על הנאשם ובני משפחתו. מאליו ישאל, איפוא, השואל, במה יועיל הדבר לשים את הנאשם, אדם נורמטיבי בכל אורחות חייו, מאחורי סורג ובריח, והכיצד יהיה בכך כדי להחזיר את הגלגל לאחור ולהשיב למשפחת המנוח את היקר לה מכל?

אלא שחובתם של שופטים היא - ובמקרה זה מדובר במשא כבד המונח על כתפיהם - לגזור את העונש על פי עקרונות החוק והפסיקה, תוך מתן הדעת לרציונלים השונים העומדים מאחורי תורת הענישה, ובכלל זאת עקרונות של גמול והרתעה. בסופו של יום, מקום בו נגדעו חיי אדם כתוצאה מרשלנותו של אדם אחר, במיוחד רשלנות ברף הגבוה כבמקרה דנן, אין זה מתקבל על הדעת כי עניינו של אותו אדם יסתיים בעונש שאינו כולל מאסר מאחורי סורג ובריח, כפי שנקבע לא אחת בפסיקה."

36. במקרה שבפני, רשלנותו של הנאשם לכל הפחות בינונית, נסיבותיו האישיות אינן חריגות, הוא אינו זכאי ל"הנחת הודיה" ולכן העונש ההולם הוא עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

באשר לרכיב הפיצוי הכספי:

37. למשפחת המנוח נגרם נזק בלתי הפיך בשל מותו של הולך הרגל, מר ניסים אבידן, ז"ל. פיצוי "ריאלי" בתיק זה מגיע לסכומי עתק וגם הוא לא יחזיר למשפחת המנוח את אשר איבדה.

בשל סכומי העתק הכרוכים בפיצוי נפגעי תאונות הדרכים הוקם מנגנון ביטוח החובה, האלמנט "התרופתי" של הפיצוי, ישולם לנפגעים מכוח החוק לפיצוי נפגעי תאונות דרכים. ואף על פי כן, מצאתי כן לחייב את הנאשם בתשלום פיצוי למשפחת המנוח.

הפיצוי שיפסק הוא בהחלט סמלי ואין בו, והוא אף אינו מתיימר להוות פיצוי של ממש על הכאב והסבל שהיה ועודנו מנת חלקה של משפחת המנוח.

מצאתי לחייב את הנאשם בתשלום פיצוי, על מנת לשתף את משפחת המנוח, ולו באופן סמלי בהליך הפלילי, והן משום שיהיה בכך, להערכתי, תרומה לשיקום הנאשם.

בית המשפט העליון קבע לא אחת כי קיימים טעמים המצדיקים חיוב נאשמים בתשלום פיצויים לנפגעים.

ראו מדברי כב' השופט י' אלרון ברע"פ 7505/21 טל גויחמן נ' מדינת ישראל (11.11.21):

"לעניין הפיצוי - כבר נקבע בפסיקה כי זכותו של נפגע לפיצויים על-פי חוק הפלת"ד אינה מייתרת את הסמכות הנתונה לבית המשפט בהליך הפלילי לחייב את הנאשם בתשלום פיצוי לנפגע.

אכן, סעיף 8 לחוק הפלת"ד חוסם את דרכו של נפגע בתאונת דרכים לו עומדת עילה לפי חוק זה מלתבוע מכוח עילה לפי פקודת הנזיקין, אולם דרכו לא נחסמה בעילות שמקורן בחוק אחר, דוגמת סעיף 77(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ".

38. אני סבורה כי עונש מאסר בפועל, בחלקו העליון של השליש הראשון של מתחם הענישה, לצד רכיב פסילת רישיון, פיצוי סמלי למשפחת המנוח ועונשים נלווים הוא עונש הולם, המאזן בין כלל שיקולי הענישה.

עונשו של הנאשם

39. אשר על כן, מצאתי לנכון להשית על הנאשם את העונשים הבאים:

מאסר בפועל

מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים.

מאסר על תנאי

6 חודשי מאסר על תנאי וזאת למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של גרימת מוות ברשלנות או עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

פסילה בפועל

אני מורה על פסילת הנאשם מלקבל ומלהחזיק ברישיון נהיגה למשך 10 שנים, הפסילה תמנה 19.06.22.

אין צורך בהפקדה נוספת של הרישיון.

פיצוי ליורשי נפגע העבירה

פיצוי בסך 18,000 ₪. הפיצוי ישולם ליורשי המנוח, מר ניסים אבידן ז"ל על פי נתונים שתמציא המאשימה למזכירות בית המשפט. הפיצוי ישולם לא יאוחר מיום 10/01/26.

כללי

לבקשת שירות המבחן, שירות המבחן יעמוד בקשר עם הנאשם עד לכניסתו למאסר ויפעל להכנתו למאסר, בכל דרך שימצאו לנכון.

העתק גזר הדין יועבר לעיון שירות המבחן.

זכות ערעור כחוק.

29 ספטמבר 2025